משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות שאר אבות הטמאות

הלכות שאר אבות הטומאות פרק ב

א  בהמה או חיה טמאה שנשחטה--אינה מטמאה משום נבילה כל זמן שהיא מפרכסת עד שתמות, או עד שיתיז את ראשה; והרי היא כאוכלין טמאין.

ב  נחרה, והרי היא מפרכסת--אין בה אפילו טומאת אוכלין, כל זמן שהיא מפרכסת.  ואבר הפורש מן המפרכסת אסור לבני נוח, כפורש מן החי; ובשרה הפורש ממנה, כפורש מן החי.

ג  וכן טהורה שנפסלה בשחיטתה, ועדיין היא מפרכסת.  שחט בה אחד, או רוב אחד--אין בה טומאה כלל, עד שתמות.

ד  חילק הבהמה לשניים, או שניטלה ירך וחלל שלה--הרי זו נבילה, ומטמאה במגע ובמשא:  אף על פי שעדיין היא בחיים.

ה  וכן אם קרעה מגבה, או שנשברה מפרקת ורוב בשר עימה--הרי זו כנבילה לכל דבר.

ו  [ב] בהמה שמת עוברה בתוך מעיה, והושיט הרועה את ידו ונגע בו--בין בבהמה טמאה, בין בבהמה טהורה--הרי זה הנוגע טהור:  עד שייצא הנפל לאוויר העולם.

ז  [ג] בשר הפורש מן הבהמה וחיה כשהן חיין, בין טמאין בין טהורין--הרי הוא טהור, ואינו מטמא כנבילה.  אבל אבר מן החי הפורש מהן, מטמא כנבילה:  אחד אבר מן החי הפורש מן הבהמה עצמה, או אבר הפורש מן השליל שבבטנה.  והאברים, אין להן שיעור; אפילו היה כשעורה או פחות, מטמא:  והוא שיהיה האבר כברייתו בשר וגידים ועצמות, ויהיה עליו בשר כדי לעלות ארוכה; היה הבשר פחות מלהעלות ארוכה בחי, או שחסר עצמו--הרי זה טהור.  [ד] הכליה והלשון והשפה, וכיוצא בהן--אף על פי שהן אברים, ואין עושין חליפין--הואיל ואין בהן עצם, הרי הן כבשר.

ח  [ה] הבשר או האבר המדולדלין בבהמה או חיה, שאינן יכולין לחזור ולהידבק בשאר הגוף--אינן מטמאין כנבילה, כל זמן שהבהמה בחיים; והרי הן כשאר אוכלין--אם הוכשרו, מקבלין טומאה במקומן.  נשחטה הבהמה--הוכשרו בשחיטה, ואינן מטמאין כנבילה:  שאין השחיטה עושה אותן כמו שפירשו מחיים.

ט  אבל אם מתה הבהמה--הבשר שהיה מדולדל בה, צריך הכשר; והאבר, מטמא משום אבר מן החי, ואינו צריך הכשר, ואינו מטמא משום אבר מן הנבילה.

י  ומה בין אבר מן החי לאבר מן הנבילה:  שהבשר הפורש מאבר מן החי, טהור; והבשר הפורש מן הנבילה, מטמא בכזית במגע ובמשא.  וזה וזה, אין לו שיעור.

יא  [ו] טריפה שנשחטה שחיטה כשרה--אף על פי שהיא אסורה באכילה, הרי היא טהורה; וכן השוחט את הבהמה, ומצא בה עובר מת--שחיטת אימו מטהרתו מידי נבילה.  מצא בה בן שמונה חי ונטרף--אף על פי שנשחט אחר שנטרף, אין שחיטתו מטהרתו מידי נבילה:  לפי שאין למינו שחיטה.

יב  לפיכך ולד בהמה שלא שהה שבעה ימים גמורין--אם שחטו בתוך שבעה--אין שחיטתו מטהרתו, מפני שהוא כנפל.

יג  [ז] השוחט את הבהמה, ומצא בה בן תשעה חי קודם שיהלך על הקרקע--אף על פי שאינו צריך שחיטה כמו שביארנו, שהרי שחיטת אימו מטהרתו--אם נטמאת אימו, לא נטמא הוא; ואם נתנבלה אימו, הרי הוא טהור:  שאין החי מיטמא לא טומאת אוכלין ולא טומאת נבילות, ואף על פי שהוא כאבר מאבריה.  ואם מת קודם שיפריס על גבי קרקע--הרי הוא טהור, ששחיטת אימו מטהרתו.

יד  [ח] טריפה שנשחטה--אף על פי שהיא טהורה, מן התורה--אם נגע בה הקודש, נטמא מדברי סופרים; וזו מעלה יתרה שעשו בקודש.

טו  [ט] בהמה המקשה לילד, והוציא העובר את ידו, וחתכה, ואחר כך שחט את אימו--האבר שנחתך נבילה, ושאר בשר העובר טהור; שחט את אימו, ואחר כך חתכה--האבר כטריפה שנשחטה, ושאר בשר העובר מגע טריפה שחוטה, שהוא מטמא את הקודש, אבל לא את התרומה.

טז  הוציא העובר את ידו בין שחיטת סימן לשחיטת סימן, וחתכו--מצטרף שחיטת סימן לסימן לטהר האבר מידי נבילה.

יז  [י] שחיטת הנוכרי--נבילה, ומטמא במשא:  ואפילו ישראל עומד על גביו, ושחט בסכין יפה שחיטה כראוי.  אחד הנוכרי, ואחד הכותי או גר תושב--שחיטתן נבילה.  וקרוב בעיניי, שאף זה מדברי סופרים--שהרי טומאת עבודה זרה וטומאת תקרובת עבודה זרה מדבריהם, כמו שיתבאר; ובגלל עבודה זרה נתרחקו הגויים, ונאסרה שחיטתן.  ואם תאמר והרי היא אסורה באכילה, דין תורה--לא כל האסור באכילה מטמא, שהרי הטריפה אסורה וטהורה.  ואי אפשר לחייב כרת על טומאה זו על ביאת מקדש ואכילת קודשיו, אלא בראיה ברורה.

יח  [יא] קולית הנבילה--הנוגע בה או נושאה, טהור:  שכל דבר מן הנבילה שאינו מטמא במגע, אינו מטמא במשא.  ניקבה כל שהוא--הנוגע בה או נושאה, טמא.  במה דברים אמורים, בשהיה המוח שבה מתקשקש, שהרי אינו מעלה ארוכה; אבל אם היה עומד במקומו--אם יש בו כדי להעלות ארוכה לעצם מבחוץ, הרי זו מטמאה במגע ובמשא ככל האברים.  וכבר פירשנו שהקולית, היא העצם הסתום משני צדדיו.

יט  [יב] קולית שחישב עליה לנוקבה, ועדיין לא נקבה--הרי הנוגע בה, ספק טמא:  שהרי יש בדבר ספק אם מחוסר נקיבה כמחוסר מעשה, או אינו כמחוסר מעשה.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך