משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות טומאת צרעת

הלכות טומאת צרעת פרק יב

א  צרעת בגדים, כגריס כצרעת אדם; אבל פחות מכגריס, טהור.  ושלושה סימני טומאה יש בה--ירקרק, ואדמדם, והפסיון; ושלושתן מפורשין בתורה.

ב  ירקרק--הוא הירוק שבירוקין, שהוא ירוק הרבה ככנף הטווס וכהוצי הדקל; ואדמדם--הוא האדום שבאדומים, שהוא אדום הרבה כזהורית יפה.  ושני מראות אלו, מצטרפין זה עם זה.

ג  במראה אדמדם או ירקרק, מסגירין את הבגד.  ואם עמד במראה זה שני שבועות, מחליטין ושורפין; וכן אם פסה, מחליטין ושורפין.

ד  כיצד:  בגד שנראה בו נגע ירקרק או אדמדם--מסגירו שבעת ימים, ובשביעי רואה:  אם פסה--מחליטו, ושורף את כל הבגד.  ואם לא פסה ועמד במראהו, או שפסה וכהה משני המראות שהוסגר בהן, או שהוסיף המראה להאדים ולהוריק ולא פסה--יכבס מקום הנגע, ויסגיר שבעת ימים שנית.

ה  ובסוף שבוע שני, שהוא יום שלושה עשר, רואהו:  אם כהה למראה שלישי--הרי זה טעון כיבוס, וטהור.  ואם נשתנה הנגע ממה שהיה--כגון שהיה ירקרק ונעשה אדמדם, או אדמדם ונעשה ירקרק--קורע מקום הנגע, ושורף מה שקרע, ותופר מטלית במקום שקרע, ופוטר שאר הבגד; ומכבסו כולו כיבוס שני ומטבילו, וטהר.  ואם עמד במראה שהוסגר בו בתחילה--יחליטו, וישרוף את כולו.

ו  [ב] נגע שהיה ירקרק, ופסה אדמדם, או אדמדם, ופסה ירקרק--הרי זה פסיון.  [ג] נגע שהיה באמצעו מקום נקי בלא נגע, ופסה לו הנגע--אינו פסיון:  עד שיפסה לחוץ--שאין פסיית הנגע לתוכו פסיון, בין באדם בין בבגדים ובתים.

ז  [ד] הפסיון הסמוך בבגדים, כל שהוא; והרחוק או החוזר, כגריס.  כיצד:  בגד שהוסגר, ונולד בו נגע אחר כגריס רחוק מן הנגע שהוסגר בו--הרי זה פסיון ויישרף; ואם היה פחות מכגריס, אין משגיחין בו.  וכן בגד שקרע ממנו הנגע בסוף שבוע שני כמו שביארנו, וחזר בו נגע כגריס--יישרף.  וכן בגד שפסה בו הנגע אחר שנפטר, יישרף.

ח  [ה] כשמכבס את מקום הנגע בשבוע ראשון כמו שביארנו--צריך לכבס מעט מן הבגד שחוצה לו, שנאמר "את אשר בו הנגע" (ויקרא יג,נד); וכל נגעי בגדים, כשמכבסין אותן, מעבירין עליהן שבעה סממנין שמעבירין על הכתם, כדרך שמעבירין על הכתמים כמו שביארנו בעניין נידה.

ט  [ו] בגד שקרע ממנו מקום הנגע, ותפר מטלית כמו שביארנו, וחזר נגע כגריס על הבגד--מתיר את המטלית ומצילה, ושורף שאר הבגד; חזר הנגע על המטלית, שורף את הכול.

י  [ז] הטולה מן המוסגר בטהור, וחזר נגע על הבגד--שורף את המטלית.  חזר על המטלית--הבגד הראשון המוסגר יישרף, והמטלית תשמש את הבגד שהיא תפורה בו בסימנין; אם עמד בעינו שני שבועות, או פסה--שורפין הכול.

יא  [ח] בגד שבא כולו בתחילה ירקרק או אדמדם, מסגירו שבוע אחר שבוע:  אם עמד בו שני שבועות, יישרף.  אבל בגד שהסגירו, ופסה הנגע בכולו ונעשה ירקרק ואדמדם, או שפטרו, ואחר שפטרו בא כולו ירקרק ואדמדם--הרי זה טהור.  כנס ופסה, יישרף.

יב  [ט] בגד שהיו מוכין יוצאין על פניו מן האריג, כגון סגוס של צמר, ונראה בו נגע--אינו מיטמא, עד שייראה הנגע במוכין ובאריג עצמו:  וזה שנאמר בבגדים "בקרחתו או בגבחתו" (ויקרא יג,נה)--קרחתו, אלו השחקים; גבחתו, אלו החדשים.

יג  [י] הבגדים הצבועין, אינן מיטמאין בנגעים, בין שהיו צבועין בידי אדם, בין בידי שמיים:  עד שיהיו לבנים.  בגד ששתייו צבוע וערבו לבן, ערבו צבוע ושתייו לבן--הכול הולך אחר הנראה.

יד  פחות משלוש אצבעות על שלוש אצבעות מן האריג, אינו מיטמא בנגעים.  [יא] בגד שארג בו פחות משלוש על שלוש, ונראה בו נגע, ואחר כך השלימו לשלוש על שלוש--טהור.  [יב] התופר מטלייות שאין בכל אחת מהן שלוש על שלוש, ועשה מהן בגד--הרי זה מיטמא בנגעים:  שהתפור כארוג, וכולו בגד אחד הוא.

טו  [יג] בגד שהוא מטלייות מטלייות, מהן צבועין ומהן לבנים, ונראה נגע בלבן שבו--מסגירין אותו:  אם עמד שני שבועות--נטמא כולו, ושורף כולו; וכן אם פסה הנגע במטלית לבנה אחרת--הרי זה פסיון, אף על פי שיש ביניהם צבוע.  היה כולו צבוע, ובו פס אחד לבן אפילו כגריס, ונראה בו נגע--יסגיר:  שאם עמד בעיניו, ולא הוסיף, ולא כהה שני שבועות--יישרף.