משנה תורה לרמב"ם -> ספר קרבנות -> הלכות שגגות

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו

הלכות שגגות פרק יב

א  כל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה--אם שגגו בית דין הגדול בהוראה, והורו להתירו, ושגגו העם בהוראתן, ועשו העם והם סומכין על הוראתן, ואחר כך נודע לבית דין שטעו--הרי בית דין חייבין להביא קרבן חטאת על שגגתן בהוראה, ואף על פי שלא עשו הן בעצמן מעשה:  שאין משגיחין על עשיית בית דין כלל, בין עשו בין לא עשו--אלא הוריתן בלבד.  ושאר העם פטורין מן הקרבן, אף על פי שהן העושין--מפני שתלו בבית דין.

ב  ומה הוא הקרבן שמביאין על שגגה זו:  אם בעבודה זרה שגגו והורו--מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת, מכל שבט ושבט; וקרבן זה הוא האמור בפרשת שלח לך, "והיה, אם מעיני העדה נעשתה לשגגה" (במדבר טו,כד)--מפי השמועה למדו שבשגגת עבודה זרה הוא מדבר.  ואם בשאר כרתות שחייבין על שגגתן חטאת קבועה, שגגו והורו--מביא כל שבט ושבט פר חטאת; וזה הוא האמור בפרשת ויקרא "ואם כל עדת ישראל, ישגו" (ויקרא ד,יג).

ג  נמצאת למד, שאם שגגו בית דין הגדול בהוריה בעבודה זרה--מביאין כל הקהל שנים עשר פרים עולות, ושנים עשר שעירים חטאות; והן נשרפות, שהרי דמן נכנס לפנים; והן הנקראין שעירי עבודה זרה.  ואם בשאר המצוות שגגו, מביאין שנים עשר פרים חטאות; והן נשרפות, מפני שדמן נכנס לפנים.  וכל פר מהן נקרא פר העלם דבר של ציבור, שנאמר "והקריבו הקהל" (ויקרא ד,יד)--כל קהל וקהל:  וכל שבט ושבט קרוי קהל, שנאמר "ויעמוד יהושפט, בקהל יהודה" (דברי הימים ב כ,ה).

ד  בין שעשו כל ישראל שבארץ ישראל, על פי בית דין שהורו, בין שעשו רוב ישראל, אף על פי שהם מיעוט מניין השבטים, בין שעשו רוב השבטים, אף על פי שהן מיעוט כל ישראל--מביאין כמניין כל השבטים פר לכל שבט ושבט, ובעבודה זרה פר ושעיר לכל שבט ושבט:  שאף אלו שלא חטאו, מביאין על ידי החוטאים.  אפילו עשה שבט אחד בלבד, והוא רוב הקהל--הרי כל הציבור מביאין שנים עשר פרים, ובעבודה זרה שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים.

ה  [ב] בית דין שנסתפק להן אם שגגו בהוראה, או לא שגגו--אינן חייבין באשם תלוי, שנאמר "ונודעה, החטאת" (ויקרא ד,יד):  עד שתיוודע ואחר כך יתחייבו בקרבן, כמו שיתבאר.

ו  במה דברים אמורים שבית דין חייבין, ואלו העושים על פיהם פטורין מן הקרבן--בשהיו המורים בית דין הגדול של שבעים ואחד, ויהיה ראש ישיבה עימהן בהוריה, ויהיו כולן ראויין להוריה, ויטעו כולם או רובם בדבר זה שהורו בו, ויורו בפירוש ויאמרו לעם מותרין אתם לעשות; וכן אלו ששמעו מפי בית דין, אם אמרו לאחרים מותרין אתם לעשות, ויעשו כל הקהל או רובו על פיהם, ומדמים שהדבר שהורו בו כדת הורו; ויורו לבטל מקצת, לא שיעקרו כל הגוף; וכשייוודע להם, יידעו גופו של דבר שהורו בו בשגגה.

ז  בכל אלו המאורעים--הוא שיהיו בית דין חייבין בקרבן, והעושה על פיהם פטור.  אבל אם חסר אחד מכל אלו הדרכים--הרי בית דין, פטורין מן הקרבן; וכל מי ששגג ועשה מעשה, מביא חטאת קבועה על שגגתו.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך