משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות שאר אבות הטמאות

הלכות שאר אבות הטומאות פרק ג

א  נבילת העוף הטהור, מטמאה מן התורה:  מפי השמועה למדו שזה שנאמר "וכל נפש, אשר תאכל נבילה וטריפה, באזרח, ובגר:  וכיבס בגדיו ורחץ במים" (ויקרא יז,טו)--אינו מדבר אלא באוכל נבילת העוף הטהור בלבד, שהוא אסור משום נבילה וטריפה.

ב  וכיצד היא טומאתה:  אינה מטמאה לא במגע ולא במשא, ולא כשהיא בתוך הפה, אלא בתוך בית הבליעה--שנאמר "וכל נפש, אשר תאכל" (ויקרא יז,טו), אינה מטמאה אלא בבית הנפש.  וזה שנאמר "תאכל"--ליתן שיעור לטומאתה כשיעור אכילה, שהיא כזית.  והרי נאמר בה "וכיבס בגדיו" (שם)--מלמד שהמיטמא בה מטמא בגדים עד שיפרוש ממטמאיו, כמו שביארנו.

ג  כיצד:  הבולע כזית מנבילת העוף הטהור, ונגע בכלים בשעת בליעתו--טימאן, ונעשו ראשון לטומאה.  היה נוגע באדם ובכלי חרס בשעת בליעתו--לא טימאן, כמו שביארנו בשאר אבות הטומאות.  ואחר שבלע--אינו מטמא שאר כלים, שהרי הוא ככל ראשון לטומאה אחר שפירש ממטמאיו:  שאף על פי שהוא טעון טבילה והערב שמש, אינו מטמא כלים.

ד  [ב] אין נבילת העוף הטהור צריכה מחשבה, לטמא טומאה זו החמורה; אלא כיון שבלע ממנה כזית מכל מקום, הרי זו מטמאה בבית הבליעה.

ה  חישב עליה לאכילה, הרי זו מיטמאה טומאת אוכלין; והרי היא כאוכל ראשון לטומאה--אף על פי שלא נגעה בה טומאה אחרת, אינה צריכה הכשר.

ו  [ג] פרה אדומה ושעירים הנשרפים אינן כן, אף על פי שהן מטמאין המתעסק בהן:  אם חישב עליהן לאכילה--צריכין שתיגע בהן הטומאה, ואחר כך ייטמאו טומאת אוכלין.

ז  [ד] כזית מנבילת בהמה, שתחבו בכוש והכניסו לתוך מעי האישה מלמטה, או שהכניסו לבית בליעתו של חברו, במקום שנבילת העוף הטהור מטמאה--הרי זה טמא משום נושא, לא משום נוגע, כמו שביארנו בתחילת הספר.

ח  [ה] הכורך כזית מבשר נבילת העוף הטהור בחזרת וכיוצא בה, ובלעו--אף על פי שלא נגע בגרונו, הרי זה טמא; כרכו בסיב, ובלעו--הרי זה טהור.

ט  [ו] הבולע נבילת העוף הטהור, ואחר שבלעה הקיאה קודם שתתאכל--הרי זה אינו מטמא כשתצא לגרונו, בשעה שמקיאה:  שאינה מטמאה בבית הנפש אלא בשעת בליעה, לא בשעה שמקיא אותה.

י  [ז] מעי של נבילת העוף הטהור שבלעו, מקצתו בבית הבליעה ומקצתו בחוץ בתוך פיו--אם יש בבית הבליעה כזית, הרי זה טמא; ואם לאו, טהור.

יא  [ח] בלע ממנה אבר שלם שאין בו כזית, אינו מיטמא.  אפילו נטל ציפור, ואכלה--אם יש בה כזית, נטמא; ואם לאו, טהור.

יב  [ט] הכנפיים והנוצה--אף על פי שהן כאוכלין, ומיטמאין ומטמאין טומאת אוכלין--אינן מצטרפין בנבילת העוף הטהור לכזית; אבל המקומות הרכים הקרובים לבשר מן החרטום, והציפורניים--הרי הן כבשר, ומצטרפין לכזית.  ראשי אגפיים, וראש הזנב, והעצמות, אפילו הרכות--אינן מצטרפין.

יג  [י] האוכל מנבילת העוף הטהור, מן העצמות הרכין, או מן הגידין, ומן השלל של ביצים, ומן הדם, ומבשר מן החי ממנו--הרי זה טהור; אבל האוכל מן האשכול של ביצים, ומן הקורקבן, ומבני המעיים, או שהמחה את החלב באור וגמאו--הרי זה טמא כאוכל מבשרה, שהשותה בכלל אוכל.  המחהו בחמה וגמאו--טהור, שהרי הסריחו.

יד  [יא] נבילת העוף הטהור שנפסדה מלאכול הכלב, טהורה; וכן אם יבשה כחרס, ואינה יכולה להישרות בפושרין מעת לעת ולחזור לכמות שהייתה--הרי זו טהורה.  והאוכל נצל של נבילת העוף הטהור, הרי זה טהור.

טו  [יב] עוף טהור שנטרף, ונשחט שחיטה כשרה--שחיטתו מטהרתו, ואפילו נשחט בעזרה; ואם נמלק, ונמצא טריפה--אין מליקתו מטהרתו.

טז  נמצאת אומר שהשוחט עוף טהור--בין בחוץ בין בפנים, בין קודשים בין חולין--הרי זה טהור; והמולק חולין בפנים, או שמלק קודשים בחוץ--הרי אלו מטמאין בגדים בבית הבליעה.

יז  [יג] המולק קודשים בפנים--אם היו ראויין לקרבן, ולא נמצאו בהן מומין שביארנו במקומן--הרי אלו טהורין.  כיוצא בו, עגלה ערופה שנערפה כהלכתה--טהורה:  כפרה כתוב בה כקודשים.  וכן אם נשחטה אחר ירידתה לנחל--אף על פי שאסורה בהניה, הצילה אותה שחיטתה מידי נבילה.

יח  [יד] נבילת העוף הטמא--טהורה, ואינה מטמאה בבית הבליעה; ואם חישב עליה לאכילה, והוכשרה--הרי היא כאוכלין טמאין, שהן ראשון לטומאה.  הכנפיים, והנוצה, והמקומות הרכים מן החרטום ומן הציפורניים שלה--הרי הן כבשרה.

יט  [טו] אחד העוף הטהור, ואחד העוף הטמא--אבר הפורש מהן טהור, ואין בו טומאה כלל:  לפי שנאמר "ולאלה, תיטמאו . . . לכל הבהמה" (ויקרא יא,כד-כו)--יכול אוציא אני את העוף, שאין לו פרסה; ומפי השמועה למדו, שלא בא הכתוב אלא לטמא אבר מן החי של בהמה או של חיה.

כ  [טז] אבר מן המת מן העוף, הרי הוא כנבילת העוף שפירש ממנו:  אם הייתה נבילת עוף טהור, מטמא טומאה חמורה בבית הבליעה בכזית; ואם חישב עליו לאכילה, מטמא טומאת אוכלין.  ואם הייתה נבילת עוף טמא, מטמא טומאת אוכלין, אם חישב עליו, והוכשר; ואינו מטמא טומאת אוכלין אחרים, עד שיהיה בו כביצה, כשיעור כל האוכלין לטמא, כמו שיתבאר.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך