משנה תורה לרמב"ם -> ספר קרבנות -> הלכות חגיגה

פרק א ב ג

הלכות חגיגה פרק א

א  שלוש מצוות עשה נצטוו ישראל בכל רגל משלושה רגלים, ואלו הן:  הראייה, שנאמר "ייראה, כל זכורך" (שמות כג,יז; שמות לד,כג; דברים טז,טז); והחגיגה, שנאמר "תחוג לה' אלוהיך" (דברים טז,טו); והשמחה, שנאמר "ושמחת, בחגך" (דברים טז,יד).

ב  הראייה האמורה בתורה--היא שייראה פניו בעזרה ביום טוב הראשון של חג, ויביא עימו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה.  ומי שבא לעזרה ביום ראשון, ולא הביא עולה--לא דייו שלא עשה מצות עשה, אלא שעבר על מצות לא תעשה:  שנאמר "לא ייראו פניי, ריקם" (שמות כג,טו; שמות לד,כ).  ואינו לוקה על לאו זה, שהרי לא עשה מעשה.

ג  החגיגה האמורה בתורה--היא שיקריב שלמים ביום טוב הראשון של חג, כשיבוא להיראות; והדבר ידוע שאין השלמים באים אלא מן הבהמה.  ושתי מצוות אלו, שהן הראייה והחגיגה--אין הנשים חייבות בהן.

ד  השמחה האמורה ברגלים--היא שיקריב שלמים יתר על שלמי חגיגה, ואלו הן הנקראין שלמי שמחה:  שנאמר "וזבחת שלמים, ואכלת שם; ושמחת, לפני ה' אלוהיך" (דברים כז,ז).  ונשים חייבות, במצוה זו.

ה  [ב] הראייה והחגיגה--אין להן שיעור מן התורה, שנאמר "איש, כמתנת ידו . . ." (דברים טז,יז); אבל מדברי סופרים שלא יהא קרבן עולת ראייה פחות משווה מעה כסף, ולא שלמי חגיגה פחות משווה שתי כסף.  ומצוה להביא כפי עושרו, שנאמר "כמתנת ידו, כברכת ה' אלוהיך" (שם).  [ג] שלמי שמחה, לא נתנו בהם חכמים שיעור.

ו  בעת שיעלה אדם לירושלים לחג--אם היו בידו קרבנות הראייה, או יעלה עימו כסף לקנות בו הקרבן.  ואם אין בידו כסף, לא יביא שווה כסף; אפילו היה בידו שווה כמה זהובים, אסור לו לעלות ריקם בלא כסף ולא קרבן.  ולמה אסרו שיעלה בידו שווה כסף--גזירה שמא לא ימצא למכור, או שמא יימצאו המעות סיגים.

ז  [ד] מי שלא הקריב ביום טוב הראשון עולת ראייתו ושלמי חגיגתו, הרי זה מקריבן בשאר ימות הרגל:  שנאמר "שבעת ימים, תחוג לה' אלוהיך" (דברים טז,טו)--מלמד שכולם ראויין לחגיגה, וכולם תשלומי ראשון הם.  [ה] ומצוה להקדים, ולהקריב בראשון; לא הקריב בראשון, בין שוגג בין מזיד--יקריב בשני.  וכל המאחר--הרי זה מגונה, ועליו נאמר "נוגי ממועד אספתי" (צפניה ג,יח).  [ו] עבר הרגל ולא חג, אינו חייב באחריותו; ועל זה וכיוצא בו נאמר, "מעוות, לא יוכל לתקון" (קוהלת א,טו).

ח  [ז] מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג הסוכות, חוגג את כל הרגל, וביום טוב האחרון, שהוא שמיני; ואף השמיני, תשלומי ראשון הוא.  וכן מי שלא חג ביום חג השבועות, חוגג כל שבעה, ויש לו תשלומין, כל ששת הימים שלאחר חג השבועות; ודבר זה מפי השמועה נאמר, שחג השבועות כחג המצות לתשלומין.

ט  [ח] עולת ראייה ושלמי חגיגה, אינם דוחין לא את השבת ולא את הטומאה, לפי שאין להם זמן קבוע, כקרבנות הציבור:  שאם אינו חוגג היום, חוגג למחר כמו שביארנו.  אבל דוחין את יום טוב; אף על פי שאין מקריבין ביום טוב נדרים ונדבות, מקריבין עולת ראייה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה, שאין אלו נדרים ונדבות, אלא חובות.

י  [ט] כשמקריב המקריב עולת ראייתו ושלמי חגיגתו ושמחתו ביום טוב, סומך עליהם בכל כוחו כדרך שעושה בשאר הימים:  אף על פי שסמיכה אינה מעכבת, כמו שביארנו במעשה הקרבנות, לא גזרו עליה משום שבות.  [י] המפריש עולת ראייתו ומת, יורשיו חייבין להביאה.

יא  מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות--שנאמר "אלה תעשו לה', במועדיכם--לבד מנדריכם ונדבותיכם" (במדבר כט,לט), מכלל שקרבין ברגל.  "לעולותיכם" (שם), כגון עולת מצורע ועולת יולדת; "ולמנחותיכם" (שם), להביא מנחת חוטא ומנחת קנאות; "ולשלמיכם" (שם), לרבות שלמי נזיר.  הכול קרבין במועד, ואין קרבין ביום טוב.

יב  [יא] מי שהיו לו אוכלין מרובין ונכסים מועטין--מביא שלמי חגיגה מרובין, ועולות ראייה מועטין; היו לו אוכלין מועטין ונכסים מרובין--מביא עולות ראייה מרובות, ושלמי חגיגה מועטות.  זה וזה מועט--על זה אמרו, לא יפחות ממעה לעולה ושתי כסף לשלמים; זה וזה מרובה--על זה נאמר, "כברכת ה' אלוהיך, אשר נתן לך" (דברים טז,יז).



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך