משנה תורה לרמב"ם  ספר טהרה הלכות פרה אדומה
הלכות פרה אדומה פרק ז
א המלאכה--פוסלת במים קודם שיתקדשו, ואינה פוסלת בהזיה; ודברים אלו, דברי קבלה הן. כיצד: הממלא מים לקידוש, ונתעסק במלאכה אחרת בשעת המילוי, או בשעת הולכת המים שמילא, או בעת שמערה אותן מכלי לכלי--פסלן: לעולם המלאכה פוסלת במים, עד שיטיל להן את האפר.
ב הטיל את האפר, ונתקדשו ונעשו מי נידה--אין המלאכה פוסלת בהן. אלא מוליך המים המקודשין, או מערה אותן מכלי לכלי, והוא עוסק במלאכה אחרת, ואין בכך כלום; וכן מזה מהן בידו אחת, והוא עושה מלאכה בידו האחרת.
ג [ב] השכר--פוסל בקידוש ובהזיה, ואינו פוסל במילוי. כיצד: הנוטל שכרו לקדש מי חטאת, או להזות מהן--הרי אותן המים כמי המערה, והאפר כאפר מקלה: שאינו כלום. אבל נוטל הוא שכר למלאות המים, או להוליכן. ומקדשין אותן, בחינם; ומזה מהן המזה, בחינם.
ד היה המקדש או המזה זקן שאינו יכול להלך על רגליו, ובא הטמא וביקש ממנו להלוך עימו למקום רחוק לקדש או להזות--הרי זה מרכיבו על החמור, ונותן לו שכרו כפועל בטיל שבטיל מאותה מלאכה שביטלו ממנה.
ה וכן אם היה כוהן, והיה מיטמא בטומאה המונעת אותו מלאכול תרומתו בעת שילך עימו להזות או לקדש--הרי זה מאכילו ומשקהו וסכו; ואם ביטלו ממלאכה--נותן לו שכרו, כפועל בטיל של אותה מלאכה: שכל אלו הדברים, אינן שכר שנשתכר בקידוש או בהזיה--שהרי לא הרוויח כלום, ולא נטל אלא כנגד מה שהפסיד.
ו [ג] הממלא באחת ידו, ועושה מלאכה בידו האחרת, או הממלא לו ולאחר, או שמילא לשניים כאחת--שניהן פסולין: שהמילוי מלאכה, ונמצא כל מילוי משניהן, כאילו עשה עימו מלאכה אחרת; וכבר הודענו שהמלאכה פוסלת במילוי, בין שמילא לעצמו בין שמילא לאחרים.
ז [ד] הממלא לאחרים, אפילו מילא אלף חבייות זו אחר זו לאלף בני אדם--כולן כשרין; וכל אחד מהן נוטל המים שלו, ומקדשן. מילא לעצמו חבית אחר חבית--אם נתכוון לקבץ כל החבייות לכלי אחד, ולהשליך עליהן את האפר, ומקדשן כולן קידוש אחד--כולן כשרין, שהכול מילוי אחד הוא.
ח אבל אם נתכוון לקדש כל חבית וחבית בפני עצמה--כולן פסולין, חוץ מן האחרונה: שהראשונה נפסלת במלאכה שעשה קודם שיקדש, והוא מילוי השנייה; וכן השנייה נפסלת במילוי השלישית, ואין כשר אלא אחרונה.
ט [ה] חמישה שמילאו חמש חבייות לקדשן חמישה קידושין, שישליך האפר על כל אחת ואחת בפני עצמה, ונמלכו לערבן ולקדשן כולן קידוש אחד, או שמילאום לקדשן קידוש אחד, ונמלכו לקדשן חמישה קידושין--כולן כשרין: שהרי לא נתעסק הממלא, במילוי אחר.
י אבל היחיד שמילא חמש חבייות, לקדשן חמישה קידושין--אף על פי שחזר ונמלך לקדשן קידוש אחד, אין כשר אלא אחרון; מילאן לקדשן קידוש אחד, ונמלך לקדשן חמישה קידושין--אין כשר אלא זו שקידש בתחילה.
יא וכן אם אמר לאחר, קדש לך את אלו--אין כשר אלא זו שנתקדשה מהן בתחילה. אבל אם אמר לו, קדש לי את אלו--הרי כולן כשרין: שהרי לקידוש אחד מילאן; ואף על פי שנמלך לקדשן חמישה קידושין--הרי לא קידש הוא, אלא אחר קידש לו.
יב [ו] הרוצה למלאות מים לקדשן, ומים אחרים לצרכיו--ממלא את של צרכיו תחילה, וקושרן וטוענן לאחוריו; ואחר כך ממלא את של חטאת, כדי שלא יתעסק במלאכה אחר המילוי, ונותנם לפניו, והולך.
יג [ז] שניים שהיו ממלאין כל אחד ואחד לעצמו, והגביהו זה על זה, ונטל זה לזה קוץ מידו או מגופו בשעת מילוי--אם מילאו שניהם לקידוש אחד, המים כשרים; ואם מילאו לקדש כל אחד לעצמו--זה שהגביה או הוציא את הקוץ, פסל מימיו.
יד [ח] השואל חבל למלאות בו, ומילא, ונטל החבל בידו ומימיו על כתפו, ופגע בבעלים בדרכו, ונתן להן את החבל כשהוא מהלך--כשרין; ואם יצא מן הדרך, כדי להוליך החבל לבעלים--פסל את המים.
טו [ט] מי שהיה ממלא, ומשליך החבל שמילא בו על הארץ, ואחר שמילא חזר וקיבץ החבל על ידו--פסל המים; ואם היה דולה ומקבץ לתוך ידו, דולה ומקבץ--המים כשרים.
טז [י] הממלא ונתן לחבית עד שימלא אותה מים, והצניע את החבית שלא תישבר בשעה שהיה ממלא, או שכפיה על פיה על מנת לנגבה ולמלאות בה--כשר, שזה מצורך המילוי הוא. אבל אם הצניעה או ניגבה, כדי להוליך בה את הקידוש--פסול, שהרי עשה מלאכה שאינה לצורך המילוי.
יז וכן הממלא ונתן לשוקת, ופינה חרסים מן השוקת בשעת מילוי--אם בשביל שתחזיק מים רבים--כשרים, שהרי זה צורך המילוי. ואם בשביל שלא יהיו החרסים מעכבין אותו, בשעה שהוא זולף את המים שמילא בשוקת--הרי אלו פסולין.
יח [יא] הממלא דלי לשתות, ונמלך וחישב עליו למי חטאת--אם עד שלא הגיע הדלי למים חישב--מערה, ואינו צריך לנגב; ואם משהגיע הדלי למים חישב--מערה, וצריך לנגב ואחר כך ימלא בו לחטאת. שילשל הדלי, ונפסק החבל מידו--אם עד שלא הגיע למים חישב עליו--מערה, ואינו צריך לנגב. עודהו בתוך המים, וחישב עליו למי חטאת--מערה, ואינו צריך לנגב.
יט מים שמילאן למי חטאת, ואחר שנתמלאו חישב עליהן לשתותן--כשיטה את הכלי לשתות--פסל המים, אף על פי שלא שתה מהן כלום.
|
