משנה תורה לרמב"ם ספר עבודה הלכות פסולי המוקדשין

הלכות פסולי המוקדשין פרק ו

א  כל הזבחים שנתערב בהן אחת מחטאות המתות, או שור הנסקל--אפילו אחד בריבוא--כולן ימותו:  לפי שבעלי חיים חשובין הן, ואינן בטילין.  ואם הקריב, הורצה--שאין בעלי חיים נדחין.

ב  נתערב בהן אחד מאיסורי המזבח--ירעו כולם עד שייפול בהן מום, ויימכרו; ויביא בדמי היפה שבהן, מאותו המין של קודשים שנתערב.

ג  נתערבו קודשים בחולין תמימים--יימכרו החולין שבתערובת לצריכי אותו המין, ויקרבו כולם.  כיצד:  ארבע בהמות שלמים שנתערבו בארבע בהמות חולין תמימים--יימכרו הארבע של חולין למי שהוא צריך להביא שלמים, ויקרבו הכול שלמים; וכן בעולה, או באשם.  והדמים חולין לכל דבר, שהרי דמי חולין הן.  [ד] נתערב שור הקדש בשוורים חול--גדול שבכולם הקדש, ויימכרו השאר לצריכי אותו המין.

ד  נתערבו קודשים בקודשים, מין במינו--זה יקרב לשם בעליו, וזה יקרב לשם בעליו:  אף על פי שאין כל אחד מהן מכיר קרבנו.  במה דברים אמורים, בקרבנות נשים--שאין בהם סמיכה.  אבל קרבנות אנשים--הואיל וכל אחד צריך לסמוך על ראש קרבנו--הרי אלו לא יקרבו, עד שייתן האחד חלקו לחברו; או עד שייפול מום בכול ויימכרו, ויביא כל אחד בדמי היפה שבהן מאותו המין.

ה  נתערב מין בשאינו מינו, כגון עולה בשלמים--לא יקרבו אפילו כחמור שבהן:  שאין מביאין קודשים לבית הפסול; [ו] וכשם שאין ממעטין בזמן אכילתן--כך אין ממעטין באוכליהן, ולא במקום אכילתן.  אלא כיצד יעשה:  ירעו הכול עד שייפול בהן מום, ויימכר כל אחד מהן לבדו, ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה, ובדמי היפה שבהן ממין האחר; ויפסיד המותר מביתו.

ו  [ז] אף על פי שכבר הקריב עולה שחייב בה, או שלמים שהיה חייב להקריב--הרי זה מקריב מדמי התערובת עולה אחרת, ושלמים אחרים.

ז  [ח] חטאת שנתערבה בשלמים--ירעו הכול עד שייפול בהן מום, ויביא בדמי היפה שבהן שלמים, ובדמי היפה שבהן חטאת; ואם קדם והקריב חטאת אחרת על חטא שהפרישה לו, כולן ימותו.

ח  [ט] וכן אם נתערבו מעות חטאת במעות אשם--לוקח שתי בהמות, ומחלל דמי חטאת בכל מקום שהוא על חטאת, ודמי אשם על אשם.  ואם כבר קרבה חטאתו, יוליך כל המעות לים המלח; ואם כבר קרב אשמו, ייפלו הכול לנדבה.

ט  [י] תודה שנתערבה בתמורתה--שניהם יקרבו, ויניף הלחם עימהן.  וכן אם נתערבה תודה בשאר זבחים--אף על פי שקרבה תודתו, ירעו הכול עד שייפול בהן מום; ויביא בדמי היפה תודה אחרת, ובדמי היפה זבח אחר.  [יא] תודה שנתערבה באיל נזיר--שניהם יקרבו, ויניף הלחם עימהן.

י  [יב] בכור שנתערב בפסח--שניהם ירעו עד שייפול בהן מום, וייאכלו כבכור.  ולמה לא יקרבו:  לפי שהפסח נאכל לכל אדם, עד חצות; והבכור לשני ימים, ואינו נאכל אלא לכוהנים; ואין מביאין קודשים לבית הפסול, ואין ממעטין באכילתן.

יא  [יג] וכן מעשר שנתערב בפסח--כשייפול בהן מום, ייאכלו כמעשר; הבכור והמעשר שנתערבו, ייאכלו במומן.  [יד] וכן שאר קודשים שנתערבו בבכור ובמעשר--ירעו עד שייפול בהן מום, וייאכלו כבכור שנפל בו מום, או כמעשר שנפל בו מום.

יב  [טו] אשם שנתערב בשלמים--אף על פי שאין מקריבין משניהם אלא האימורין, אבל הבשר נאכל--לא יקרבו, אלא ירעו עד שייפול בהן מום, ויביא בדמי היפה אשם, ובדמי היפה שלמים; ויפסיד המותר מביתו.  ואם קדם והקריב אשמו, שניהם ייפלו לנדבה.

יג  [טז] כל הקודשים--אפשר שיתערבו מין במין, חוץ מן החטאת עם האשם, שאין אשם אלא מזכרי הכבשים, ואין לך חטאת מן הכבשים אלא נקבה.  [יז] וכל אלו המתערבין בחיים--אם הקריב, הורצה:  שאין בעלי חיים נדחין.

יד  [יח] בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר, וכמידתה לכל רוח--אם נקבה בת שנתה היא, כונסה לכיפה עד שתמות:  שמא חטאת היא.  הייתה בת שתיים, יביא אותה שלמים; ויביא עימה לחם, שמא תודה היא.

טו  מצא זכר בן שתי שנים, אין לו תקנה--שמא אשם הוא, ועדיין לא כיפרו בעליו.  מצא זכר בן שנה--מניח אותו עד שייפול בו מום, ומביא שתי בהמות תחתיו; ומתנה ואומר אם עולה היה, זה עולה תחתיו, ואם שלמים היה, זה שלמים תחתיו; ומקריב האחד עולה, ונסכיו משל ציבור, והאחר שלמים עם הלחם, שמא תודה היה.

טז  ומה יעשה בזה הנמצא, ייאכל במומו--שאפילו היה בכור או מעשר, במומו הוא נאכל; ואם פסח אחר זמנו הוא, הרי זה שלמים; ובזמנו, הכול נזהרין בו.  ואם תאמר שמא אשם נזיר, או מצורע הוא--אינן מצויין תמיד; לפיכך לא חשו להן.

יז  [יט] נתערבו קודשים בקודשים, אחר שנשחטו--ייאכלו כחמור שבהן; נתערבו בפסולי המוקדשין, או בחולין שנשחטו בעזרה--תעבור צורתן, וייצאו לבית השריפה.

יח  [כ] אברי חטאת שנתערבו באברי עולה--מניחין הכול, עד שיפסדו ותעבור צורתן; ושורפין אותן בעזרה, במקום ששורפין פסולי המוקדשין.

יט  [כא] אבר של בעלי מומין שנתערב באברי קודשים, אפילו אבר באלף אברים--ייצאו הכול לבית השריפה; ואפילו קרבו כולן חוץ מאחד מן התערובת--הרי זה יישרף בעזרה, במקום ששורפין פסולי המוקדשין.

כ  [כב] חתיכות קודשי קודשים שנתערבו בחתיכות קודשים קלים, או הנאכלין ליום אחד בנאכלין לשני ימים--ייאכלו כחמור שבהן.

כא  [כג] חתיכה של חטאת טמאה, שנתערבה במאה חתיכות של חטאת טהורה, וכן פרוסה של לחם הפנים שנטמא, שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים הטהור--הרי זו תעלה, כמו שביארנו.

כב  [כד] אבל חתיכה של חטאת טהורה, שנתערבה במאה חתיכות של חולין, וכן פרוסה של לחם הפנים הטהור, שנתערבה במאה פרוסות של חולין--הרי אלו לא יעלו, אלא ייאכל הכול לכוהנים ככל המדומעות.