משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות טומאת מת

הלכות טומאת מת פרק ט

א  מי שהיה חופר בשדה, ומצא מתים רבים בגומה אחת, זה על גב זה, או זה בצד זה, או שמצא הרוגים, או שמצא מת יושב, או ראשו בין ברכיו--אינו חושש שמא מקום זה בית הקברות היה; אלא נוטל המת שמצא, ונוטל כל העפר התוחח שתחתיו, וחופר בבתולת קרקע שלוש אצבעות, ומוציא הכול:  ושאר השדה בחזקת טהרה, כשהייתה קודם שימצא; ועפר זה עם שלוש אצבעות שחופר, הוא הנקרא תבוסת המת.

ב  שדה שנהרגו בה הרוגים--מלקט כל העצמות שבה, והרי היא טהורה; וכן המפנה קברו מתוך שדהו--מלקט כל העצמות עצם עצם, והרי היא טהורה.  וכן בור שמטילין לתוכו נפלים או הרוגים--מלקט כל העצמות שבו עצם עצם, והרי הוא טהור.

ג  היה חופר, ומצא מת מושכב כדרך שקוברין המתים--נוטלו ואת תבוסתו; וכן אם מצא שניים--נוטל כל אחד מהן, ותבוסתו עימו.  וכל השדה טהורה.

ד  מצא שלושה מתים, כל אחד מהן מוטל כדרך הנקברין--אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה, כמלוא מיטה וקובריה--הרי זה חושש שמא בית הקברות הוא זה.  וצריך לבדוק מן האחרון עשרים אמה, שהן כשתי מערות וחצר שביניהן; ואם לא מצא שם מת אחר--הרי אותן העשרים שבדק טהורות, אף על פי שהן שכונת קברות.

ה  מצא מת אחד בסוף עשרים אמה--צריך לבדוק ממנו עשרים אמה אחרות, שרגליים לדבר.  ואם היה אחד מאלו שמצא בתחילה או בסוף הרוג, או יושב, או מושכב שלא כדרכו שיהיה ראשו בין ירכותיו--אינו בודק עשרים אמה, אלא נוטלן ואת תבוסתן בלבד:  שחזקתן גויים.

ו  [ד] הגויים, אין להן טומאת קברות:  הואיל ואינן מטמאין באוהל, הרי הנוגע בקברן טהור--עד שייגע בעצמה של טומאה, או יישאנה.  [ה] מת שחסר אבר שאם יינטל מן החי ימות--אין לו תבוסה, ולא שכונת קברות.  ומתים הנמצאים גלויים על פני השדה--אין להם שכונת קברות, ולא תבוסה, אלא מלקט עצם עצם, והכול טהור.  והנקבר שלא ברשות--יש לו תבוסה, ואין לו שכונת קברות.

ז  [ו] אחד המוצא שלושה מתים כדרכן בתחילה, או שמצא שלושה כוכין, או כוך ונקיע ומערה--הרי זה שכונת קברות.  מצא שניים, ואחד היה ידוע--יש להן תבוסה, ואין להן שכונת קברות:  שהקבר הידוע, אינו עושה שכונה; ולא אמרו אלא המוצא שלושה כתחילה, הוא שצריך בדיקה.

ח  כיצד בודק העשרים אמה שאמרנו:  חופר עד שהוא מגיע לסלע, או לבתולה והיא הקרקע שנראית שאינה עבודה.  העמיק אפילו מאה אמה, ומצא חרס--הרי זו כבתחילה, וצריך להעמיק עד שיגיע לבתולה; הגיע למים, הרי זו כבתולה.

ט  [ז] אינו צריך לחפור תלם אחד, מתחילת העשרים עד סופן; אלא חופר אמה על אמה ומניח אמה, וחופר אמה על אמה ומניח אמה, עד סופן--שאין בין קבר לקבר פחות מאמה.

י  [ח] היה בודק, והגיע בתוך העשרים לנהר או לשלולית או לדרך הרבים--יפסיק, ואינו צריך לבדוק:  שהרי נפסקה שכונת הקברות.

יא  [ט] המוציא עפר זה של בדיקה--טהור, אלא אם כן מצא טומאה במקום שחפר; אבל קודם שימצא, אוכל בתרומה.  והמפקח בגל, אינו אוכל בתרומה--שהרי יודע ודאי שהמתים שם תחת הגל, אלא שאינו מכיר מקומן.

יב  [י] גל טמא שנתערב בשני גלין טהורין--בדק אחד מהן ומצאו טהור, הוא טהור והשניים טמאין; בדק שניים ונמצאו טהורין, הן טהורין והשלישי בחזקת טמא; בדק שלושתן ומצא טהור, כולן בחזקת טומאה--עד שיבדוק שלושתן עד שיגיע לסלע או לבתולה, ויהיו שלושתן טהורין.

יג  [יא] בור שמטילין לתוכו נפלים--המאהיל עליו, טמא דין תורה:  ואף על פי שחולדה וברדלס מצויין שם, אין ספק מוציא מידי ודאי.  אבל אם הפילה שם אישה נפל, ואין ידוע אם הפילה דבר המטמא או לא הפילה--הואיל וחולדה וברדלס מצויין שם, הרי ספקו טהור.

יד  [יב] דבר ידוע שכל אלו הטומאות וכיוצא בהן, שהן משום ספק--הרי הן של דבריהן; ואין טמא מן התורה, אלא מי שנטמא טומאה ודאית.  אבל כל הספקות--בין בטומאות, בין במאכלות אסורות, בין בעריות ושבתות--אין חוששין להן אלא מדברי סופרים, כמו שביארנו בהלכות איסורי ביאה ובכמה מקומות.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך