משנה תורה לרמב"ם ספר עבודה הלכות מעילה

הלכות מעילה פרק ו

א  יש דברים שהאדם נהנה בהן, ולא ייפגמו--כגון המשתמש בכלי זהב טהור; ויש דברים שייפגמו--כגון בגדים, וכלי כסף ונחושת וברזל, וכיוצא בהן.  והנהנה בשווה פרוטה מן ההקדש שאינו מחובר בקרקע--אם נהנה בדבר שאין בו פגם, כגון שנשתמש בכלי זהב של הקדש--מעל.

ב  נהנה בדבר שייפגם--כגון שלבש בגדי הקדש, או בקע בקורדום--לא מעל, עד שיפגום בהקדש בשווה פרוטה באותו דבר עצמו שנהנה בו, ויתכוון ליהנות ויפגום וייהנה כאחת.

ג  נהנה בכחצי פרוטה ופגם בכחצי פרוטה, או שנהנה בשווה פרוטה ופגם בשווה פרוטה בדבר אחר, ולא נהנה במה שפגם ולא פגם במה שנהנה--הרי זה לא מעל:  עד שייהנה בשווה פרוטה, ויפגום באותה הניה בשווה פרוטה בדבר עצמו.

ד  כיצד:  הרי שהתיר מטלית מבגד הקדש, ותפרה בבגדו ולבשה ונהנה בה בשווה פרוטה, והפסיד בבגד שהתירה ממנו בשווה פרוטה, ולא הפסיד במטלית כלום--הרי זה לא מעל:  מפני שנהנה בדבר, ופגם בדבר אחר.  וכבר ביארנו שהנהנה ומהנה חברו--מצטרף, ואפילו לזמן מרובה.

ה  [ב] קודשי קודשים התמימים, שתלש מצמרן--כיון שנהנה בפרוטה--מעל, אף על פי שלא פגם:  שהרי הן דומין לכוס של זהב, שאינו נפגם--שאין תלישת הצמר פוסלת אותן מליקרב.  אבל אם נפל בהן מום--הואיל ולמכירה עומדין, והגיזה פוגמת דמיהן--לא מעל, עד שייהנה ויפגום בפרוטה.  תלש מהן אחר שמתו--כיון שנהנה, מעל:  שאין פגם למתה; ומעילה זו מדבריהם, כמו שביארנו.

ו  [ג] המועל בקודשי בדק הבית--כיון שמעל בשגגה--נתחלל הקודש, וזה שייהנה אחריו פטור.  מעל בזדון--הואיל ואינו חייב בקרבן מעילה--לא נתחלל הקודש, אלא הרי הוא בהוויתו, ואם בא אחר ונהנה בו בשגגה, מעל.

ז  במה דברים אמורים, בשמעל בקודש, והוציאו בתורת חולין, והקנהו לאחר; אבל אם נהנה בו, ופגמו, ולא הקנהו לאחר--יש בו מועל אחר מועל.  [ד] ואין מועל אחר מועל במוקדשין, אלא בבהמה וכלי תשמיש בלבד.

ח  כיצד:  בקע בקורדום של הקדש, ונהנה בפרוטה ופגם, ובא חברו ובקע בו, ונהנה ופגם, ובא חברו ובקע בו, ונהנה ופגם--כולם מעלו; נטל הקורדום, ונתנו לחברו--הוא מעל, אבל חברו לא מעל.

ט  שתה בכוס של זהב, ונהנה בפרוטה, ובא חברו ושתה, ונהנה, ובא חברו ושתה, ונהנה--כולם מעלו; נטל הכוס, ונתנו לחברו מתנה, או מכרו--הוא מעל, וחברו לא מעל.

