משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות טומאת צרעת

הלכות טומאת צרעת פרק ד

א  הפסיון מטמא בכל שהוא--והוא, שיהיה הפסיון מאחד ממראות הנגעים; אבל אם היה הפסיון מראה בוהק, אינו פסיון.  ואין הפסיון סימן טומאה, עד שיפסה חוץ לנגע; אבל אם פסה לתוך הנגע, הרי הוא כמות שהיה.

ב  כיצד:  בהרת ובתוכה בשר חי פחות מכעדשה, והסגירה, ובסוף השבוע נתמעטה המחיה ממה שהייתה, או שהלך הבשר החי כולו--אין זה פסיון:  שאין הבהרת פוסה לתוכה, אלא לחוצה לה.

ג  [ב] אין הפסיון סימן טומאה, עד שיהיה אחר הסגר; אבל אם בא בתחילה, וראה הכוהן את הנגע שהוא פוסה והולך--אינו מחליט; אלא מסגירו עד סוף השבוע, ויראה.

ד  [ג] אין הבהרת פוסה לתוך השחין, ולא לתוך המכווה, ולא לתוך מחית השחין, ולא לתוך מחית המכווה; ולא לראש ולא לזקן, אף על פי שנקרחו והלך השיער מהן:  שנאמר "ואם פשה תפשה המספחת בעור" (ויקרא יג,ז).  אבל הבהרת שפסת לתוך הבוהק, הרי זה פסיון.

ה  [ד] השחין והמכווה והבוהק ומחית השחין ומחית המכווה, שהיו חולקין בין האם לפסיון--אינו סימן טומאה; הסגירו, והלכו להן עד שנמצא הפסיון סמוך לאם--הרי זה מוחלט.

ו  [ה] בהרת כגריס, ופסתה כחצי גריס ועוד, והלך מן האם כחצי גריס--אף על פי שהנותר מן האם עם הפסיון יתר מכגריס, הרי זה טהור; הייתה כגריס, ופסת כגריס ועוד, והלכה לה האם--תיראה כתחילה, ויסגיר שבוע אחר שבוע.

ז  הייתה בו בהרת והסגירו, והלכה הבהרת בסוף ימי הסגר, וחזרה בהרת במקומה כמות שהייתה--הרי היא כמות שהייתה; נתמעטה בתוך ימי הסגר, ופסתה וחזרה כמות שהייתה, או שפסתה ונתמעט הפסיון, וחזרה כמות שהייתה--הרי זה יסגיר.

ח  [ו] בהרת כגריס, ופסתה כגריס, ונולד בפסיון מחיה או שיער לבן, והלכה לה האם--תיראה כתחילה.  הייתה בו בהרת כגריס והסגירו, ובסוף השבוע והרי היא כסלע--ספק שהיא היא, ספק שאחרת באה תחתיה--הרי זה טמא.

ט  [ז] בהרת כגריס, וחוט יוצא ממנה--אם יש בו רוחב שתי שערות--זוקקה לשיער לבן ולפסיון, אבל לא למחיה:  שאין המחיה סימן טומאה--עד שתקיף אותה הבהרת, ויהיה בין סוף המחיה וסוף הבהרת רוחב צמיחת שתי שערות.  היו שתי בהרות, וחוט יוצא מזו לזו--אם יש בו רוחב שתי שערות, מצרפן; ואם לאו, אינו מצרפן.

י  הסגירו שבוע אחר שבוע, ולא נולד לו סימן טומאה ופטרו, ולאחר הפטר פסה הנגע, כל שהוא--הרי זה מוחלט.  [ח] בהרת שטהרה מתוך הסגר, או מתוך החלט שהלכו ממנה סימני הטומאה--אין מסגירין בה לעולם.  [ט] בהרת שכנסה אחר הפטר, ופסתה לכמות שהייתה, או שפסתה, וחזרה לכמות שהייתה--הרי הוא בטהרתו.

יא  [י] בהרת כגריס, ובה מחיה כעדשה, ושיער לבן בתוך המחיה, והחליטו, ולאחר החלט הלכה המחיה--טמא, מפני שיער לבן; הלך השיער הלבן--טמא, מפני המחיה.  היה השיער הלבן בתוך הבהרת, והלך השיער הלבן--טמא, מפני המחיה; הלכה המחיה--טמא, מפני שיער לבן.

יב  [יא] בהרת, ובה מחיה ופסיון--הלכה המחיה--טמא, מפני הפסיון; הלך הפסיון--טמא, מפני המחיה.  וכן בשיער לבן ובפסיון.

יג  החליטו בשיער לבן, והלך השיער, וחזר בו שיער לבן אחר, או שנולדה לו מחיה, או פסיון; או שהחליטו במחיה, והלכה המחיה, ונולדה לו מחיה אחרת, או שיער לבן, או פסיון; או שהחליטו בפסיון, והלך הפסיון, וחזר פסיון אחר, או שנולדה בו מחיה, או שיער לבן:  הרי זה בטומאתו, כמות שהיה.

יד  אחד הטמא שהוחלט בתחילה, או שהוחלט בסוף שבוע ראשון, או בסוף שבוע שני, או אחר הפטר--הואיל והוחלט מכל מקום--אינו טהור, עד שלא יישאר בו סימן טומאה:  לא סימן שהוחלט בו, ולא סימן אחר.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך