משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות טומאת מת

הלכות טומאת מת פרק כב

א  שולי המחצין, ושולי קרקרות כלים, ודופנותיהן מאחוריהן--אין מצילין בצמיד פתיל באוהל המת; קירסמן, ושפן, ועשין כלים--מצילין בצמיד פתיל:  שאין מציל בצמיד פתיל אלא כלים.  [ב] כלי חרס שנתן בו טיט עד חצייו, לא ביטלו; ואם השקיע בו את הכלים, מציל.

ב  [ג] כלי חרס מציל בצמיד פתיל, עד שיינקב במוציא רימון; ובגדול, עד שייפחת רובו.  כיצד:  כלי גדול שנפחת רובו, והקיפו צמיד פתיל, וסתם מקום הפחת בצמיד פתיל--הרי זה מציל, אף על פי שאינו חשוב כלי לעניין טומאה.

ג  אבל כלי המוקף צמיד פתיל שהיה נקוב או סדוק, ולא סתם הנקב--נטמא, ואינו מציל.  וכמה יהיה בנקב:  אם היה כלי העשוי לאוכלים, שיעורו במוציא זיתים; היה עשוי למשקה, שיעורו בכונס משקה.  העשוי לכך ולכך, מטילין אותו לחומרו; ומשיינקב בכונס משקה, אינו מציל--עד שיסתום הנקב, או ימעטנו.

ד  תנור שהייתה סרידה על פיו, ומוקף צמיד פתיל, ונתון באוהל המת, ונסדק התנור--אם היה הסדק מלוא פי מרדע, שהוא היקף טפח--נטמא התנור, ואף על פי שאין המרדע יכול להיכנס בסדק, אלא הרי הוא כמותו בשווה; פחות מכאן, התנור טהור.  נסדקה הסרידה שעל פיו כמלוא פי מרדע נכנס, הרי זה טמא; פחות מכאן, ניצול בצמיד פתיל.  היה הסדק עגול--אין רואין אותו ארוך, אלא שיעורו מלוא פי מרדע נכנס.

ה  תנור המוקף צמיד פתיל, שניקב נקב בעינו של תנור הטוחה--אם היה הנקב מלוא כוש, נכנס ויוצא כשהוא דולק--הרי זה נטמא; ואם היה הנקב פחות מזה, ניצול.  [ו] ניקב התנור מצידו--שיעורו מלוא כוש, נכנס ויוצא שלא דולק.

ו  וכן מגופת החבית שניקבה, שיעורה כדי שתיכנס מיצה שנייה של שיפון בנקב; וחצבים גדולים שניקבו, שיעורן כדי שתיכנס מיצה שנייה של קנה.  פחות מכאן, טהורין.  במה דברים אמורים, בזמן שנעשו ליין.  אבל אם נעשו לשאר המשקין--אפילו ניקבו בכל שהן, נטמאו; ואין צמיד פתיל מועיל להם, עד שיסתום הנקב.  ואף בזמן שנעשו ליין, לא אמרו אלא שניקבו שלא בידי אדם.  אבל אם נעשו בידי אדם--אפילו כל שהן, טמאים; ואינן ניצולין, עד שייסתם הנקב.

ז  חבית שהיא מלאה משקין טהורין, ומניקית של חרס בתוכה, והחבית מוקפת צמיד פתיל, ונתונה באוהל המת--החבית והמשקין טהורין.  והמניקית טמאה--מפני שקצתה האחת, בתוך החבית המוקפת, והקצה השני פתוח לאוהל המת, ואינו סתום:  אף על פי שהיא עקומה, אין העקום כסתום.

ח  חבית המוקפת צמיד פתיל שניקבה מצידה, וסתמו שמרים את הנקב--תציל.  אגף חצי הנקב, וסתם חצייו--הרי זה ספק, אם הציל אם לא הציל.  סתם את הנקב בזמורה, עד שימרח מן הצדדין; סתמו בשני קיסמים, עד שימרח מן הצדדין ובין זמורה לחברתה.

ט  וכן נסר שהוא נתון על פי התנור, ומירח מן הצדדין--הציל; היו שני נסרים, עד שימרח מן הצדדין ובין נסר לחברו.  חיבר את שני הנסרים במסמרים של עץ וכיוצא בהן, או שליפף עליהן שוגמין--אינו צריך למרח מן האמצע.

י  במה מקיפין:  בסיד ובגבסים, בזפת ובשעווה, בטיט ובצואה ובחמר ובחרסית, ובכל דבר המתמרח; ואין מקיפין לא בעבץ ולא בעופרת, מפני שהוא פתיל ואינו צמיד.  ומקיפין בדבילה שמנה שלא הוכשרה, ובבצק שנילוש במי פירות כדי שלא ייטמא--שדבר טמא, אינו חוצץ.

יא  [ט] מגופת החבית שנתחלחלה--אף על פי שאינה נשמטת, אינה מצלת:  שהרי נתרעע הצמיד.  הכדור והפקעת של גמי שנתנן על פי החבית, ומירח מן הצדדין--לא הציל, עד שימרח על כל הכדור ועל כל הפקעת מלמטן למעלן.  וכן במטלית של בגד, שקשרה על פי הכלי; הייתה של נייר או של עור, וקשרה במשיחה--אם מירח מן הצדדין, הציל.

יב  [י] חמת של עור הדג או הנייר, שהלביש בהן את החבית, וצררה מלמטה--הרי זו מצלת; ואם לא צררה--אף על פי שמירח מן הצדדין, לא הציל.

יג  [יא] חבית זפותה, שנתקלף החרס מלמעלה, והזפת שלה עומד, ונתן כסוי על הזפת, ודחקו עד שדבק בזפת, ונמצא הזפת עומד בין הכסוי ובין קרקע החבית--הרי זה מציל; וכן בכלי המורייס וכיוצא בהן מדברים המתמרחין, שהיה המתמרח בין הכסוי ובין הכלי כמו זר--הואיל והכול דבוקין, הרי זה מציל.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך