משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות פרה אדומה

הלכות פרה אדומה פרק ב

א  מעלות יתרות עשו בטהרת פרה אדומה, והרחקות גדולות הרחיקו מטומאת המת בכל מעשיה:  מפני שהיא כשרה בטבולי יום, חשו שמא יבואו לזלזל בה.  ומפני זה כשמפרישין הכוהן השורף אותה, מפרישין אותו ללשכה מוכנת בעזרה, ובית אבן הייתה נקראת, מפני שכל כליה כלי אבנים שאין מקבלין טומאה; ובכלי האבן היה משתמש, כל שבעת ימי ההפרשה.  ולא היו אחיו הכוהנים נוגעין בו, כדי להרבות בטהרתו.

ב  שבעת ימים קודם שריפת הפרה, מפרישין כוהן השורף אותה מביתו--כשם שמפרישין כוהן גדול, לעבודת צום הכיפורים; ודבר זה, קבלה ממשה רבנו.  וכן מפרישין אותו מאשתו--שמא תימצא נידה, ויהיה טמא שבעת ימים.

ג  הלשכה שהיה יושב בה כל שבעה, צפונית מזרחית הייתה, כדי להזכירו שזו כחטאת הנשחטת בצפון, אף על פי שהיא נשחטת בחוץ.

ד  כל יום ויום משבעת ימי ההפרשה, מזין עליו מי חטאת, שמא נטמא למת, והוא לא ידע--חוץ מיום רביעי להפרשה, שאינו צריך הזיה:  לפי שאי אפשר שיהיה לא שלישי לטומאתו, ולא שביעי--שאין הזיה בשביעי עולה משום הזית שביעי, עד שיזה בשלישי מלפניה.  ומן הדין היה שאינו צריך הזיה, אלא בשלישי ושביעי להפרשה בלבד; וזה שמזין יום אחר יום, מעלה יתרה עשו בפרה.

ה  ברביעי בשבת, היו מפרישין אותו, כדי שיחול רביעי שלו, להיות בשבת:  שההזיה אינה דוחה שבת, וברביעי אינו צריך הזיה.

ו  בכל יום ויום מימי ההפרשה שמזין עליו בהן, מזין עליו מאפר פרה מן הפרות שנשרפו כבר; ואם לא היה שם אלא אפר פרה אחת בלבד, מזין ממנו עליו כל השישה.

ז  כשמזין עליו בימי ההפרשה, אין מזה עליו אלא אדם שלא נטמא במת מעולם, שהמזה צריך שיהיה טהור; ואם תאמר יזה עליו איש שנטמא, והוזה עליו--שמא זה שהזה עליו, לא היה טהור מטומאת מת.  וכן הכלים שממלאין בהן ומקדשין להזות על הכוהן השורף--כולם כלי אבנים היו, שאין מקבלין טומאה.  וכל הדברים האלו, מעלות יתרות הן שעשו בה.

ח  וכיצד יימצא איש, שלא נטמא במת מעולם.  חצרות היו בירושלים בנויות על גבי הסלע, ותחתיהן חלול, מפני קבר התהום; ומביאין היו נשים עוברות, ויולדות שם, ומגדלות שם את בניהן.

ט  וכשירצו להזות על הכוהן השורף, מביאין שוורים מפני שכרסיהן נפוחות; ומניחין על גביהן דלתות, ויושבין התינוקות על גבי הדלתות, כדי שיהיה אוהל מבדיל בינם ובין הארץ, מפני קבר התהום; וכוסות של אבן בידם, והולכין עד לשילוח.  הגיעו לשילוח, יורדין שם וממלאין--שאין לחוש שם מפני קבר התהום, שאין דרך בני אדם לקבור בנהרות; ועולין, ויושבין על גבי הדלתות.

י  והולכין עד שמגיעין להר הבית.  הגיעו להר הבית, יורדין ומהלכין על רגליהן, מפני שכל הר הבית והעזרות, תחתיהן היה חלול מפני קבר התהום; ומהלכין עד פתח העזרה, ובפתח העזרה היה קלל של אפר.  נוטלין האפר, ונותנין במים שבכוסות, ומזין על הכוהן השורף.

יא  ומטבילין היו את התינוקות שממלאין ומקדשין ומזין על השורף, שאף על פי שהן טהורין מטומאת המת--שמא נטמאו בטומאה אחרת.

יב  [ח] תינוק שטבל למלאות ולהזות--לא ימלא בכלייו תינוק אחר, אף על פי שטבל; ותינוק שטבל להזות על כוהן זה--אינו מזה על כוהן אחר, עד שיטבול לשם מעשה זה הכוהן.  וכן כלים שטיהרום לחטאת זו--לא יתעסקו בהן בפרה אחרת, עד שיטבילום לשמה.  וכל הדברים האלו, מעלות יתרות בפרה.