משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות מטמאי משכב ומושב

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ד

א  ארבע נשים, דיין שעתן ואינן מיטמאות למפרע; ואלו הן--מעוברת, ומניקה, ובתולה, וזקנה.  איזו היא מעוברת:  משיוכר עוברה.  הייתה בחזקת מעוברת וראת דם, ואחר כך הפילה רוח או דבר שאינו ולד--הרי זו בחזקתה, ודייה שעתה; ראת דם, ואחר כך הוכר עוברה--הרי זו מיטמאה למפרע, ככל הנשים.

ב  איזו היא מניקה:  כל עשרים וארבעה חודש מיום הלידה; אפילו מת בנה בתוך זמן זה, או שגמלתהו, או נתנתהו למניקה--דייה שעתה.  אבל אחר עשרים וארבעה חודש, אף על פי שהיא מניקה והולכת--הרי זו מיטמאה למפרע, ככל הנשים.

ג  איזו היא בתולה:  זו שלא ראת דם מימיה; בתולת דמים אמרו, לא בתולת בתולים.  כיצד:  אפילו נישאת וראת דם מחמת נישואין, או ילדה וראת דם מחמת לידה--עדיין היא בתולה לעניין טומאה, ודייה שעתה.

ד  איזו היא זקנה:  כל שעברו עליה שלושה חודשים סמוך לזקנותה, ולא ראת דם.  ואיזה הוא סמוך לזקנותה--כל שחברותיה קוראות לה זקנה בפניה, ואינה מקפדת.  עברו עליה שלוש עונות וראתה, וחזרה ועברו עליה שלוש עונות אחרות או פחות או יתר וראת--הרי היא ככל הנשים, ומיטמאה למפרע.

ה  [ב] בתולה שראת דם, אפילו שופעת כל שבעה או דולפת--הרי זו פעם אחת; ראת דם ופסק, וחזרה וראתה--הרי זו שתי פעמים.

ו  [ג] תינוקת שלא הגיע זמנה לראות, וראת דם--פעם ראשונה ושנייה, דייה שעתה; ראת פעם שלישית, מיטמאה למפרע.  עברו עליה שלושה חודשים, ואחר כך ראתה--דייה שעתה; עברו עליה שלושה חודשים אחרים, ואחר כך ראתה--דייה שעתה; עברו עליה שלושה חודשים אחרים, וראתה--מיטמאה למפרע.

ז  [ד] תינוקת שהגיע זמנה לראות, וראת--פעם ראשונה, דייה שעתה; שנייה, מיטמאה למפרע.  עברו עליה שלושה חודשים, ואחר כך ראתה--דייה שעתה; עברו עליה שלושה חודשים אחרים, ואחר כך ראתה--מיטמאה למפרע.

ח  [ה] מעוברת ומניקה וזקנה ובתולה, שהגיע זמנם לראות שראו ראייה ראשונה--דיין שעתן; ראו פעם שנייה--מיטמאות למפרע ככל הנשים, כמו שביארנו.  ואם ראו הראשונה באונס--אף בשנייה, דיין שעתן.

ט  [ו] מעוברת או מניקה שראת דם, ועברו עליה שלושה חודשים, ואחר כך ראת--דייה שעתה; עברו עליה שלושה חודשים אחרים, וראת פעם שנייה, שהיא שלישית לראייה ראשונה--מיטמאות למפרע.

י  הרואה דם אחר דם טוהר בתוך עשרים וארבע שעות, דייה שעתה.  וכל שדייה שעתה--אף על פי שאינה מיטמאה למפרע, צריכה להיות בודקת עצמה תמיד; וכל אישה המרבה לבדוק, משובחת--חוץ מן הנידה ויושבת על דם טוהר, שאין הבדיקה מועלת להן כלום.

יא  [ז] חכמים תיקנו להן לבנות ישראל להיות בודקות עצמן בכל יום בשחרית, מפני טהרות של ערבית, ובערבית, מפני טהרות של שחרית; וכל אוכלת תרומה, בודקת בשעה שאוכלת בתרומה.  וכל אישה בודקת בשעה שעוברת לשמש מיטתה, מפני הטהרות; אבל אם לא הייתה עוסקת בטהרות, אינה צריכה בדיקה לבעלה--שכל הנשים שיש להן וסת, בחזקת טהרה לבעליהן כמו שביארנו בעניין נידה.

יב  [ח] חזקת בנות ישראל, עד שלא הגיעו לפרקן--בחזקת טהרה, ואין הנשים בודקות אותן.  אבל משהגיעו לפרקן--צריכות בדיקה, ונשים בודקות אותן.  [ט] החירשת, והשוטה, ומי שנטרפה דעתה בחולי--אם יש להן פיקחות מתקנות אותן, הרי אלו אוכלות בתרומה.

יג  [י] כל הכתמים הבאים מבין ישראל, בחזקת טומאה; והבאים מבין הגויים, טהורין.  והנמצאים בערי ישראל, טהורין--שלא נחשדו להשליך כתמיהן, אלא מצניעין אותן; לפיכך כל הכתמים הנמצאים בכל מקום, טהורין--חוץ מן הנמצאים בחורים וסביבות בית הטומאות.  וכולן, טומאתן בספק כמו שביארנו.

יד  [יא] כל הכתמים הטמאין, מעבירין עליהן שבעה סממנין; ואחר כך, בין עבר הכתם בין לא עבר, מטבילו וטהור:  שאם לא עבר כלל, הרי הוא צבע; ואם עבר או כהה, הרי זה כתם, ומאחר שעברו עליו הסממנין, כבר בטל אף על פי שרישומו ניכר.  ואפילו כתם של דם נידות ודאי--כיון שהעביר עליו שבעת הסממנין, ביטלו; ומטבילו, ועושה על גביו טהרות.

טו  [יב] בגד שאבד בו הכתם--מעביר על כל הבגד שבעה סממנין, ומבטלו.  אבדה בו שכבת זרע--אם היה חדש, בודקו במחט; ואם היה שחוק, בודקו בחמה.

טז  [יג] בגד שהיה עליו כתם, והטבילו ועשה על גביו טהרות, ואחר כך העביר על הכתם שבעת הסממנין, ולא עבר--הרי זה צבע, והטהרות שעשה טהורות; ואינו צריך להטבילו, פעם אחרת.  ואם עבר הכתם, או כהה עינו--הרי זה כתם, והטהרות טמאות, שהרי הקפיד על הכתם, להסירו; וצריך להטבילו פעם אחרת, לטהרו.

יז  [יד] כתם שהעביר עליו שישה סממנין, ולא עבר, ואחר כך העביר עליו צפון, ועבר--הרי הטהרות שנעשו על גביו טמאות, אף על פי שהצפון מעביר הצבע:  הואיל ולא העביר שבעת הסממנין, הרי זה בחזקת כתם; ושמא אילו העביר השביעי, היה עובר.

יח  העביר עליו שבעה סממנין, ולא עבר, וחזר והעבירן פעם שנייה, ועבר--כל הטהרות שנעשו על גביו בין תכבוסת ראשונה לשנייה, טהורות; וכל הטהרות שנעשו על גביו אחר תכבוסת שנייה, טמאות:  הואיל וגילה דעתו שהוא מקפיד עליו, ורוצה להוציא רישומו--הרי זה טמא, עד שיבטלו ויטבילו.

יט  כבר ביארנו בהלכות איסורי ביאה, שבעה הסממנין שמעבירין על הכתם מה הן, והיאך מעבירין אותן.

כ  [טו] האישה שמתה, ויצא ממנה דם--מטמא משום כתם, כדם הנידה:  שהמקור, מקומו טמא.  אף על פי שיצא הדם אחר שמתה, ואין כאן נידה, הואיל וממקום טמא יצא, מטמא טומאת כתמים.  ואם היה בו רביעית--מטמא באוהל, ומטמא משום כתם.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך