משנה תורה לרמב"ם  ספר קרבנות הלכות שגגות
הלכות שגגות פרק ח
א כל חטא שחייבין על שגגתו חטאת קבועה, חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי. ומה הוא לא הודע: אם נסתפק לו אם שגג בדבר זה או לא שגג--הרי זה מצווה להקריב אשם, שנאמר "ולא ידע ואשם, ונשא עוונו. והביא איל תמים מן הצאן, בערכך לאשם" (ויקרא ה,יז-יח). וזה הוא הנקרא אשם תלוי--מפני שהוא מכפר על הספק, ותולה לו, עד שייוודע לו בוודאי שחטא בשגגה, ויקריב חטאתו.
ב אינו חייב באשם תלוי, עד שיהיה שם איסור קבוע. כיצד: אכל חלב, וספק אם היה כזית או פחות מכזית, או שהייתה לפניו חתיכת חלב וחתיכת שומן, ואכל אחת מהן ואין ידוע איזה מהן אכל, אשתו ואחותו עימו בבית, בעל אחת מהן ואין ידוע איזו מהן בעל, שבת ויום חול, ועשה מלאכה באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן עשה, או שעשה מעשה בשבת, ולא ידע מעין איזו מלאכה עשה--הרי זה מביא אשם תלוי. וכן כל כיוצא בזה.
ג אבל אם הייתה לפניו חתיכה אחת, ספק שהיא חלב ספק שהיא אליה, ואכלה--פטור, שהרי אין כאן איסור קבוע. וכן האוכל חלב הכוי--פטור מאשם תלוי, שאין כאן איסור קבוע. וכן הבא על אישה שהיא ספק נידה, או ספק ערווה של קירוב בשר--פטור מאשם תלוי. לפיכך האישה שנמצא דם על עד שלה לאחר זמן, והנושא יבמתו בתוך שלושה חודשים, וילדה, ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון--הרי אלו פטורין מן הקרבן. וכן כל כיוצא באלו, שהרי אין שם איסור קבוע.
ד [ג] האוכל חתיכה, ועד אחד אומר לו זה שאכלת חלב היה, ועד אחד אומר לא אכלת חלב, אישה אומרת אכל, ואישה אומרת לא אכל--הואיל ונקבע האיסור, והוא אינו יודע אם חטא או לא חטא--הרי זה מביא אשם תלוי.
ה וכן כל הבא על אשת איש, שעד אחד אומר מת בעלה, ואחד אומר לא מת--חייבין באשם תלוי. והוא הדין לספק מגורשת, שהרי נקבע האיסור; אבל ספק מקודשת, לא נקבע האיסור.
ו [ד] מי שהיו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן, ובא גוי או כלב ואכל את השנייה, או שאכל גוי או כלב את הראשונה, ובא ישראל ואכל את השנייה, או שאכל ראשונה בזדון ושנייה בשגגה, או שאכל ראשונה בשגגה ושנייה בזדון--הרי זה חייב באשם תלוי, הואיל והיה שם איסור קבוע.
ז אכל שתיהן בזדון, פטור מקרבן; אכל שתיהן בשגגה, מביא חטאת; אכל את הראשונה בשגגה, ובא אחר ואכל את השנייה בשגגה--שניהם חייבין באשם תלוי. וכן כל כיוצא בזה.
ח [ה] חלב ונותר לפניו, אכל אחת מהן ואין ידוע איזו מהן אכל, אשתו נידה ואחותו עימו בבית, ושגג באחת מהן ואין ידוע איזו מהן בעל, שבת ויום הכיפורים, ועשה מלאכה בין השמשות שביניהן--הרי זה פטור מקרבן; ואינו מביא חטאת, שהרי אינו יודע עצמו של חטא כמו שביארנו, ואינו מביא אשם תלוי, שהרי ידע בוודאי שחטא.
ט [ו] כל דבר שחייבין על ודאו חטאת קבועה אחת, חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי אחד; וכל דבר שחייבין על ודאו חטאות הרבה, חייבין על לא הודע שלו אשמות תלויין הרבה, כמניין החטאות.
י כיצד: כשם שאם אכל חלב ודם ונותר ופיגול בעלם אחד, חייב ארבע חטאות--כך אם נסתפק לו אם אכלן, או לא אכל אלא חתיכות של היתר שהיו עימהן--מביא ארבעה אשמות תלויין. וכן אם נסתפק לו אם האישה שבא עליה אשתו, או פלונית הערווה שהייתה עימה שחייב עליה שמונה חטאות--הרי זה מביא שמונה אשמות תלויין.
יא [ז] האוכל חתיכה משתי חתיכות, ונסתפק לו אם של חלב אכל או של שומן אכל, ואחר שנולד לו הספק, אכל חתיכה משתי חתיכות אחרות, ונסתפק לו אם של חלב אכל או של שומן--הרי זה מביא שני אשמות תלויין: [ח] כשם שידיעת ודאי בינתיים מחלקת לחטאות, כך ידיעת ספק בינתיים מחלקת לאשמות.
יב לפיכך אם אכל חמישה זיתי חלב בעלם אחד, ונודע לו ידיעת ספק על אחד מהן, וחזר ונודע לו ידיעת ספק אחרת על השני, וכן על כל אחד ואחד--חייב אשם תלוי על כל אחד ואחד.
יג [ט] חתיכה של שומן וחתיכה של חלב, אכל אחת מהן ואין ידוע איזו היא, והביא אשם תלוי, וחזר ואכל את השנייה--מביא חטאת. וכן אם אכל אחר את השנייה--מביא האחר אשם תלוי, כמו שביארנו.
יד [י] חתיכה של חלב וחתיכה של חלב נותר, אכל את אחת מהן ואין ידוע איזו היא--מביא חטאת על החלב, ואשם תלוי משום נותר. אכל את השנייה, בעלם שני--מביא שלוש חטאות; ואם היה בה שווה פרוטה, מביא אשם ודאי משום מעילה.
טו אכל אחד את אחת משתיהן, ובא אחר ואכל את השנייה--זה מביא חטאת ואשם תלוי, וזה מביא חטאת ואשם תלוי; וכן כל כיוצא בזה.
|