י  רכב על גבי החמור, ונהנה בפרוטה ופגם, ובא חברו ורכב עליו, ונהנה ופגם, ובא חברו ורכב עליו, ונהנה ופגם--כולם מעלו; נתן החמור לחברו מתנה, או מכרו, או שכרו--הוא מעל, וחברו לא מעל.  וכן המשאיל קורדום של הקדש--הוא מעל לפי טובת הניה שבו, וחברו מותר לבקע בו לכתחילה; והוא הדין, לבהמה.

יא  [ה] בהמת קודשי מזבח אינה כן--אלא יש בה מועל אחר מועל, על כל פנים.  כיצד:  תלש מן החטאת, ובא חברו ותלש, ובא חברו ותלש--כולן מעלו; וכן אם נתנה לחברו, וחברו לחברו--כולן מעלו.  וייראה לי שדין המנחות, והעופות, והנסכים, וכלי שרת--כדין הבהמה:  שכולן קדושת הגוף הן.

יב  [ו] בהמת קודשי קודשים שנפל בה מום--הואיל והיא עומדת לפדיון--הרי היא כקודשי בדק הבית, שהיא קדושת דמים; ואם נתנה לחברו, וחברו לחברו--הראשון בלבד מעל.

יג  [ז] אמרו חכמים, שהנוטל אבן או קורה של הקדש, ונתנה לחברו--שניהם מעלו; ואם נתנה לזה הגזבר שהייתה תחת ידו--הוא מעל, והגזבר לא מעל.  וייראה לי שאין אלו הדברים אמורים, אלא במועל בזדון--שהרי לא נתחלל הקדש.

יד  הנוטל פרוטה של הקדש, על דעת שהיא שלו--לא מעל עד שיוציא אותה בחפציו, או עד שייתן אותה במתנה.  נתנה לחברו--הוא מעל, וחברו לא מעל:  שאין מועל אחר מועל בשאר הקדשות, כמו שביארנו.  וכן כל כיוצא בזה.

טו  [ח] נטל אבן או קורה של הקדש--לא מעל, שהרי לא נהנה עדיין.  בנה אותה בתוך ביתו, מעל; נתנה על גבי חלון שבתקרה, ולא חיברה--לא מעל, עד שידור תחתיה בשווה פרוטה:  שאין זו הניה הניכרת.

טז  [ט] נטל פרוטה של הקדש, ונתנה לבלן--אף על פי שלא רחץ--מעל, שהרי נהנה בהיותו רוחץ בכל עת שירצה.  וכן אם נתנה לאחד מבעלי אומנייות--מעל, אף על פי שעדיין לא עשו מלאכתו.  [י] קנה בה חפץ, ולא משך--אם מן הגוי, מעל; ואם מישראל, לא מעל.

יז  [יא] המוציא מעות הקדש בצרכיו, על דעת שהן חולין--אף על פי שלא הוציאן בדברי חול, מעל.  כיצד:  המביא חטאתו ואשמו ופסחו מן ההקדש, וכן מחוסר כפרה שהביא כפרתו מן ההקדש--מעל; וכולם, אין מועלין עד שייזרק הדם.

יח  לפיכך המביא מנחות ונסכים ולחם תודה מן ההקדש--אף על פי שעבר עבירה--לא מעל, שאין כאן זריקת דם לכפר עליו.  [יב] נתן שקלו ממעות הקדש--כשיתרמו התרומה, ויקנו ממנה אפילו בהמה אחת, וייזרק דמה--ימעול השוקל, שהרי חלקו באותה הבהמה שנזרק דמה.

יט  [יג] הפריש שקלו, והוציאו בשאר צרכיו--בין הוא, בין חברו--מעל.  נתנו לחברו לשוקלו על ידו, הלך ושקלו על ידי עצמו--אם כבר נתרמה התרומה, מעל השוקל:  שהתורם תורם על העתיד להיגבות כמו שביארנו בשקלים, וכאילו הגיע שקל זה ללשכה; ולפיכך מעל.  ואם עדיין לא נתרמה תרומה, לא מעל.  ולעולם אין מועלין בשיירי הלשכה.