משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות טומאת צרעת

הלכות טומאת צרעת פרק י

א  התולש סימני טומאה בין כולן בין מקצתן, או הכווה את המחיה כולה או מקצתה, או הקוצץ את הנגע כולו מבשרו או מן הבגד או מן הבית--בין קודם שיבוא לכוהן, בין בתוך הסגר בין בתוך החלט או אחר הפטר--הרי זה עובר בלא תעשה:  שנאמר "הישמר בנגע הצרעת לשמור מאוד, ולעשות:  ככול אשר יורו אתכם הכוהנים הלויים, כאשר ציוויתים--תשמרו" (דברים כד,ח), לא שיתלוש או יקוץ.

ב  אבל אינו לוקה, עד שיועילו מעשיו; ואם לא הועילו, אינו לוקה.  כיצד:  הייתה בו בהרת ובה שלוש שערות לבנות, ותלש אחת, כווה מקצת המחיה, ונשאר ממנה כעדשה--אינו לוקה, שהרי הוא טמא כשהיה.  וכן כל כיוצא בזה.  ומכין אותו, מכת מרדות.

ג  וכן המגלח את הנתק לוקה, שנאמר "ואת הנתק, לא יגלח" (ויקרא יג,לג); ואינו חייב עד שיגלח כל הנתק, בתער.  ומותר למצורע לישא במוט על כתפו שיש בה הצרעת, ולקשור הסיב על רגלו; ואם הלכו סימני טומאה, ילכו:  והוא, שלא יתכוון לכך.

ד  [ב] התולש סימני טומאה, או שכווה את המחיה, עד שלא בא אצל כוהן--הרי זה טהור; וכן אם עשה כן בימי הסגר, הרי זה טהור לאחר ימי הסגר.  ואם תלשן אחר שהוחלט בהן, הרי זה מוחלט כשהיה; ואין לו טהרה עד שתפרח הצרעת בכולו, או עד שתתמעט בהרתו מכגריס.

ה  [ג] מי שנקצצה בהרתו כולה שלא בכוונה, טהור; קצצה בכוונה--אם קצץ כל הבשר החי המקיף אותה, אפילו כחוט השערה--אין לו טהרה עולמית; קצצה בצמצום--אין לו טהרה, עד שתפרח בכולו.

ו  [ד] התולש שערה לבנה אחת, ונשרה השנייה--הרי זה טהור; היו שלוש, תלש שתיים ונשרה אחת--הרי זה בטומאתו.  הייתה בו מחיה כעדשה--כווה חצייה והלך חצייה, הרי זה טהור.  הייתה יתרה מכעדשה--כווה המותר והלך כעדשה, הרי זה טהור; כווה כעדשה והלך המותר, הרי זה טמא.

ז  [ה] מי שהייתה בהרת בעורלתו--יימול, ואף על פי שהיא מילה שלא בזמנה:  שמצות עשה דוחה את לא תעשה, בכל מקום.  ואם מל, והלך בעור העורלה סימן שהיה מוחלט בו--הרי זה חייב בקרבן מצורע.

ח  [ו] מצות עשה שיהיה המצורע המוחלט מכוסה ראש כל ימי חלוטו, ועוטה על שפם כאביל, ופורם בגדיו, ומודיע העוברים עליו שהוא טמא--שנאמר "והצרוע אשר בו הנגע . . ." (ויקרא יג,מה):  אפילו כוהן גדול שנצטרע פורע ופורם, שעשה דוחה את לא תעשה.

ט  ואסור בשאילת שלום כל ימי חלוטו כאביל--שנאמר "ועל שפם, יעטה" (ויקרא יג,מה), שיהיו שפתיו דבוקות; אבל קורא ושונה ודורש.  ואסור לספר ולכבס, כל ימי חלוטו.  ונוהג בכל הדברים האלו, אפילו בשבתות וימים טובים.

י  והרי הוא מותר ברחיצה, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המיטה; וזוקף את מיטתו, כשאר העם.

יא  [ז] דין המצורע שיהיה לו מושב לבדו, חוץ לעיר--שנאמר "מחוץ למחנה מושבו" (ויקרא יג,מו):  ודבר זה בעיירות המוקפות חומה, בארץ ישראל בלבד.

יב  [ח] המצורעת אינה פורעת, ואינה פורמת, ולא עוטה על שפם; אבל יושבת היא חוץ לעיר, ומודיעה לאחרים שהיא טמאה.  ולא המצורעים בלבד, אלא כל המטמאים את האדם חייבין להודיע לכול, שהן טמאים, כדי שיפרשו מהן--שנאמר "וטמא טמא, יקרא" (ויקרא יג,מה), הטמא מודיע שהוא טמא.  [ט] וטומטום ואנדרוגינוס פורע ופורם ועוטה על שפם, מפני שהוא ספק.

יג  [י] אחד מצורע מוסגר, ואחד מצורע מוחלט; ואין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט, אלא פריעה ופרימה ותגלחת וציפורים--שהטהור מתוך הסגר, פטור מן התגלחת ומן הציפורים; והטהור מתוך החלט, חייב בתגלחת וציפורים.  אבל טומאת שניהן, שווה לכל דבר.

יד  [יא] המצורע--אב מאבות הטומאות, מטמא אדם וכלים במגע וכלי חרס באוויר, ומטמא אדם במשא.  ומטמא משכב ומושב, אפילו תחת האבן, כזב וכזבה--שנאמר "וכיבס בגדיו וטהר" (ויקרא יג,ו; ויקרא יג,לד), מפי השמועה למדו שטהר מלטמא משכב ומושב.  ואחד המוחלט ואחד המוסגר, בכל אלו.

טו  [יב] חומרה יתרה יש במצורע--שהוא מטמא בביאתו לבית, בין בימי החלט בין בימי הסגר.  כיצד:  נכנס לבית, נטמא כל אשר בבית, בין אדם בין כלים, אף על פי שלא נגע בהן; ונעשו ראשון לטומאה:  שנאמר "מחוץ למחנה מושבו" (ויקרא יג,מו)--מה הוא טמא, אף מושבו טמא.

טז  היה עומד תחת האילן, ועבר אדם טהור תחת האילן--נטמא.  היה הטהור עומד תחת האילן, ועבר המצורע תחתיו--לא טימאהו; ואם עמד, נטמא--שהרי נעשה לו מושב; ספק עמד, ספק לא עמד--טהור.  הכניס המצורע ראשו ורובו לבית, נטמא כל שיש בתוכו.

יז  נכנס לבית הכנסת--עושין לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים, ורחבה ארבע אמות על ארבע אמות; ונכנס ראשון, ויוצא אחרון:  כדי שיהיה מושבו לבדו; ולא יעמוד עם העם בערבוב, ויטמא אותם.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך