משנה תורה לרמב"ם -> ספר עבודה -> הלכות פסולי המוקדשין

הלכות פסולי המוקדשין פרק יז

א  כל הדמים הניתנין על מזבח החיצון, שנתן מהם מתנה ראשונה במחשבה נכונה, ונתן ממתנה שנייה ואילך במחשבת שינוי השם, או מחשבת המקום, או מחשבת הזמן--הרי זה כיפר, והורצה הקרבן; ואם נתן את הראשונה במחשבת הזמן, והשלים המתנות במחשבת המקום--הרי זה פיגול:  שמתנה ראשונה, היא העיקר.

ב  אבל כל הדמים הניתנין על המזבח הפנימי--הואיל וכולן מעכבין זה את זה כמו שביארנו, אם נתן אחת מהן שלא כתקנה אלא הפסיד בה המחשבה, אף על פי שנתן כל השאר כתקנן, הזבח פסול.

ג  [ב] חישב בראשונה מחשבת הזמן, ושתק בשאר, או שנתן כולן כתקנן, חוץ מן האחרונה שנתנה במחשבת הזמן--הרי זה פסול, ואינו פיגול:  עד שיזה כולן במחשבת הזמן, שהרי כולן במתנה אחת הן.  [ג] וטבילת אצבע בדם בחטאות הפנימייות, מפגלת.  כיצד--חישב בשעת טבילת אצבע בדם מחשבת הזמן, הרי זה כמחשב בשעת הזיה.

ד  היה עומד בעזרה, וחישב מחשבת זמן בחטאות הנעשות בפנים בדבר הנעשה בפנים--אינו פיגול; חישב בדבר הנעשה בחוץ, הרי זה פיגול.  [ה] כיצד:  היה עומד בעזרה, ואמר הריני שוחט להזות דמו למחר--אינו פיגול, שההזיה לפנים בהיכל.  [ו] היה עומד בהיכל, ואמר הריני מזה לשפוך שיירים למחר--אינו פיגול, שהרי חישב בפנים בדבר הנעשה בחוץ.

ה  אבל אם היה עומד בעזרה, ושחט, והוא מחשב לשפוך שיירים למחר, או להקטיר אימורין למחר--הרי זה פיגול, שהרי חישב בחוץ בדבר הנעשה בחוץ.

ו  [ז] התודה מפגלת את הלחם, והלחם אינו מפגל את התודה.  כיצד:  השוחט את התודה, והוא מחשב שיאכל מבשרה, או יזרוק דמה, או יקטיר אימוריה, למחר--הזבח עם הלחם, פיגול; אבל אם חישב לאכול מן הלחם למחר--הלחם לבדו פיגול, וזבח התודה אינו פיגול.

ז  [ח] וכן הדין בשני כבשי עצרת, עם שתי הלחם הבאות עימהן--שאם חישב מחשבת זמן בכבשים, נתפגלו שתי הלחם; חישב שיאכל משתי הלחם למחר--שתי הלחם פיגול, והכבשים אינן פיגול.

ח  חישב באחת מארבע העבודות לאכול כזית מבשר הזבח עם הלחם למחר--הלחם לבדו פיגול, והתודה או הכבשים אינן פיגול.  [ט] המקטיר שני בזיכי לבונה שעם לחם הפנים, וחישב בשעת הקטרתן שיאכל לחם הפנים למחר--הרי הלחם פיגול.

ט  [י] השוחט שני כבשי עצרת, וחישב לאכול אחת משתי החלות למחר--שתיהם פיגול.  [יא] הקטיר שני הבזיכין, והוא מחשב לאכול אחד משני הסדרים למחר--שני הסדרים פיגול.  [יב] וכן אם חישב מחשבת הזמן באחת מחלות התודה, או באחת מחלות מנחת מאפה התנור--הרי כל החלות פיגול.

י  [יג] אבל אם נטמאת אחת משתי החלות, או אחד משני הסדרים, או אחת מן חלות התודה--בין לפני זריקה, בין לאחר זריקה--אותה החלה ואותו הסדר, אסור; והטהור בטהרתו, וייאכל.

יא  [יד] חישב בעבודת אחד משני הכבשים, שיאכל כזית משתי הלחם למחר, וכן אם חישב בהקטרת אחד משני הבזיכין, שיאכל כזית מלחם הפנים למחר--הרי הלחם פסול, ואינו פיגול:  עד שיחשב בכל המתיר--שהוא עבודת שני הכבשים, והקטרת שני הבזיכין.

יב  [טו] שחט אחד, וחישב לאכול חצי זית מחלה זו למחר, ושחט השני, וחישב לאכול חצי זית מחלה שנייה למחר--הרי אלו מצטרפין לפיגול; והוא הדין בשני הבזיכין, עם שני הסדרים.

יג  [טז] חישב באחד משני הכבשים מחשבת הזמן, ועשה השני במחשבה נכונה--זה שעשהו במחשבת הזמן, פיגול; והשני, כשר.  [יז] שחט אחד מהן, וחישב בשעת שחיטתו שיאכל מבשר השני למחר--שניהן כשרים, שאין מחשבין מזה על זה.

יד  [יח] שני כבשי עצרת, אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה.  כיצד:  שחטן וזרק דמם במחשבת שינוי השם, לא קדש הלחם; שחטן לשמן, וזרק דמם שלא לשמן--הלחם קדוש, ואינו קדוש; שחטן שלא לשמן--אף על פי שזרק לשמן, לא קדש הלחם.

טו  [יט] שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה, וזרק דם הכבשים במחשבת הזמן--נתפגלו שתי הלחם, אף על פי שהן בחוץ:  שהזריקה מועלת ליוצא, אף על פי שעדיין הוא בחוץ.

טז  [כ] כבשי עצרת ששחטן לשמן, ואבד הלחם--אם זרק דמן לשמן, הרי אלו פסולין; זרק דמן במחשבת הזמן, אחר שאבד הלחם--הרי אלו ספק אם הותרו באכילה, או לא הותרו.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך