משנה תורה לרמב"ם -> ספר עבודה -> הלכות פסולי המוקדשין

הלכות פסולי המוקדשין פרק יא

א  כל המנחות שקמצן אחד מן הפסולין לעבודה, הרי הם פסולות; וכן אם ליקט הלבונה--פסל, אף על פי שלא קמץ.  [ב] קמץ הכשר ונתן לפסול, קמץ בימינו ונתן לשמאלו ואחר כך נתנו לכלי, קמץ מכלי קודש ונתן לכלי חול--פסול.  [ג] קמץ ועלה בידו צרור, או גרגר מלח, או קורט לבונה--פסל.

ב  [ד] קמץ עד שהוא בחוץ, ונכנס לפנים--יחזור ויקמוץ בפנים, וכשר.  [ה] נתפזר הקומץ על גבי הרצפה, יחזור ויאספנו.  [ו] הייתה המנחה שלא בכלי שרת, או שהיה קומצה שלא בכלי שרת, או שהעלהו למזבח שלא בכלי שרת, או שבללה בשמן שלה חוץ לעזרה--פסולה, עד שתהיה בלילתה בפנים.

ג  [ז] כל המנחות שיצק השמן עליהן פסול לעבודה, כגון הזר וכיוצא בו, או שבללן, או פתתן, או מלחן--כשרות.  הגישן, או הניפן--חוזר הכוהן ומגיש, או מניף; ואם לא הגיש, ולא הניף הכוהן--כשרות:  שנאמר "והביאה, אל בני אהרון . . . וקמץ" (ויקרא ב,ב)--מקמיצה ואילך, מצות כהונה; לימד על יציקה ובלילה, שכשרה בזר.

ד  [ח] מנחה שנפל לתוכה שמן מנחה אחרת, או שמן חולין כל שהוא--נפסלה; חיסר שמנה, פסולה.  חיסר לבונתה, כשרה:  והוא, שיהיו עליה שני קורטי לבונה; אבל קורט אחד, פסולה--שנאמר "את כל לבונתה" (ראה ויקרא ב,ב; ויקרא ב,טז).  [ט] ריבה שמנה ולבונתה, עד שני לוגין לכל עישרון, ושני קומצי לבונה לכל מנחה--כשרה; שני לוגין או שני קמצין, או יתר על זה--פסולה.

ה  [י] מנחת חוטא שנתן שמן עליה, או על הקומץ שלה--נפסלה.  נתן עליה לבונה, ילקטנה; הייתה שחוקה, הרי זו פסולה מספק--שהרי אי אפשר ללקט.  [יא] נתן שמן על שייריה, אחר שקמץ--אינו לוקה, ולא פסלה:  שהרי הקומץ כשר.

ו  [יב] נתן משהו שמן על גבי כזית מן המנחה, פסלה מספק; אבל אם נתן השמן על פחות מכזית, לא פסלה.  ואינו פוסל בלבונה, עד שייתן כזית לבונה; [יג] אפילו נתן הלבונה על כל שהוא מן המנחה, פסל עד שילקט.  [יד] גיבלה במים, וקמץ--כשרה:  לא נאמר "חרבה" (ויקרא ז,י), אלא משמן.

ז  [טו] מנחה שקמצה פעמיים, כשרה--אפילו פעמים רבות:  והוא, שיקטיר כזית בבת אחת--שאין הקטרה פחותה מכזית.  [טז] הקריב הקומץ בלא מלח, פסולה--שהמלח מעכב במנחה, כמו שביארנו.

ח  מנחה שחסרה קודם קמיצה, יביא מתוך ביתו וימלאנה--שהקמיצה היא הקובעת, לא נתינתה בכלי שרת.  [יז] התנדב קומץ לבונה בפני עצמו--אם חסר כל שהוא, פסול.  וכן שני בזיכי לבונה שעם הלחם--אם חסר אחד מהן כל שהוא, פסולין:  עד שיהיו שני קמצין מתחילה ועד סוף.

ט  [יח] הפריש שני קמצין למנחה אחת, ואבד אחד מהן--קודם קמיצה, לא הוקבע; לאחר קמיצה, הוקבע, ופסולה, מפני שריבה לבונתה.  וכן אם הפריש ארבעה קמצין לשני בזיכי לחם, ואבדו שניים מהם--קודם סילוק הבזיכין, לא הוקבעו וכשרים; לאחר סילוק הבזיכין, הוקבעו, ופסולין, מפני הריבוי.

י  [יט] קומץ מנחה שנטמא, והקטירו--הציץ מרצה, שנאמר "ונשא אהרון . . ." (שמות כח,לח); יצא הקומץ חוץ לעזרה, והכניסו והקטירו--אין הציץ מרצה:  שהציץ מרצה על הטמא, ואינו מרצה על היוצא.

יא  [כ] קמץ את המנחה, ואחר כך נטמאו שייריה כולן, או נשרפו, או יצאו חוץ לעזרה, או אבדו--לא יקטיר הקומץ; ואם הקטיר, הורצה.  נשאר מעט מן השיירים בכשרותן--יקטיר הקומץ, ואותן השיירים שנשארו אסורין באכילה.

יב  [כא] הייתה מחיצה מלמטה בכלי שיש בו עישרון של מנחה--אף על פי שהוא מעורב מלמעלה, לא יקמוץ; ואם קמץ, פסולה.  [כב] היה הכלי חלוק במחיצה מלמעלה, ומעורב מלמטה--קומץ ממנו.

יג  [כג] חלק העישרון בכלי אחד, ואין חלקיו נוגעין זה בזה, ואין ביניהן מחיצה--הרי זה ספק אם מצרף הכלי לקמיצה, או אינו מצרף.  לפיכך לא יקמוץ; ואם קמץ, לא יקטיר.  ואם הקטיר, הורצה; ולא ייאכלו השיירים.

יד  [כד] קמץ ונתן הקומץ למעלה על השולחן כנגד גובה מערכת לחם הפנים--קידשו השולחן להיפסל, אבל אינו מקדשו ליקרב; ואינו קרב, עד שיתקדש בכלי שרת הראוי לקומץ.

טו  [כה] הדביק הקומץ לדופן הכלי, וקמץ, או שהפך הכלי על ידו, וקמץ מתוכו ופיו למטה--לא יקטיר; ואם הקטיר, הורצה.

טז  [כו] עישרון שחלקו ואבד אחד מחלקיו, והפריש חלק אחר תחתיו, ונמצא האבוד, והרי שלושתן מונחין בכלי אחד, ואין נוגעין זה בזה--נטמא זה שאבד--הרי הוא מצטרף עם חלק ראשון, ונפסלו; וזה שהפריש אינו מצטרף, אלא ישלים עליו.

יז  נטמא המופרש--מופרש וראשון מצטרפין, ונפסלו; וזה שנמצא, אינו מצטרף עימהן.  נטמא החלק הראשון, הרי האבוד והמופרש תחתיו מצטרפין.

יח  [כז] וכן לעניין קמיצה:  קמץ מן הנמצא--שייריו עם החלק הראשון נאכלין, והמופרש אינו נאכל.  קמץ מן המופרש--שייריו וראשון נאכלין, והנמצא אינו נאכל.  קמץ מן הראשון, שניהן אין נאכלין:  לפי ששניהן שיירים יתרים--שהרי הן עישרון שלם, ודומין למנחה שלא נקמצה שהיא אסורה.

יט  והיאך קרב הקומץ הזה, והרי לפניו עישרון ומחצה:  מפני שהקמיצה תלויה בדעת הכוהן; ובעת שקומץ אין דעתו אלא על העישרון בלבד, והרי החלקים אינן נוגעין זה בזה.

כ  [כח] קומץ מנחה שנתערב בקומץ מנחה אחרת--מקטיר שניהן כאחד, והן כשרות; וכן אם נתערב הקומץ במנחת כוהנים, או במנחת הנסכים, או בחביתי כוהן גדול--הרי אלו כשרות, ויקטיר הכול כאחד:  שהכול לאישים.

כא  [כט] שתי מנחות שלא נקמצו, שנתערבו זו בזו--אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה, כשרות; ואם לאו, פסולות.

כב  [ל] קומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה, לא יקטיר; ואם הקטיר הכול--זו שנקמצה, עלת לבעלים, וזו שלא נקמצה, לא עלת לבעלים.  [לא] נתערב קומצה בשייריה, או שנתערבו שייריה בשיירי חברתה--לא יקטיר; ואם הקטיר, עלת לבעלים.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך