משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות טומאת צרעת

הלכות טומאת צרעת פרק ד

א  הפסיון מטמא בכל שהוא--והוא, שיהיה הפסיון מאחד ממראות הנגעים; אבל אם היה הפסיון מראה בוהק, אינו פסיון.  ואין הפסיון סימן טומאה, עד שיפסה חוץ לנגע; אבל אם פסה לתוך הנגע, הרי הוא כמות שהיה.

ב  כיצד:  בהרת ובתוכה בשר חי פחות מכעדשה, והסגירה, ובסוף השבוע נתמעטה המחיה ממה שהייתה, או שהלך הבשר החי כולו--אין זה פסיון:  שאין הבהרת פוסה לתוכה, אלא לחוצה לה.

ג  [ב] אין הפסיון סימן טומאה, עד שיהיה אחר הסגר; אבל אם בא בתחילה, וראה הכוהן את הנגע שהוא פוסה והולך--אינו מחליט; אלא מסגירו עד סוף השבוע, ויראה.

ד  [ג] אין הבהרת פוסה לתוך השחין, ולא לתוך המכווה, ולא לתוך מחית השחין, ולא לתוך מחית המכווה; ולא לראש ולא לזקן, אף על פי שנקרחו והלך השיער מהן:  שנאמר "ואם פשה תפשה המספחת בעור" (ויקרא יג,ז).  אבל הבהרת שפסת לתוך הבוהק, הרי זה פסיון.

ה  [ד] השחין והמכווה והבוהק ומחית השחין ומחית המכווה, שהיו חולקין בין האם לפסיון--אינו סימן טומאה; הסגירו, והלכו להן עד שנמצא הפסיון סמוך לאם--הרי זה מוחלט.

ו  [ה] בהרת כגריס, ופסתה כחצי גריס ועוד, והלך מן האם כחצי גריס--אף על פי שהנותר מן האם עם הפסיון יתר מכגריס, הרי זה טהור; הייתה כגריס, ופסת כגריס ועוד, והלכה לה האם--תיראה כתחילה, ויסגיר שבוע אחר שבוע.

ז  הייתה בו בהרת והסגירו, והלכה הבהרת בסוף ימי הסגר, וחזרה בהרת במקומה כמות שהייתה--הרי היא כמות שהייתה; נתמעטה בתוך ימי הסגר, ופסתה וחזרה כמות שהייתה, או שפסתה ונתמעט הפסיון, וחזרה כמות שהייתה--הרי זה יסגיר.

ח  [ו] בהרת כגריס, ופסתה כגריס, ונולד בפסיון מחיה או שיער לבן, והלכה לה האם--תיראה כתחילה.  הייתה בו בהרת כגריס והסגירו, ובסוף השבוע והרי היא כסלע--ספק שהיא היא, ספק שאחרת באה תחתיה--הרי זה טמא.

ט  [ז] בהרת כגריס, וחוט יוצא ממנה--אם יש בו רוחב שתי שערות--זוקקה לשיער לבן ולפסיון, אבל לא למחיה:  שאין המחיה סימן טומאה--עד שתקיף אותה הבהרת, ויהיה בין סוף המחיה וסוף הבהרת רוחב צמיחת שתי שערות.  היו שתי בהרות, וחוט יוצא מזו לזו--אם יש בו רוחב שתי שערות, מצרפן; ואם לאו, אינו מצרפן.

י  הסגירו שבוע אחר שבוע, ולא נולד לו סימן טומאה ופטרו, ולאחר הפטר פסה הנגע, כל שהוא--הרי זה מוחלט.  [ח] בהרת שטהרה מתוך הסגר, או מתוך החלט שהלכו ממנה סימני הטומאה--אין מסגירין בה לעולם.  [ט] בהרת שכנסה אחר הפטר, ופסתה לכמות שהייתה, או שפסתה, וחזרה לכמות שהייתה--הרי הוא בטהרתו.

יא  [י] בהרת כגריס, ובה מחיה כעדשה, ושיער לבן בתוך המחיה, והחליטו, ולאחר החלט הלכה המחיה--טמא, מפני שיער לבן; הלך השיער הלבן--טמא, מפני המחיה.  היה השיער הלבן בתוך הבהרת, והלך השיער הלבן--טמא, מפני המחיה; הלכה המחיה--טמא, מפני שיער לבן.

יב  [יא] בהרת, ובה מחיה ופסיון--הלכה המחיה--טמא, מפני הפסיון; הלך הפסיון--טמא, מפני המחיה.  וכן בשיער לבן ובפסיון.

יג  החליטו בשיער לבן, והלך השיער, וחזר בו שיער לבן אחר, או שנולדה לו מחיה, או פסיון; או שהחליטו במחיה, והלכה המחיה, ונולדה לו מחיה אחרת, או שיער לבן, או פסיון; או שהחליטו בפסיון, והלך הפסיון, וחזר פסיון אחר, או שנולדה בו מחיה, או שיער לבן:  הרי זה בטומאתו, כמות שהיה.

יד  אחד הטמא שהוחלט בתחילה, או שהוחלט בסוף שבוע ראשון, או בסוף שבוע שני, או אחר הפטר--הואיל והוחלט מכל מקום--אינו טהור, עד שלא יישאר בו סימן טומאה:  לא סימן שהוחלט בו, ולא סימן אחר.