משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות מטמאי משכב ומושב

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

הלכות מטמאי משכב ומושב פרק יג

א  כוהן שטיהר כליו לגת זו, והניחן לגת הבאה--הרי אלו בחזקתן:  שאין עמי הארץ נוגעין בכלים של כוהן זה, שהן בתוך גיתו--מפני שהוא אוכל טהרות.  אבל של ישראל--הרי אלו טמאות, עד שיאמר בליבי היה לשמור עם הארץ שייכנס לגת שלא ייגע בכלים.

ב  הרוצה לעשות יינו בטהרה באומנין עמי הארץ, הרי זה מטביל את הבוצרים; וכן אם היה עושה שמן, מטביל הבדדין:  וצריך לעמוד על האומנין, עד שיטבלו בפניו--שהרי אינן יודעים הלכות טבילה וחציצה.

ג  יצאו חוץ לפתח בית הבד, ונפנו לאחורי הגדר, וחזרו--הרי אלו בטהרתן:  עד כמה ירחיקו והן טהורין, עד כדי שלא ייסתרו מעיניו; אבל אם נסתרו מעיניו--חזרו לטומאתן, עד שיטבילם פעם שנייה, ויעריבו שמשן.  [ג] הבדדין והבוצרים שנמצאת טומאה לפניהן, נאמנין לומר לא נגענו; וכן בתינוקות שביניהן.

ד  המטהר את הבדדין, והכניסן לבית הבד ונעל עליהן--אם היו שם כלים שנטמאו במדרס--הרי בית הבד כולו טמא, שמא נגעו באותן הכלים.  ואפילו ראה אותן מקודם נזהרין מאותן הכלים, מפני טומאתן--הרי בית הבד טמא, שמא הסיטו אותן והן מדמין שאין המסיט טמא:  שאין עמי הארץ בקיאין בטומאת היסט.

ה  היו חמריו ופועליו טעונין טהרות, ועוברין לפניו--אף על פי שהפליגו יותר ממיל, הרי אלו טהורות:  מפני שהן בחזקת שהוא שומרן, והן מפחדין ליגע; ואומרין עכשיו יבוא, שהרי הוא אחרינו.  אבל אם אמר להם, צאו ואני אבוא אחריכם--כיון שנתכסו מעיניו, הרי הן טמאות.

ו  חבר שהיה לבוש בחלוק ועטוף בטלית ומהלך, ואמר בליבי היה לשמור את החלוק, והייתי נזהר בו, והסחתי דעתי מן הטלית--הרי החלוק בטהרתו; והטלית טמאה, שמא נגע בה עם הארץ.

ז  היה סל על כתפו, ומגרפה בתוך הסל, ואמר בליבי היה לשמור את הסל ולשמור את המגרפה מדבר המטמאה, אבל לא מדבר הפוסלה--הסל טהור, והמגרפה טמאה; וכל תרומה שבסל פסולה, מפני המגרפה שפוסלת האוכלין שבסל.

ח  היה משתמש מן החבית בטהרה בחזקת שהיא חולין, ואחר כך נמצאת תרומה--אף על פי שהיא טהורה, הרי זו אסורה באכילה:  שמא נגע בה טבול יום, שהוא פוסל בתרומה וטהור בחולין כמו שיתבאר; ואינו דומה משמר תרומה, למשמר חולין.  ואם אמר בליבי היה לשומרה אפילו מדבר הפוסלה, הרי זו מותרת באכילה.

ט  נתחלפו לו כלים של שבת בכלים של חול, ולבשן--נטמאו:  שאינו משמר כלים של חול, ככלים של שבת.  מעשה בשתי נשים חברות, שנתחלפו להן כליהן בבית המרחץ; ובא מעשה לפני חכמים, וטימאו הכלים.

י  אפילו נפלה מעפרתו ממנו, ואמר לחבר תנה לי, ונתנה לו--נטמאת:  גזירה שמא ייתננה לו עם הארץ; או שלא יהיה החבר משמרה--שאין אדם משמר כלים שאינן שלו ככליו, אלא אם כן הודיעו וסמך עליו.

יא  [ז] חבר שמת, והניח טהרות--הרי אלו טהורות.  הניח כלים, הרי הן טמאים:  שאני אומר שמא נטמאו והזה עליהן בשלישי, ועדיין לא הזה עליהן בשביעי; או שמא הזה עליהן בשביעי, ועדיין לא הטביל; או שמא עדיין לא הזה עליהן כל עיקר.

יב  [ח] מי שאמר לו עד אחד נטמאו טהרותיך, והלה שותק--הרי זה נאמן, והרי הן טמאות; ואם הכחישו ואמר, לא נטמאו--הרי הן בחזקתן, עד שיעידו שניים.

יג  היה עושה עימו בטהרות או בזבחים, ולאחר זמן מצאו ואמר לו בשעה שפגע בו, טהרות שעשיתי עימך נטמאו, וזבחים שעשיתי עימך נתפגלו--הרי זה נאמן; אבל אם פגע בו ולא אמר לו כלום, ואחר כך פגע בו פעם שנייה ואמר לו--אינו נאמן, אלא הרי זבחיו בחזקת כשרות וטהרותיו בחזקת טהרה.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך