משנה תורה לרמב"ם -> ספר קרבנות -> הלכות קרבן פסח

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הלכות קרבן פסח פרק ט

א  הפסח אינו נאכל אלא בחבורה אחת, ואין מוציאין ממנו מן החבורה שייאכל בה.  והמוציא ממנו כזית בשר מחבורה לחבורה בלילי חמישה עשר--לוקה, שנאמר "לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה" (שמות יב,מו):  והוא שיניחנו בחוץ--שהוצאה כתובה בו, כשבת; לפיכך צריך עקירה והנחה, כהוצאת שבת.  ואין מוציא אחר מוציא בפסח--שכיון שהוציאו הראשון, נפסל.

ב  מן האגף ולפנים, כלפנים; ומן האגף ולחוץ, כלחוץ; והאגף עצמו, שהוא עובי הפתח--כלחוץ.  החלונות ועובי הכתלים, כלפנים; הגגים והעלייות, אינם בכלל הבית.

ג  [ב] בשר הפסח שיצא חוץ לחבורתו, בין בזדון בין בשגגה--נאסר באכילה; והרי הוא כבשר קודשי קודשים שיצא חוץ לעזרה, או בשר קודשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים--שהכול טריפה, ולוקין על אכילתו כמו שביארנו במעשה הקרבנות.

ד  אבר שיצא מקצתו--חותך הבשר ויורד עד שהוא מגיע לעצם, וקולף את הבשר:  כל שבפנים ייאכל, וכל שבחוץ יישרף.  וכשהוא מגיע לעצם, חותך בקופיץ, אם היה שאר קודשים; ואם היה פסח שאסור לשבור בו עצם, קולף עד הפרק, ומפרק האבר שיצא מקצתו מן הפרק, ומשליכו לחוץ.

ה  [ג] שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד--צריכה כל חבורה מהן לעשות לה היקף, שנאמר "מן הבשר חוצה" (שמות יב,מו):  מפי השמועה למדו, שצריך ליתן לו חוצה למקום אכילתו.  ואלו הופכין את פניהם הילך ואוכלין, ואלו הופכין את פניהם הילך ואוכלין--כדי שלא יהו מעורבבין.

ו  [ד] היה המים שמוזגין בו יינם באמצע הבית, בין שתי החבורות--כשהשמש עומד למזוג, קופץ את פיו ומחזיר את פניו, עד שמגיע אצל חבורתו, ואחר כך אוכל מה שבפיו:  שאסור לאכול בשתי חבורות.  ומותר לכלה להחזיר פניה מבני חבורתה, ואוכלת--מפני שהיא בושה לאכול בפניהם.

ז  [ה] שתי חבורות שנפרצה מחיצה מביניהן, אינן אוכלין; וכן אם הייתה חבורה אחת, ונעשית מחיצה ביניהם--אינן אוכלין, עד שתסתלק:  שאין הפסח נאכל בשתי חבורות, ואין נעקרין מחבורה לחבורה.

ח  [ו] בני חבורה שנכנסו שלושה מהם או יתר לאכול פסחן, ולא באו שאר בני חבורה--אם נכנסו בשעה שדרך בני אדם לאכול הפסחים, וחזר המעורר לכולם על השאר ולא באו--הרי אלו שנכנסו אוכלין עד שישבעו, ואין ממתינים לשאר.  ואפילו באו המתאחרין אחר כך, ומצאו אלו השלושה שאכלו הכול--אינן משלמים להם דמי חלקם; אבל אם נכנסו שניים בלבד, הרי אלו ממתינים.

ט  במה דברים אמורים, בשעת כניסתם לאכול.  אבל בעת שנפטרין, אין אדם צריך להמתין לחברו; אפילו גמר אחד בלבד מלאכול--ייצא, ואינו צריך להמתין.

י  [ז] המאכיל כזית מן הפסח, בין מפסח ראשון בין מפסח שני, למשומד לעבודה זרה, או לגר תושב או שכיר--הרי זה עובר בלא תעשה; ואינו לוקה, אבל מכין אותו מכת מרדות.  ו"בן נכר" (שמות יב,מג) האמור בתורה, זה העובד אל נכר; ואין מאכילין ממנו לגוי, אפילו גר תושב או שכיר--שנאמר "תושב ושכיר, לא יאכל בו" (שמות יב,מה).

יא  [ח] ערל שאכל כזית מבשר הפסח--לוקה, שנאמר "וכל ערל, לא יאכל בו" (שמות יב,מח):  "בו" הוא, שאינו אוכל; אבל אוכל הוא מצה ומרור.  וכן מותר להאכיל מצה ומרור לגר תושב, ולשכיר.

יב  [ט] כשם שמילת בניו ועבדיו מעכבת אותו מלשחוט הפסח--כך מעכבת אותו מלאכול, שנאמר "ומלת אותו, אז יאכל בו" (שמות יב,מד).  כיצד:  קנה עבד אחר שנשחט הפסח, או שהיה לו בן שלא הגיע זמנו להימול אלא אחר שחיטת הפסח--הרי זה אסור לאכול, עד שימול אותן.

יג  וכיצד יהיה הבן ראוי למילה אחר שחיטת הפסח, ולא יהיה ראוי קודם שחיטה--כגון שחלצתו חמה שצריך שבעת ימים מעת לעת מיום הבראתו, וכגון שכאבה עינו ונרפאת אחר שחיטה, או שהיה טומטום ונקרע אחר שחיטת הפסח ונמצא זכר.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך