משנה תורה לרמב"ם -> ספר קרבנות -> הלכות קרבן פסח

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הלכות קרבן פסח פרק ח

א  אכילת בשר הפסח בלילי חמישה עשר--מצות עשה, שנאמר "ואכלו את הבשר, בלילה הזה:  צלי אש ומצות, על מרורים יאכלוהו" (שמות יב,ח).  [ב] ואין מצה ומרור מעכבין; אם לא מצאו מצה ומרור, יוצא ידי חובתו באכילת בשר הפסח לבדו.  אבל מרור בלא פסח--אינו מצוה, שנאמר "על מרורים יאכלוהו".

ב  [ג] מצוה מן המובחר לאכול בשר הפסח, אכילת שובע; לפיכך אם הקריב שלמי חגיגה בארבעה עשר--אוכל מהם תחילה, ואחר כך אוכל בשר הפסח כדי לשבוע ממנו.  ואם לא אכל אלא כזית, יצא ידי חובתו.

ג  וכן אכילת בשר פסח שני בלילי חמישה עשר לחודש אייר--מצות עשה, שנאמר בו "על מצות ומרורים, יאכלוהו" (במדבר ט,יא).  [ד] ושניהם אינם נאכלין אלא צלי אש.  והאוכל מהם כזית נא או מבושל בלילי פסחים--לוקה, שנאמר "אל תאכלו ממנו נא, ובשל מבושל במים" (שמות יב,ט); אכל נא ומבושל כאחד--אינו לוקה אלא אחת, לפי ששניהם נכללו בלאו אחד.

ד  אכל ממנו נא או מבושל מבעוד יום--אינו לוקה, שנאמר "כי אם צלי אש" (שמות יב,ט):  בשעה שמצוה לאוכלו צלי, חייב על אכילת נא ומבושל; אבל מבעוד יום, פטור.  [ה] אכל ממנו כזית צלי מבעוד יום, עבר על מצות עשה:  שנאמר "ואכלו את הבשר, בלילה הזה" (שמות יב,ח)--"בלילה", לא ביום.  ולאו הבא מכלל עשה, עשה הוא.

ה  [ו] "נא" (שמות יב,ט) שהזהירה עליו תורה--הוא הבשר שהתחיל בו מעשה האור ונצלה מעט, ואינו ראוי לאכילת אדם עדיין.  אבל אם אכל ממנו בשר חי--אינו לוקה, וביטל מצות עשה:  שנאמר "צלי אש" (שמות יב,ח; שמות יב,ט)--הא שאינו צלי, אסור.  צלהו כל צורכו עד שנתחרך, ואכלו--פטור.

ו  [ז] "מבושל" (שמות יב,ט) שהזהירה עליו תורה--בין שנתבשל במים, בין שנתבשל בשאר משקין או במי פירות:  שנאמר "ובשל מבושל" (שם), ריבה הכול.  [ח] צלהו ואחר כך בישלו, או שבישלו ואחר כך צלהו, או שעשהו צלי קדירה, ואכלו--חייב; אבל מותר לסוך אותו ביין ושמן ושאר משקין ומי פירות, חוץ מן המים.  ומותר לטבל הבשר אחר שנצלה, במשקין ובמי פירות.

ז  [ט] אין צולין את הפסח על גבי כלי אבן, או כלי מתכות--שנאמר "צלי אש" (שמות יב,ח; שמות יב,ט), לא צלי דבר אחר; לפיכך אם היה כלי מנוקב כדי שתשלוט בו האור, צולין עליו.  ואין צולין אותו בשפוד של מתכת--שהרי השפוד חם כולו, וצולה מקומו.

ח  [י] הסיק את התנור, וגרף את כל האש, ותלהו בתנור, וצלהו--הרי זה אסור, שאין זה צלי אש.  חתכו וצלהו על גבי גחלים, הרי זה צלי אש.  צלהו על גבי סיד או חרסית או חמי טבריה--הרי זה אסור, שאין זה צלי אש.

ט  כיצד צולין אותו:  תוחבו מתוך פיו עד בית נקבותו בשפוד של עץ, ותולה אותו לתוך התנור, והאש למטה.  ותולה כרעיו ובני מעיו בתנור, חוצה לו; ולא ייתנם בתוכו, שזה כמין בישול הוא.  ושפוד של רימון היו בוררין לצלייתו, כדי שלא יזרוק את מימיו ויבשלו.

י  [יא] נגע הבשר בחרסו של תנור--יקלוף את מקומו, מפני שהוא צלי החרס.  [יב] נטף מרוטבו על החרס, וחזר אליו--יקלוף את מקומו:  שכל המרק והליחה שתפרוש ממנו כשייצלה--אסורה, שהרי אינה בשר צלי.  [יג] נטף מן הרוטב שלו על הסולת--יקמוץ את מקומו, וישליכנו.

יא  [יד] סכו בשמן של תרומה--אם חבורת הכוהנים, יאכלו.  ואם של ישראל--אם חי הוא, ידיחנו וינגב; ואם צלי, יקלוף את החיצון.  סכו בשמן של מעשר שני--לא יעשנו דמים על בני חבורה, שאין פודין מעשר שני בירושלים כמו שביארנו במקומו.  ואין צולין שני פסחים כאחד--מפני התערובת, אפילו גדי וטלה.

יב  [טו] כבר ביארנו בכמה מקומות שאין הפסח נאכל אלא עד חצות, כדי להרחיק מן העבירה; ודין תורה שייאכל כל הלילה, עד שיעלה עמוד השחר.  וכבר ביארנו בהלכות חמץ ומצה, שהוא טעון הלל בשעת אכילתו; ושאין בני חבורה חוזרין ואוכלין אחר שנרדמו בשינה, אפילו בתחילת הלילה.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך