משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות טומאת צרעת

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

הלכות טומאת צרעת פרק יד

א  צרעת בתים, כשני גריסין זה בצד זה:  נמצא רוחב הנגע כמו מקום צמיחת שש שערות בגוף, ואורכו כשתים עשרה שערות בריבוע; והפחות משיעור זה בבתים, טהור.  וכל השיעורין, הלכה.

ב  שלושה סימני טומאה יש בבתים--מראה ירקרק, ומראה אדמדם, והפסיון; וכולן מפורשין בתורה.  ושני המראות, מצטרפין זה עם זה.  ופסיון הסמוך, כל שהוא; והרחוק, כגריס; אבל החוזר אחרי היטוח, כשני גריסין.

ג  אין נגעי בתים מטמאין, עד שיהיה מראה הנגע שפל מן הקיר--שנאמר "שקערורות" (ויקרא יד,לז), שיהיו שוקעין בקירות.  ובשני המראות מסגירין, או מחליטין.  ובפסיון נותצין; ואם פסה אחרי היטוח, נותץ את כל הבית כמו שיתבאר.

ד  כשיראה נגע בבית--אפילו חכם שהוא יודע ודאי שזה נגע, לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית, אלא אומר לכוהן, "כנגע, נראה לי בבית" (ויקרא יד,לה).  "וציווה הכוהן ופינו את הבית" (ויקרא יד,לו)--אפילו חבילי עצים, וחבילי קנים; ואחר כך יבוא הכוהן, וייכנס ויראה הנגע.  [ה] ובית אפל, אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו; אלא אם אין הנגע נראה בו, הרי זה טהור.

ה  ואחר שיראה הכוהן הנגע, ייצא; ויעמוד על פתח הבית בצד המשקוף, ויסגיר או יחליט או יפטור:  שנאמר "ויצא הכוהן מן הבית, אל פתח הבית; והסגיר" (ויקרא יד,לח)--לא שיסגיר והוא בתוך ביתו, או בתוך הבית המנוגע, או תחת המשקוף, אלא בצד פתחו.  ואם עמד תחת המשקוף או שהלך לביתו, והסגיר--הרי זה מוסגר.

ו  אין הבית מיטמא בנגעים עד שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר, ויהיה לו ארבעה כתלים; והוא בנוי בארץ באבנים ועצים ועפר, שנאמר "את אבניו ואת עציו, ואת, כל עפר הבית" (ויקרא יד,מה).

ז  אבל אם היה בו פחות מארבע אמות על ארבע אמות, או שהיה עגול, או בעל שלושה כתלים, או חמש, או שהיה בנוי בספינה, או תלוי על ארבע קורות--אינו מיטמא בנגעים; היה בנוי על ארבעה עמודים, מיטמא בנגעים.

ח  [ז] כמה אבנים יהיו בו:  אין פחות משמונה--שתי אבנים בכל כותל, כדי שיהיה כל כותל ראוי לנגע:  שאין הבית מיטמא בנגעים, עד שייראה בו כשני גריסין על שתי אבנים--שנאמר "את האבנים, אשר בהן הנגע" (ויקרא יד,מ).  וכמה עצים יהיו בו, כדי ליתן תחת המשקוף; ועפר, כדי ליתן בין פצים לחברו.  אבל אם היה בו פחות משיעורין אלו, אינו מיטמא בנגעים.

ט  [ח] הלבינים והשיש, אינן חשובין כאבנים.  בית שאחד מצדדיו מחופה בשיש, ואחד בסלע, ואחד באבנים, ואחד בעפר--אינו מיטמא בנגעים.  [ט] בית שלא היה בו אבנים ועצים ועפר כשיעור, ונראה בו נגע, ואחר כך הביא לו אבנים ועצים ועפר--הרי זה טהור.

י  בית שסיככו בזרעים, ביטלן; הואיל ומשמשין תשמיש עץ, הרי הן כעץ, ואם נטמא הבית, נטמאו עימו טומאה חמורה כמו שיתבאר.

יא  ירושלים וחוצה לארץ, אין מיטמאין בנגעים--שנאמר "בבית ארץ אחוזתכם" (ויקרא יד,לד), וירושלים לא נתחלקה לשבטים; ובתי הגויים שבארץ ישראל, אין מיטמאין בנגעים.

יב  הלוקח בתים מן הגויים, ייראו בתחילה.  [יג] בית שצידו אחד גוי וצידו אחד ישראל, צידו אחד בארץ וצידו אחד בחוצה לארץ--אינו מיטמא בנגעים.

יג  ושאר כל הבתים שבארץ ישראל מיטמאין בנגעים, בין צבועין בידי אדם בין צבועין בידי שמיים.  [יד] בית האישה, בית השותפין, בית הכנסת או בית המדרש שיש בהן דירה לחזנין או לתלמידים--מיטמאין בנגעים.  [טו] קירות האיבוס, וקירות המחיצה שבבית--אין מיטמאין בנגעים.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך