משנה תורה לרמב"ם ספר קרבנות הלכות שגגות

הלכות שגגות פרק טו

א  כבר ביארנו שכל שגגה שההדיוט מביא עליה חטאת הקבועה, כשבה או שעירה--אם שגג בה הנשיא, מביא שעיר; ואם שגג בה כוהן משיח, מביא פר.

ב  במה דברים אמורים שכוהן משיח מביא קרבן על שגגתו, בשטעה בהוראת עצמו ועשה מעשה בשגגת הוראתו לבדה--והוא, שיהיה חכם מופלא, שנאמר "אם הכוהן המשיח יחטא, לאשמת העם" (ויקרא ד,ג), הרי משיח כציבור:  מה הציבור שהם בית דין, אינם חייבין בקרבן עד שיהיו חכמים ראויין להוראה, ויטעו בהוראה, ויעשו העושים על פיהם, ויורו לבטל מקצת ולקיים מקצת--כך המשיח, בכל הדרכים האלו.

ג  [ב] כיצד:  כוהן משיח שטעה בהוראה לעצמו, ודימה שהזורק מרשות לרשות בשבת מותר, וזרק מרשות לרשות, והוא תולה בהוראתו לעצמו--כשייוודע לו חטאו, יביא פר לחטאת.

ד  אבל אם לא תלה בהוראתו, אלא שגג וזרק בשגגה, או שתלה בהוראתו, ולא היה חכם מופלא, או שעקר כל הגוף בהוראתו לעצמו, או ששגג בהוראתו לבטל מקצת ולא עשה והוא סומך על הוראתו, אלא עשה בשגגה אחרת, או שהיה מזיד בהוראה ושגג במעשה--הרי זה פטור מקרבן כלל:  שדינו להוראת עצמו, כדין הקהל להוראת בית דין לכל דבר.

ה  הורה לעצמו, ושכח מאיזה טעם הורה, ובשעת מעשה אמר הריני עושה, על דעת הוראתי--הרי זה מביא פר חטאת.

ו  [ג] הורה לעצמו לבטל מקצת ולקיים מקצת בעבודה זרה, ועשה כפי הוראתו--הרי זה מביא שעירה כהדיוט:  והוא, שישגוג בהוראה כמו שביארנו--שאין הכוהן המשיח חייב קרבן אלא בהעלם דבר בהוראה, עם שגגת המעשה כציבור; אבל אם שגג במעשה בלבד בלא הוראה--בין בעבודה זרה, בין בשאר מצוות--אינו מביא קרבן כלל.

ז  [ד] הורה הכוהן המשיח עם בית דין, ושגג הוא והם בהוראה--אף על פי שעשו על פי ההוראה הזאת שטעו בה, הואיל ולא סמך בשעת מעשה על הוראתו לבדה, אלא על הוראתו, עם הוראת בית דין--הרי זה פטור.  ואין צריך כפרה בפני עצמו; אלא אם היו בית דין מביאין קרבן, מתכפר לו בכלל הציבור.  ואם היו העושים הם המביאים קרבן--אינו מביא קרבן, שהרי אין צריך כפרה בפני עצמו.  [ה] הורה עם בית דין בשגגה, ושגגו הם בדם והוא בחלב--אינו מתכפר לו עם הציבור, אלא מביא פר לעצמו.

ח  [ו] כוהן משיח שנסתפק לו אם שגג שגגה זו שהיא שגגת הוראה עם המעשה, או לא שגג אותה--אינו מביא אשם תלוי, מפני שהוא בה כציבור שאינם מביאין אשם תלוי על לא הודע של שגגת הוראה.  אבל הנשיא--אם נסתפק לו אם חטא או לא חטא--מביא אשם תלוי כשאר ההדיוטות, מפני שאין שגגתו תלויה בהוראתו.

ט  איזה הוא נשיא האמור בתורה:  זה מלך שאין עליו רשות מאדם מישראל, ואין למעלה ממנו במלכותו, אלא ה' אלוהיו--בין שהיה מבית דויד, או משאר שבטי ישראל.  ואם היו מלכים רבים, ואין אחד מהם עובד את חברו--כל אחד ואחד מהם מביא שעיר עיזים על שגגתו.

י  ואיזה הוא כוהן משיח--זה כוהן גדול שנמשח בשמן המשחה, לא המרובה בבגדים.

יא  [ז] כוהן גדול שנמשח בשמן המשחה, ועבר מעבודתו מפני מום או זקנה וכיוצא בהן, וחטא בשגגה זו--מביא פר על שגגתו:  לפי שאין בין כוהן משיח המשמש לכוהן משיח שעבר, אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה של כל יום--שאין מקריב אותם, אלא כוהן המשמש בכהונה גדולה; אבל פר הבא על כל המצוות, שווים הם בו.

יב  [ח] נשיא שעשה עם הציבור בהוראת בית דין, הרי זה מתכפר לו בכלל העם:  שאם היו בית דין הם שהקריבו על שגגתם, כל העם והמלך פטורין מן הקרבן כמו שביארנו; ואם היו העושים על פי בית דין הם שחייבין בקרבן, והיה המלך מן העושים--הרי זה מביא שעיר, ששעיר נשיא במקום כשבה או שעירה של הדיוט הוא עומד.

יג  [ט] נשיא שנצטרע, עבר מנשיאותו; ונשיא שעבר מנשיאותו, הרי הוא כהדיוט.  חטא כשהיה נשיא, ועבר מגדולתו--הרי זה מביא שעיר:  שנאמר "על חטאתו, אשר חטא" (ויקרא ד,ג; וראה ויקרא ד,כב), כשעת חטאתו הוא מביא.

יד  [י] כוהן משיח או מלך שחטאו עד שלא נתמנו--אף על פי שלא נודע להם אלא אחר שנתמנו, הרי אלו כהדיוט:  שנאמר "אשר נשיא, יחטא" (ויקרא ד,כב), "אם הכוהן המשיח יחטא" (ויקרא ד,ג)--עד שיחטא כשהוא נשיא וכשהוא משיח.  לפיכך אם אכל ספק חלב כשהוא הדיוט, ונודע לו על ספקו אחר שנתמנה כוהן גדול--הרי זה מביא אשם תלוי.

טו  אכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי זית כשהוא נשיא, בעלם אחד, או שאכל חצי זית כשהוא נשיא וחצי זית אחר שעבר--אינו מצטרף, ופטור.  אכל חצי זית כשהוא הדיוט, ונתמנה ועבר, ואכל חצי זית כשהוא הדיוט--הרי זה ספק אם מצטרף, או כבר הפסיקה הנשיאות.