משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות פרה אדומה

הלכות פרה אדומה פרק ה

א  כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף, מטמאין בגדים כל זמן עשייתן--שנאמר בשוחט ומשליך עץ ארז "וכיבס בגדיו . . . ורחץ בשרו" (במדבר יט,ז), ונאמר בשורף "והשורף אותה--יכבס בגדיו" (במדבר יט,ח), ונאמר "וכיבס האוסף את אפר הפרה" (במדבר יט,י):  מלמד שכל העוסקין בה מתחילה ועד סוף--מטמאין בגדים וטעונין טבילה והערב שמש, דין תורה; אבל המשמר אותה בשעת עשייתה, מטמא בגדים מדבריהם--גזירה, שמא יזיז בה אבר.

ב  כל מקום שנאמר בתורה בטומאות "יכבס בגדיו" (ויקרא יא,כה; עוד עשר פעמים בספר ויקרא; במדבר יט,ח; במדבר יט,כא), לא בא ללמדנו שהבגדים שעליו בלבד הן הטמאים.  אלא ללמד שכל בגד או כלי שייגע בו הטמא הזה, בשעת חיבורו במטמאיו--הרי הן טמאים; אבל אחר שיפרוש ממטמאיו, אינו מטמא בגדים.

ג  כיצד:  הנושא את הנבילה--אחד בגד שעליו, או כלי שייגע בו, כל זמן שהוא נושא אותה--הרי הן טמאים, והרי הן ראשון לטומאה; וכן זה הנושא, הרי הוא ראשון.  פירש ממטמאיו, והשליך את הנבילה--הרי הוא ראשון, כמות שהיה; ואם ייגע בכלי או בגד, אינו מטמא אותו--שאין ולד טומאה מטמא כלים, כמו שביארנו בתחילת הספר.  וכן כל כיוצא בנבילה.

ד  וכן כל העוסקין בפרה--אם נגע בבגד או בכלי בשעת שחיטה, או בשעת שריפה--הרי הן טמאים; אבל אחר שיפרוש ממעשיה--אף על פי שעדיין לא טבל--אם נגע בכלי, אינו מטמאו:  מפני שהוא ולד טומאה.  והפרה עצמה אינה מטמאה, לא אדם ולא כלים שנגעו בה; אלא המתעסק בה בלבד--הוא הטמא וטעון טבילה, ומטמא בגדים כל זמן שעוסק בה.

ה  [ג] במה דברים אמורים, בזמן שנשרפת כמצותה.  אבל אם נפסלה, המתעסק בה טהור:  אירע פסול בשחיטתה, אינה מטמאה בגדים.  אירע בהזיתה פסול--כל העוסק בה לפני פסולה, מטמא בגדים; לאחר פסולה, אינו מטמא בגדים.  [ד] השלים לכנוס את אפרה--המתעסק בה אחר כן בחילוק האפר או בהצנעתו, וכן הנוגע בו--טהור.

ו  ולא הפרה בלבד, אלא כל החטאות הנשרפות מן הפרים ומן השעירים--השורף אותם מטמא בגדים בשעת שריפתן, עד שייעשו אפר:  שהרי הוא אומר בפר ושעיר של יום הכיפורים, "והשורף אותם--יכבס בגדיו" (ויקרא טז,כח)--מפי השמועה למדו שזה בניין אב לכל הנשרפין, שיהיו מטמאין בגדים עד שייעשו אפר.

ז  במה דברים אמורים, בשלא אירע בהן פסול, ונשרפו כמצותן בבית הדשן; אבל אם נפסלו בעזרה--נשרפין שם כפסולי המוקדשין, ושורפן טהור.  וכן המתעסק בהן משייעשו אפר, אינו מטמא בגדים.  ואיזה הוא שורף:  זה המסייע בשריפה--כגון המהפך בבשר, והמשליך עצים, והמהפך באש, והחותה גחלים כדי שתבער האש, וכיוצא בזה; אבל המצית את האור לשורפן, והמסדר את המערכה--טהור.

ח  וכן למדו מפי השמועה שהנושא פרים ושעירים הנשרפין, להוציאן לבית הדשן לשורפן--טמא ומטמא בגדים דין תורה, כל זמן שהוא עוסק בהולכתן; וטעון טבילה והערב שמש:  כמו המשלח את השעיר לעזאזל, שהוא מטמא כל בגד, וכל כלי שייגע בו ככלים שעליו, כל זמן שמתעסק בשילוחו--שנאמר "והמשלח את השעיר, לעזאזל--יכבס בגדיו" (ויקרא טז,כו).

ט  [ה] מאימתיי מטמאין בגדים, הנושאין פרים ושעירים הנשרפין--משייצאו בהן חוץ לחומת העזרה.  נשאום במוטות, ויצאו מקצת הנושאין חוץ לחומת העזרה, והאחרונים לא יצאו--אלו שיצאו, מטמאין בגדים; ואלו שעדיין לא יצאו, אינן מטמאין בגדים עד שייצאו.

י  יצאו וחזרו לעזרה--הנושא אותן בעזרה, טהור עד שייצא בהן.  היה עומד חוץ לעזרה, ומושך אותם משם מאחר שחזרו--הואיל וכבר יצאו לחוץ, והרי זה המושך אותן בחוץ--הרי הוא ספק טמא.

יא  [ו] ומאימתיי מטמא בגדים, המשלח את השעיר--משייצא חוץ לחומת ירושלים, עד שעת דחייתו לעזאזל.  אבל אחר שדחהו--אם נגע בכלים ובגדים, טהורים.

יב  [ז] הנוגע בפרים ושעירים הנשרפין עצמן, אפילו אחר שיצאו--בין אדם בין כלים, בין אוכלין בין משקין--הכול טהור; וכן אם נגעו בשעיר המשתלח עצמו, בזמן הולכתו--טהורים:  שאין אלו מטמאין אלא למתעסק בהן בלבד, שנאמר "והשורף אותם--יכבס בגדיו" (ויקרא טז,כח); אבל הנוגע, טהור.