משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות טומאת מת

הלכות טומאת מת פרק ז

א  בית סתום שהמת בתוכו, מטמא מכל סביביו; והנוגע בו מאחוריו, או מגגו--טמא שבעה, מפני שהוא כקבר סתום.  נפתח בו פתח, ואפילו סתמו--אם לא פרץ פצימיו--הנוגע בו מאחוריו ומגגו טהור, ואין טמא אלא כנגד הפתח.  וכמה יהיה שיעור הפתח:  המת, פתחו בארבעה טפחים; וכזית מן המת, פתחו בטפח; וגדול מכזית, הרי הוא כמת ופתחו בארבעה.

ב  המת בתוך הבית, ובו פתחים הרבה--בזמן שכולן נעולין, כולן טמאין, והיושב בצד כל פתח מהן תחת התקרה היוצאת על הפתח, נטמא.

ג  נפתח אחד מהן, או שחישב להוציאו באחד מהן, ואף על פי שחישב אחר שמת המת, אפילו חישב להוציאו בחלון שהיא ארבעה על ארבעה--הציל על הפתחים כולן, ואין טמא אלא כנגד הפתח שנפתח או שחישב עליו; והשאר טהורין--מפני שהן נעולין, והרי אין הבית כקבר סתום.

ד  וכן אם התחיל לחתור פתח להוציאו בו--משיחתור ארבעה על ארבעה, הציל על כל הפתחים כולן; היה שם פתח סתום, וחישב להוציאו בו, והתחיל לפותחו--משיתחיל לפתוח, הציל על הפתחים כולן.

ה  היו בו חלונות הרבה, וכולן מוגפות--כולן טהורות; נפתחו--כולן טמאות, ולא הצילו על הפתחים.  פתח קטן בתוך פתח גדול--המאהיל על גבי שניהן, טמא; חישב להוציאו בקטן, טיהר קטן את הגדול.  היו שניהן מתאימין--המאהיל על גבי שניהן, טמא; חישב להוציאו באחד מהן, טיהר את חברו.

ו  היה לבית פתח אחד לצפון, ופתח אחד לדרום, וחישב להוציאו בצפוני, ואחר כך באו אחיו או קרוביו ואמרו, אין מוציאין אותו אלא בדרומי--טיהר דרומי את הצפוני:  ובלבד, שלא יערים; ואם הערים, שניהן טמאין.

ז  [ג] בתים הפתוחין לאכסדרה, והמת באחד מהן--אם היה דרכו של מת לצאת בחצר--הרי בית שער טהור, והבתים טמאין; ואם לאו--בית שער טמא, והבתים טהורין.

ח  החדר שלפנים מן הבית מוגף, ונכנסה טומאה לפנימי דרך חלון--הבית החיצון טהור, מפני שהטומאה חוזרת ויוצאת דרך החלון שנכנסה בו.

ט  [ד] אין הקבר מטמא מכל סביביו, עד שיהיה שם חלל טפח על טפח על רום טפח; אפילו הגביה הבניין על גבי חלל טפח, עד לרקיע--הכול טמא, שהכול כקבר.

י  הייתה טומאה רצוצה, ולא היה שם חלל טפח--טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת:  ואין טמא אלא הנוגע כנגד הטומאה מלמעלה, או המאהיל עליה מלמעלה, או הנוגע כנגדה מלמטה, או מה שתאהיל עליו מלמטה; אבל הנוגע בצד הבניין, טהור.

יא  [ה] זה כלל גדול בטומאת מת:  שכל דבר המטמא באוהל מן המת--אם היה רצוץ, שאין לו חלל טפח--הרי הטומאה בוקעת ועולה עד לרקיע, ובוקעת ויורדת עד התהום; ואינה מטמאה מן הצדדין.

יב  כיצד:  כרי של תבואה או גל של אבנים, וכזית מן המת בתוכו, וכלים בצד הטומאה, ואינן נוגעין בה--הכלים טהורין; וכל כלי שבתוך הגל מכוון כנגד הטומאה מלמעלה או מלמטה--טמא, שהטומאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת.  ואם היה מקום הטומאה חלול טפח על טפח על רום טפח--הרי הוא כקבר סתום, ומטמא מכל סביביו.

יג  [ו] בית שמילאהו עפר או צרורות--הרי זה ביטל הבית, והרי הוא כגל של עפר או צרורות; ואם הייתה טומאה בתוך העפר--בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת, וכלים שבצידיה בתוך העפר טהורים.

יד  [ז] טומאה שהיא רצוצה בכותל, וסמך סוכה לכותל--הסוכה טמאה:  שהרי נעשה הכותל צד מצידי האוהל--ואף על פי שהצדדין טהורים לנוגע, אילו לא היה עליהן אוהל; אבל משנעשה עליהן אוהל--האוהל כולו טמא, שהרי הטומאה בתוכו.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך