משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות טומאת צרעת

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

הלכות טומאת צרעת פרק יב

א  צרעת בגדים, כגריס כצרעת אדם; אבל פחות מכגריס, טהור.  ושלושה סימני טומאה יש בה--ירקרק, ואדמדם, והפסיון; ושלושתן מפורשין בתורה.

ב  ירקרק--הוא הירוק שבירוקין, שהוא ירוק הרבה ככנף הטווס וכהוצי הדקל; ואדמדם--הוא האדום שבאדומים, שהוא אדום הרבה כזהורית יפה.  ושני מראות אלו, מצטרפין זה עם זה.

ג  במראה אדמדם או ירקרק, מסגירין את הבגד.  ואם עמד במראה זה שני שבועות, מחליטין ושורפין; וכן אם פסה, מחליטין ושורפין.

ד  כיצד:  בגד שנראה בו נגע ירקרק או אדמדם--מסגירו שבעת ימים, ובשביעי רואה:  אם פסה--מחליטו, ושורף את כל הבגד.  ואם לא פסה ועמד במראהו, או שפסה וכהה משני המראות שהוסגר בהן, או שהוסיף המראה להאדים ולהוריק ולא פסה--יכבס מקום הנגע, ויסגיר שבעת ימים שנית.

ה  ובסוף שבוע שני, שהוא יום שלושה עשר, רואהו:  אם כהה למראה שלישי--הרי זה טעון כיבוס, וטהור.  ואם נשתנה הנגע ממה שהיה--כגון שהיה ירקרק ונעשה אדמדם, או אדמדם ונעשה ירקרק--קורע מקום הנגע, ושורף מה שקרע, ותופר מטלית במקום שקרע, ופוטר שאר הבגד; ומכבסו כולו כיבוס שני ומטבילו, וטהר.  ואם עמד במראה שהוסגר בו בתחילה--יחליטו, וישרוף את כולו.

ו  [ב] נגע שהיה ירקרק, ופסה אדמדם, או אדמדם, ופסה ירקרק--הרי זה פסיון.  [ג] נגע שהיה באמצעו מקום נקי בלא נגע, ופסה לו הנגע--אינו פסיון:  עד שיפסה לחוץ--שאין פסיית הנגע לתוכו פסיון, בין באדם בין בבגדים ובתים.

ז  [ד] הפסיון הסמוך בבגדים, כל שהוא; והרחוק או החוזר, כגריס.  כיצד:  בגד שהוסגר, ונולד בו נגע אחר כגריס רחוק מן הנגע שהוסגר בו--הרי זה פסיון ויישרף; ואם היה פחות מכגריס, אין משגיחין בו.  וכן בגד שקרע ממנו הנגע בסוף שבוע שני כמו שביארנו, וחזר בו נגע כגריס--יישרף.  וכן בגד שפסה בו הנגע אחר שנפטר, יישרף.

ח  [ה] כשמכבס את מקום הנגע בשבוע ראשון כמו שביארנו--צריך לכבס מעט מן הבגד שחוצה לו, שנאמר "את אשר בו הנגע" (ויקרא יג,נד); וכל נגעי בגדים, כשמכבסין אותן, מעבירין עליהן שבעה סממנין שמעבירין על הכתם, כדרך שמעבירין על הכתמים כמו שביארנו בעניין נידה.

ט  [ו] בגד שקרע ממנו מקום הנגע, ותפר מטלית כמו שביארנו, וחזר נגע כגריס על הבגד--מתיר את המטלית ומצילה, ושורף שאר הבגד; חזר הנגע על המטלית, שורף את הכול.

י  [ז] הטולה מן המוסגר בטהור, וחזר נגע על הבגד--שורף את המטלית.  חזר על המטלית--הבגד הראשון המוסגר יישרף, והמטלית תשמש את הבגד שהיא תפורה בו בסימנין; אם עמד בעינו שני שבועות, או פסה--שורפין הכול.

יא  [ח] בגד שבא כולו בתחילה ירקרק או אדמדם, מסגירו שבוע אחר שבוע:  אם עמד בו שני שבועות, יישרף.  אבל בגד שהסגירו, ופסה הנגע בכולו ונעשה ירקרק ואדמדם, או שפטרו, ואחר שפטרו בא כולו ירקרק ואדמדם--הרי זה טהור.  כנס ופסה, יישרף.

יב  [ט] בגד שהיו מוכין יוצאין על פניו מן האריג, כגון סגוס של צמר, ונראה בו נגע--אינו מיטמא, עד שייראה הנגע במוכין ובאריג עצמו:  וזה שנאמר בבגדים "בקרחתו או בגבחתו" (ויקרא יג,נה)--קרחתו, אלו השחקים; גבחתו, אלו החדשים.

יג  [י] הבגדים הצבועין, אינן מיטמאין בנגעים, בין שהיו צבועין בידי אדם, בין בידי שמיים:  עד שיהיו לבנים.  בגד ששתייו צבוע וערבו לבן, ערבו צבוע ושתייו לבן--הכול הולך אחר הנראה.

יד  פחות משלוש אצבעות על שלוש אצבעות מן האריג, אינו מיטמא בנגעים.  [יא] בגד שארג בו פחות משלוש על שלוש, ונראה בו נגע, ואחר כך השלימו לשלוש על שלוש--טהור.  [יב] התופר מטלייות שאין בכל אחת מהן שלוש על שלוש, ועשה מהן בגד--הרי זה מיטמא בנגעים:  שהתפור כארוג, וכולו בגד אחד הוא.

טו  [יג] בגד שהוא מטלייות מטלייות, מהן צבועין ומהן לבנים, ונראה נגע בלבן שבו--מסגירין אותו:  אם עמד שני שבועות--נטמא כולו, ושורף כולו; וכן אם פסה הנגע במטלית לבנה אחרת--הרי זה פסיון, אף על פי שיש ביניהם צבוע.  היה כולו צבוע, ובו פס אחד לבן אפילו כגריס, ונראה בו נגע--יסגיר:  שאם עמד בעיניו, ולא הוסיף, ולא כהה שני שבועות--יישרף.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך