משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות פרה אדומה

הלכות פרה אדומה פרק ו

א  המים שנותנין עליו אפר הפרה--אין ממלאין אותו אלא בכלי, ומן המעיינות הנובעות או הנהרות המושכין מהן:  שנאמר "ונתן עליו מים חיים, אל כלי" (במדבר יט,יז).  ונתינת אפר הפרה על המים שנתמלאו, הוא הנקרא קידוש; והמים האלו שניתן עליהן האפר, הן הנקראין מי חטאת, ומים מקודשין, והן שקרא הכתוב "מי נידה" (במדבר יט,ט; במדבר יט,יג; במדבר יט,כ; במדבר לא,כג).

ב  הכול כשרין למלאות את המים, חוץ מחירש שוטה וקטן; והכול כשרין לקדש, חוץ מחירש שוטה וקטן.  ואין ממלאין ואין מקדשין אלא בכלי, ואין מזין אלא מכלי.  והמילוי והקידוש כשרין בלילה, אבל אין מזין ואין טובלין אלא ביום; וכל היום כשר להזיה ולטבילה.

ג  בכל הכלים, ממלאין ומזין ומקדשין--אפילו בכלי גללים, וכלי אבנים, וכלי אדמה, ובספינה; ואחד כלי חרס, ואחד כל הכלים.  אבל אין ממלאין ולא מקדשין ולא מזין בדופנות הכלים, ולא בשולי המחץ, ולא במגופת החבית, ולא בחופניו, ולא בביצת התרנגולת, ולא בשוקת שבסלע; אבל ביצת היוצרין כשרה, מפני שהיא כלי אדמה.

ד  שולי כלי עץ, וכלי זכוכית, וכלי עצם--אין מקדשין בהן, עד שישוף אותן ויתקן אותן ויעשה אותן כלים בפני עצמן; וכן מגופה שהתקינה להיות כלי, מקדשין בה.  וביצת הנעמית, כשרה לקדש בה; ואין צריך לומר שהיא כשרה למלאות בה, ולהזות ממנה.

ה  כלי שחיברו בארץ או בסלע, אפילו חיברו בסיד--מקדשין בו, ומזין ממנו.  עשה עטרה של טיט סביב לכלי, והמים שבכלי צפין עד שהלכו לעטרה--אם ניטלת העטרה עם הכלי--הרי המים שבתוכה כשרים, שהרי הן בכלי אדמה; ואם לאו--הרי הן כמי שהקיף עטרה של טיט בסלע או על הארץ, ומילא אותה מים, שהן פסולין, מפני שאינן בכלי.

ו  כלי חרס שניקב בכונס משקה, אין מקדשין בו; אבל אם ניקב במוציא משקה, מקדשין בו.  [ז] כלי שניקב מלמטה, וסתמו בסמרטוטין--פסול:  שהמים שבו אינן על עיגול הכלי, אלא על הפקק.  היה נקוב מן הצד, ופקקו--הרי זה כשר למלאות ולקדש ולהזות ממנו.

ז  [ח] הזולף מים מן המעיין בידיו וברגליו ובחרסים, ונתן לתוך החבית--פסולין, מפני שלא נתמלאו בכלי.  נתן את החבית במים, ודחק את המים בידיו או ברגליו או בעלי ירקות כדי שיעברו לחבית--הרי אלו פסולין.  וכן אם שיקען במים, כדי שיגברו המים ויעלו ויישפכו לחבית--פסולין.  ואם עשה כן בעלי קנים ועלי אגוז, הרי המים כשרין.  זה הכלל:  דבר שהוא מקבל טומאה--אם סייע בו המים כדי שיתמלא הכלי, המים פסולין; ואם סייע בדבר שאינו מקבל טומאה, כשרין.

ח  [ט] המפנה את המעיין לתוך הגת או לתוך הגבא, וחזר ומילא בכלי מאותו הגבא או הגת--פסולין:  שהרי צריך שתהיה לקיחת המים מן המעיין בכלי, בתחילה.

ט  [י] הים הגדול כמקוה, ואינו כמעיין; לפיכך אין ממלאין ממנו לקידוש.  וכל הנהרות, פסולין לקדש מהן מי חטאת.  ושאר הימים כמעיין.  [יא] והמים הנגררין משאר הימים, והן הנקראין זוחלין--פסולין; והזוחלין מן המעיין--הרי הם כמעיין, וכשרין.

י  [יב] מים המוכין והמכזבין, פסולין.  ואלו הן המוכין, המלוחין או הפושרין.  והמכזבין--הן המעיינות שפעמים מקירין, ופעמים חרבין ויבשין; אפילו היו חרבין פעם לשבע שנים, פסולין.  אבל אם היו חרבין בשני בצורת, או לשנים רבות יתר משבע, או שהיו מימיהן פעמים מרובין ופעמים מועטין ואינן חרבין--הרי אלו כשרין.  ומעיין שיצא כתחילה--כשר, ואינו צריך לבדוק שמא יכזב.

יא  [יג] מי ביצים, ומי הירדן, ומי הירמוך--פסולין, מפני שהן מי תערובת.  ואלו הן מי התערובת--מים הכשרים לקידוש שנתערבו במים פסולין, אין ממלאין מתערובת שניהם; אבל מים כשרים כגון מימי שתי מעיינות שנתערבו, ונמשכו--ממלאין מהן.

יב  [יד] המים שנשתנו, שינויין מחמת עצמן--כשרין.  [טו] באר שנפל לתוכה חרסית או אדמה, ונעשו מימיה עכורין--ממלא ממנה, ואינו צריך להמתין; נפל לתוכה שטף של מימי גשמים, ימתין עד שתיצל.

יג  [טז] אמת המים הבאה מרחוק--הואיל ותחילתה מן המעיין, כשרה למלאות ממנה:  ובלבד שישמרנה שלא יפסיקנה אדם, ונמצא ממלא מן המים שפסקו תחילתן מן המעיין--שהן פסולין.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך