משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות פרה אדומה

הלכות פרה אדומה פרק ד

א  אין שוחטין שתי פרות אדומות כאחת, שנאמר "ושחט אותה" (במדבר יט,ג).  [ב] לא רצת פרה לצאת--אין מוציאין עימה שחורה, שלא יאמרו שחורה שחטו; ולא אדומה, שלא יאמרו שתיים שחטו.

ב  [ג] פרה שנשחטה שלא לשמה, או שקיבל או שהזה שלא לשמה, או לשמה ושלא לשמה, או שלא לשמה ולשמה, או שנעשת שלא בכוהן, או במחוסר בגדים, או שעשיה בבגדי זהב, או בבגדי חול--פסולה; שחטה על מנת לאכול מבשרה, או לשתות מדמה--כשרה, לפי שלא נאמר בה ריח ניחוח.

ג  [ד] קיבל דמה בכלי, פסולה:  שנאמר "ולקח אלעזר הכוהן, מדמה--באצבעו" (במדבר יט,ד)--מצותה מצות יד, לא מצות כלי.  [ה] הזה בכלי, אפילו אחת מהן--הזיתו פסולה; הזה אחת מהן בשמאל, הזיתו פסולה.  הזו שבעה כוהנים--כאחת, הזיתן פסולה; זה אחר זה, כשרה.

ד  הזה, ולא כיוון כנגד ההיכל--פסולה:  שנאמר "אל נוכח פני אוהל מועד" (במדבר יט,ד)--עד שיכוון כנגד ההיכל, ויהיה רואהו.  וכן אם שחטה או שרפה, שלא כנגד ההיכל--פסולה, שנאמר "ושחט אותה לפניו" (במדבר יט,ג).

ה  [ו] במה דברים אמורים, שהזה או שחט או שרף כנגד הדרום, או כנגד צפון, או שהיה אחוריו למקדש; אבל אם עמד בין מזרח ומערב, ופניו כנגד פתח ההיכל--אף על פי שלא כיוון כנגד פתח ההיכל בדקדוק, כשרה.

ו  [ז] חיסר אחת מן המתנות, פסולה.  טבל שתיים, והזה אחת--הזיתו פסולה; טבל אחת, והזה שתיים--אף על פי שלא חישב הזיה שנייה, אלא טבל והזה אחרת--הזיתו פסולה.

ז  כיצד:  טבל אצבעו טבילה שישית, והזה שישית ושביעית--אף על פי שחזר וטבל אצבעו והזה שביעית, הזיתו פסולה.  הזה מטבילה שביעית, שביעית ושמינית--אפילו חזר וטבל טבילה שמינית והזה שמינית, כשרה:  שכל שמוסיף על השבע, אינו כלום--והוא, שיהיה זה שהוסיף כוהן אחר; אבל הכוהן השורף אותה--אם הוסיף, פסלה, מפני שנתעסק בדבר שאינו צריך, בשעת שריפה.

ח  הוציא את הדם חוץ ממערכתה, והזה--פסולה.  [ט] הזה מדמה בלילה, אפילו הזה שש הזיות ביום ואחת בלילה--פסולה.  [י] שחטה חוץ ממקום שריפתה, אפילו שחטה לפנים מן החומה--פסולה.  [יא] שרפה חוץ ממערכתה שנשחטה עליה, או שחלקה לשניים ושרפה בשתי מערכות, או ששרף שתיים במערכה אחת--פסולה; ואם אחר שנעשת אפר, מביא אחרת ושורף על גבה, ואינו חושש.

ט  [יב] הפשיטה, וניתחה, ואחר כך שרף כולה--כשרה; ואם חיסר ממנה כלום, אפילו מפרשה--פסולה.  פקע מעורה או מבשרה, אפילו משערה, כזית--יחזיר; ואם לא החזיר, פסולה.  פקע חוץ למערכתה--מרבה עליו, ושורפו במקומו; פקע מקרניה, או מטלפיה, או מפרשה--אינו צריך להחזיר.

י  [יג] הפרה אינה נפסלת, בלינה; לפיכך אם נשחטה היום, והוזה דמה כהלכתו, ונשרפה למחר--כשרה.  [יד] שרפה אונן או מחוסר כפרה, כשרה; [טו] שלא רחוץ ידיים ורגליים--פסולה, מפני שמעשיה כעין עבודה.  והיכן מקדש ידיו ורגליו, בכלי שרת בפנים; ואם קידש בחוץ, ומכלי חול, אפילו במקידה של חרס--כשר, הואיל וכל מעשיה בחוץ.

יא  וכן כשמטבילין את הכוהן השורף, אחר שמטמאין אותו כמו שביארנו, אינו צריך לחזור ולקדש, הואיל וכל מעשיה בטבולי יום.

יב  [טז] שרפה שלא בעצים, או בכל עצים, אפילו בקש, ואפילו בגבבה--כשרה; ומצותה, שלא ימעט לה עצים מן הראוי לה.  אבל מרבה הוא לה חבילי איזוב ואיזוביון בזמן שריפתה, כדי לרבות את העפר; ויש לו לרבות עצים בשריפתה, עד שתיעשה אפר.  אבל משתיעשה אפר--אם הוסיף בה אפילו עץ אחד, הרי זה כמערב אפר מקלה באפר הפרה.

יג  [יז] כל מעשה הפרה, מתחילה ועד סוף--אינו אלא ביום, ובזכרי כהונה; והמלאכה פוסלת בה, עד שתיעשה אפר.  אבל משתיעשה אפר--אם כנס אפרה בלילה, או שכנסתו אישה, או שעשה מלאכה אחרת בשעת כניסתו--הרי זו כשרה.

יד  ומניין שאסיפת האפר בכל אדם מישראל, חוץ מחירש שוטה וקטן--שנאמר "ואסף איש טהור" (במדבר יט,ט), מכלל שאינה צריכה כוהן, וכאילו נאמר אדם טהור, בין איש בין אישה.

טו  ומניין שהמלאכה פוסלת בה:  שנאמר "ושחט אותה לפניו" (במדבר יט,ג)--מפי השמועה למדו שלא בא הכתוב אלא ללמד שאם נתעסק בדבר אחר בשעת שחיטתה, פסלה.  ונאמר "ושרף את הפרה, לעיניו" (במדבר יט,ה), שיהיו עיניו בה--ללמד שהמלאכה פוסלת בה, משעת שחיטתה עד שתיעשה אפר; וכל העוסק בשריפתה, ועשה מלאכה אחרת--פסלה, עד שתיעשה אפר.

טז  [יח] שחט את הפרה, ונשחטה בהמה אחרת עימה, או נתחתכה דלעת עימה--כשרה:  שהרי לא נתכוון למלאכה--אף על פי שהבהמה שנשחטה עימה כשרה לאכילה, שאין שחיטת החולין צריכה כוונה; אבל אם נתכוון לחתוך הדלעת, ונתחתכה בשעת שחיטה--פסולה, שהרי עשה עימה מלאכה.