משנה תורה לרמב"ם ספר קרבנות הלכות שגגות

הלכות שגגות פרק ד

א  העושה עבירות הרבה בעלם אחד, חייב חטאת על כל אחת ואחת:  אפילו עשה השלוש וארבעים אלו שמנינו בעלם אחד, מביא שלוש וארבעים חטאות.  וכן אם עשה מעשה אחד שהוא חייב עליו משום שמות הרבה, חייב על כל שם ושם--והוא, שיהיו האיסורין כולן באין כאחת, או איסור מוסיף, או איסור כולל.

ב  כיצד:  השוחט בהמת קודשים חוץ לעזרה, בשבת, לעבודה זרה--חייב שלוש חטאות:  משום שוחט קודשים בחוץ, ומשום מחלל שבת, ומשום עובד עבודה זרה--שהרי שלושת האיסורין באין כאחד.

ג  במה דברים אמורים, באומר בגמר זביחה הוא עובד אותה.  אבל אם לא הייתה כוונתו לכך--משישחוט בה מעט לשם עבודה זרה, תיאסר, ואינו חייב משום שוחט בחוץ עד שישחוט שניים או רוב שניים; ונמצא כשגמר השחיטה, שחט בהמה האסורה לקרבן, שאינו חייב עליה משום שוחט בחוץ, כמו שביארנו במעשה הקרבנות.

ד  הייתה חטאת העוף, והיה חצי הקנה שלה פגום, והוסיף בו כל שהוא בשבת, לשם עבודה זרה--חייב שלוש חטאות, שהרי שלושת האיסורין באים כאחת.  וכן העושה מלאכה ביום הכיפורים, שחל להיות בשבת--חייב שתי חטאות, מפני ששני האיסורין באין כאחת.

ה  הבא על אשת אחיו, הקיים, כשהיא נידה--מביא שלוש חטאות:  משום אשת איש, ומשום אשת אח--והם שני איסורין הבאים כאחת; ומשום נידה--שהוא איסור מוסיף, שמתוך שניתוסף בה איסור זה לבעלה, נוסף ליבמה.  וכן כיוצא בזה.

ו  הבא על אביו, חייב שתיים--משום "ערוות אביך . . . לא תגלה" (ויקרא יח,ז), ומשום "ואת זכר--לא תשכב" (ויקרא יח,כב).  וכן הבא על אחי אביו, חייב שתיים--שנאמר "ערוות אחי אביך, לא תגלה" (ויקרא יח,יד).

ז  הבא על הזכור, והביא זכור עליו, בעלם אחד--אף על פי שהם שני גופין, אינו חייב אלא חטאת אחת:  שנאמר "ואת זכר--לא תשכב" (ויקרא יח,כב)--השוכב והנשכב, שם אחד הוא.  וכן הבא על הבהמה, והביא בהמה עליו, בעלם אחד--אינו חייב אלא חטאת אחת.  עשו השוכב והנשכב בבהמה וזכור, כבעילה אחת.

ח  [ב] יש בועל בעילה אחת, וחייב עליה שמונה חטאות.  כיצד:  יעקוב שהייתה לו בת מזלפה ושמה תמנע, נשא לבן תמנע, והוליד ממנה בת, ושמה סרח, ואין ללבן בת אלא רחל לבדה.  נמצאת סרח בת בת יעקוב, ואחות אשתו מאביה; והם שני איסורין, הבאין כאחת.

ט  נישאת סרח לראובן, ונאסרה על שאר בני יעקוב; נוסף בה איסור ליעקוב, והרי היא כלתו.  מת ראובן, או גירש, ונישאת סרח זו לאחי יעקוב מאימו--מתוך שנאסרה על שאר אחי יעקוב, נוסף ליעקוב בה איסור אשת אחיו.

י  מת או גירש, ונישאת סרח זו לישמעאל--מתוך שנאסרה על שאר אחי ישמעאל, נוסף בה איסור ליעקוב משום אשת אחי אביו.  מת ישמעאל, ונפלה לייבום לפני יצחק, ועבר יצחק וייבמה, אף על פי שהיא שנייה לו--מתוך שנאסרה על שאר אחיו, נוסף בה איסור ליעקוב משום אשת אביו, ומשום אשת איש:  ששני האיסורין באין כאחד.

יא  אם שגג יעקוב ובא על סרח זו, כשהיא נידה, בחיי יצחק בעלה, ובחיי רחל אשת יעקוב--הרי זה חייב עליה שמונה חטאות:  משום בת בתו, ומשום אחות אשתו, ומשום כלתו, ומשום אשת אחיו, ומשום אשת אחי אביו, ומשום אשת אביו, ומשום אשת איש, ומשום נידה.  וכן כל כיוצא בזה.

יב  [ג] כל אלו שתיאסר זו הערווה עליהן באיסור מוסיף--צריך שיהו האנשים האחרים מצויין בעולם, כדי שתיאסר עליהן, ומתוך שתיאסר עליהן, ייתוסף איסור אחר לזה; אבל אם אינם מצויין, אין אומרין הואיל ואילו היה לזה בנים או אחים, הייתה נאסרת עליהם, ייתוסף בה איסור לזקן:  שהרי אין שם עתה, לא בן ולא אח.  וכן כל כיוצא בזה.

יג  [ד] מי שהיה נשוי שלוש נשים, ובא על אימה של אחת מהן, שהיא אם אימה של שנייה, שהיא אם אביה של שלישית--אף על פי שזקנה זו היא חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו, ושלושה שמות הם, ואיסור בת אחת היא--אינו חייב אלא חטאת אחת:  לפי שנאמר באישה ובתה ובת בנה ובת בתה "שארה הנה, זימה היא" (ויקרא יח,יז)--הכתוב עשה שלושה גופין, כגוף אחד; לפיכך ייחשבו השלושה שמות, כשם אחד.

יד  [ה] אבל הבא על אחותו, שהיא אחות אביו, שהיא אחות אימו--חייב שלוש חטאות:  שנאמר "ערוות אחותו גילה" (ויקרא כ,יז), לחייב על אחותו בפני עצמה--ואף על פי שהיא אחות אימו, ואחות אביו.  והיאך תהיה זאת, כגון שבא על אימו, והוליד ממנה שתי בנות, ובעל אחת מבנותיו, והוליד ממנה בן--כשיבוא הממזר הזה על הבת השנית, שהיא אחות אימו הממזרת, שהיא אחותו מאביו, שהיא אחות אביו מאימו--חייב שלוש חטאות.  וכן כל כיוצא בזה.