משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות פרה אדומה

הלכות פרה אדומה פרק יג

א  מעלות יתרות עשו בטהרת החטאת:  שהאדם הטהור--אפילו טבל לקודש, ועומד ומשמש על גבי המזבח--אינו טהור לחטאת, לא לשריפתה ולא למילוי המים ולא לקדשן ולא להזות, עד שיטבול לשם חטאת, ואחר כך יהיה טהור לחטאת.

ב  וכן הכלים--אפילו מזרק שבעזרה--אינו טהור לחטאת, עד שיטבילוהו לשם חטאת.  וכן כל האוכלין וכל המשקין--אף על פי שהן טהורין, הרי הן לעניין החטאת כאוכלין ומשקין הטמאין.

ג  [ב] כל כלי הראוי למשכב או למושב--אף על פי שהוא טהור לגבי הקודש--הרי הוא לגבי חטאת כמדרס הזב, עד שיטבילוהו לשם חטאת.  יוחנן בן גודגדה היה אוכל בטהרת הקודש, כל ימיו; והייתה מטפחתו כמדרס הזב, לעניין החטאת.

ד  [ג] כל ולד הטומאות--אף על פי שאינו מטמא אדם ולא כלים, אפילו לקודש כמו שביארנו--הרי הוא מטמא אדם וכלים, לחטאת.  לפיכך אמרו המקדש מי חטאת, לא ינעול את הסנדל--שמא ייפלו משקין על הסנדל, ונמצא הסנדל טמא, שכל המשקין טמאין הן לגבי החטאת, וייטמא זה המקדש בנגיעתו בסנדל; ונמצאו מי החטאת טמאים.

ה  [ד] מי שנטמאו ידיו בלבד בדברים המטמאין את הידיים, כגון שנגע באוכלין או במשקין וכיוצא בהן--אף על פי שהוא טהור לקודש, ואינו צריך אלא טבילת ידיו בלבד כמו שיתבאר--הרי נטמא כל גופו לעניין חטאת, וצריך טבילה:  אפילו לא נטמאת אלא ידו אחת--נטמא כולו, והרי הוא ראשון לטומאה.

ו  [ה] כל הטעון טבילה, בין מדברי תורה בין מדברי סופרים--מטמא את מי חטאת ואת אפר החטאת ואת המזה מי חטאת, במגע ובמשא.  וכן מטמא את האיזוב המוכשר, ואת המים שנתמלאו ועדיין לא נתקדשו, ואת הכלי הריקן הטהור לחטאת:  מטמא כל אחד מאלו במגע, אבל לא במשא.  וטמא שנגע במקצת אפר חטאת, פסל את כולו.

ז  [ו] אין מונין לחטאת ראשון ושני ושלישי, כדרך שמונין לתרומה ולקודש.  כיצד:  עשרה שטבלו לשם חטאת, ונטמא אחד מהן, אפילו לא נטמא אלא לגבי חטאת בלבד, כגון שנטמאת ידו בלבד, ונגע בחברו וחברו בחברו, אפילו הן מאה--כולן טמאין לחטאת.

ח  וכן כלים הטהורים לחטאת, שנטמא כלי מהן, אפילו לא נטמאו אלא אחוריו בלבד לגבי חטאת, כגון שנגעו משקין באחוריו, ונגע כלי זה בכלי שני, ושני בשלישי--נטמאו הכלים כולן לגבי חטאת, ואפילו הן מאה.

ט  [ז] כל הראוי להיטמא במדרס הזב--אף על פי שהוא טהור לקודש--אם הנידו הטהור לחטאת, נטמא:  אף על פי שלא נגע בו.  וכן הטהור לחטאת שהניד את האדם שאינו טהור לחטאת, או שהניד את רוקו, או את מימי רגליו של אדם זה--נטמא, אף על פי שלא נגע בו.  אבל כלי שאינו ראוי למדרס--אינו מטמא את הטהור לחטאת, אלא אם כן נגע בו.

י  [ח] כלי הטמא טמא מת--אם הנידו הטהור לחטאת, נטמא:  ואף על פי שלא נגע בו; ואף על פי שאין טמא מת מטמא במשא, כמו שביארנו.  כיצד:  מפתח שהוא טמא מת שהיה תלוי בדלת, וסגר הטהור לחטאת את הדלת--הואיל והניד את המפתח הטמא, נטמא.  וכן אם הסיט את השרץ, ואת שכבת זרע--הרי זה טמא לחטאת:  אף על פי שאין אלו מטמאין במשא, כמו שיתבאר.

יא  [ט] הטהור לחטאת שנגע בכלים שהיו למעלה מן הזב וכיוצא בו, והן הנקראין מדף--אף על פי שהוא טהור לקודש, נטמא לחטאת; וכן כלי הטהור לחטאת שנגע במדף, נטמא לחטאת.

יב  [י] הטהור לחטאת שנגע באוכלין ומשקין--בין טמאין בין טהורין, שכל אוכלין ומשקין לגבי חטאת אינן טהורין--אם נגע בהן בידו, נטמא כל גופו כמו שביארנו; נגע בהן ברגלו או בשאר גופו, או שהסיטן בידו ולא נגע בהן--טהור.  וכן אם נגע בידו בתנור, וכיוצא בו משאר כלים שאינם טהורין לחטאת--נטמא כולו; אבל אם נגע ברגלו בהן, הרי הוא טהור לחטאת כמו שהיה.

יג  [יא] הטהור לחטאת, שהכניס ראשו ורובו לתוך מים שנתמלאו לחטאת--נטמא:  מפני שהן שאובין; ומדברי סופרים שהבא ראשו ורובו במים שאובין, נטמא כמו שיתבאר.

יד  [יב] הכול נאמנין על טהרת החטאת, ואפילו עמי הארץ:  מפני חומרתה ומעלות אלו שנעשו בה, הכול נזהרין בה; והרי נאמר בתורה "והייתה לעדת בני ישראל למשמרת" (במדבר יט,ט), כל ישראל ראויין לשומרה.

טו  לפיכך עם הארץ שהביא כלי מביתו, אפילו כלי חרס, ואמר כלי זה טהור לחטאת--הרי זה טהור; ומקדשין בו ומזין ממנו, אף על פי שאותו כלי טמא לקודש ולתרומה.  וכן עם הארץ שאמר טהור אני לחטאת, או שהיו מי חטאת אצלו, ואמר טהורין הן--נאמן, שאין אדם מישראל מזלזל בה.