משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות פרה אדומה

הלכות פרה אדומה פרק ז

א  המלאכה--פוסלת במים קודם שיתקדשו, ואינה פוסלת בהזיה; ודברים אלו, דברי קבלה הן.  כיצד:  הממלא מים לקידוש, ונתעסק במלאכה אחרת בשעת המילוי, או בשעת הולכת המים שמילא, או בעת שמערה אותן מכלי לכלי--פסלן:  לעולם המלאכה פוסלת במים, עד שיטיל להן את האפר.

ב  הטיל את האפר, ונתקדשו ונעשו מי נידה--אין המלאכה פוסלת בהן.  אלא מוליך המים המקודשין, או מערה אותן מכלי לכלי, והוא עוסק במלאכה אחרת, ואין בכך כלום; וכן מזה מהן בידו אחת, והוא עושה מלאכה בידו האחרת.

ג  [ב] השכר--פוסל בקידוש ובהזיה, ואינו פוסל במילוי.  כיצד:  הנוטל שכרו לקדש מי חטאת, או להזות מהן--הרי אותן המים כמי המערה, והאפר כאפר מקלה:  שאינו כלום.  אבל נוטל הוא שכר למלאות המים, או להוליכן.  ומקדשין אותן, בחינם; ומזה מהן המזה, בחינם.

ד  היה המקדש או המזה זקן שאינו יכול להלך על רגליו, ובא הטמא וביקש ממנו להלוך עימו למקום רחוק לקדש או להזות--הרי זה מרכיבו על החמור, ונותן לו שכרו כפועל בטיל שבטיל מאותה מלאכה שביטלו ממנה.

ה  וכן אם היה כוהן, והיה מיטמא בטומאה המונעת אותו מלאכול תרומתו בעת שילך עימו להזות או לקדש--הרי זה מאכילו ומשקהו וסכו; ואם ביטלו ממלאכה--נותן לו שכרו, כפועל בטיל של אותה מלאכה:  שכל אלו הדברים, אינן שכר שנשתכר בקידוש או בהזיה--שהרי לא הרוויח כלום, ולא נטל אלא כנגד מה שהפסיד.

ו  [ג] הממלא באחת ידו, ועושה מלאכה בידו האחרת, או הממלא לו ולאחר, או שמילא לשניים כאחת--שניהן פסולין:  שהמילוי מלאכה, ונמצא כל מילוי משניהן, כאילו עשה עימו מלאכה אחרת; וכבר הודענו שהמלאכה פוסלת במילוי, בין שמילא לעצמו בין שמילא לאחרים.

ז  [ד] הממלא לאחרים, אפילו מילא אלף חבייות זו אחר זו לאלף בני אדם--כולן כשרין; וכל אחד מהן נוטל המים שלו, ומקדשן.  מילא לעצמו חבית אחר חבית--אם נתכוון לקבץ כל החבייות לכלי אחד, ולהשליך עליהן את האפר, ומקדשן כולן קידוש אחד--כולן כשרין, שהכול מילוי אחד הוא.

ח  אבל אם נתכוון לקדש כל חבית וחבית בפני עצמה--כולן פסולין, חוץ מן האחרונה:  שהראשונה נפסלת במלאכה שעשה קודם שיקדש, והוא מילוי השנייה; וכן השנייה נפסלת במילוי השלישית, ואין כשר אלא אחרונה.

ט  [ה] חמישה שמילאו חמש חבייות לקדשן חמישה קידושין, שישליך האפר על כל אחת ואחת בפני עצמה, ונמלכו לערבן ולקדשן כולן קידוש אחד, או שמילאום לקדשן קידוש אחד, ונמלכו לקדשן חמישה קידושין--כולן כשרין:  שהרי לא נתעסק הממלא, במילוי אחר.

י  אבל היחיד שמילא חמש חבייות, לקדשן חמישה קידושין--אף על פי שחזר ונמלך לקדשן קידוש אחד, אין כשר אלא אחרון; מילאן לקדשן קידוש אחד, ונמלך לקדשן חמישה קידושין--אין כשר אלא זו שקידש בתחילה.

יא  וכן אם אמר לאחר, קדש לך את אלו--אין כשר אלא זו שנתקדשה מהן בתחילה.  אבל אם אמר לו, קדש לי את אלו--הרי כולן כשרין:  שהרי לקידוש אחד מילאן; ואף על פי שנמלך לקדשן חמישה קידושין--הרי לא קידש הוא, אלא אחר קידש לו.

יב  [ו] הרוצה למלאות מים לקדשן, ומים אחרים לצרכיו--ממלא את של צרכיו תחילה, וקושרן וטוענן לאחוריו; ואחר כך ממלא את של חטאת, כדי שלא יתעסק במלאכה אחר המילוי, ונותנם לפניו, והולך.

יג  [ז] שניים שהיו ממלאין כל אחד ואחד לעצמו, והגביהו זה על זה, ונטל זה לזה קוץ מידו או מגופו בשעת מילוי--אם מילאו שניהם לקידוש אחד, המים כשרים; ואם מילאו לקדש כל אחד לעצמו--זה שהגביה או הוציא את הקוץ, פסל מימיו.

יד  [ח] השואל חבל למלאות בו, ומילא, ונטל החבל בידו ומימיו על כתפו, ופגע בבעלים בדרכו, ונתן להן את החבל כשהוא מהלך--כשרין; ואם יצא מן הדרך, כדי להוליך החבל לבעלים--פסל את המים.

טו  [ט] מי שהיה ממלא, ומשליך החבל שמילא בו על הארץ, ואחר שמילא חזר וקיבץ החבל על ידו--פסל המים; ואם היה דולה ומקבץ לתוך ידו, דולה ומקבץ--המים כשרים.

טז  [י] הממלא ונתן לחבית עד שימלא אותה מים, והצניע את החבית שלא תישבר בשעה שהיה ממלא, או שכפיה על פיה על מנת לנגבה ולמלאות בה--כשר, שזה מצורך המילוי הוא.  אבל אם הצניעה או ניגבה, כדי להוליך בה את הקידוש--פסול, שהרי עשה מלאכה שאינה לצורך המילוי.

יז  וכן הממלא ונתן לשוקת, ופינה חרסים מן השוקת בשעת מילוי--אם בשביל שתחזיק מים רבים--כשרים, שהרי זה צורך המילוי.  ואם בשביל שלא יהיו החרסים מעכבין אותו, בשעה שהוא זולף את המים שמילא בשוקת--הרי אלו פסולין.

יח  [יא] הממלא דלי לשתות, ונמלך וחישב עליו למי חטאת--אם עד שלא הגיע הדלי למים חישב--מערה, ואינו צריך לנגב; ואם משהגיע הדלי למים חישב--מערה, וצריך לנגב ואחר כך ימלא בו לחטאת.  שילשל הדלי, ונפסק החבל מידו--אם עד שלא הגיע למים חישב עליו--מערה, ואינו צריך לנגב.  עודהו בתוך המים, וחישב עליו למי חטאת--מערה, ואינו צריך לנגב.

יט  מים שמילאן למי חטאת, ואחר שנתמלאו חישב עליהן לשתותן--כשיטה את הכלי לשתות--פסל המים, אף על פי שלא שתה מהן כלום.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך