משנה תורה לרמב"ם -> ספר עבודה -> הלכות פסולי המוקדשין

הלכות פסולי המוקדשין פרק ו

א  כל הזבחים שנתערב בהן אחת מחטאות המתות, או שור הנסקל--אפילו אחד בריבוא--כולן ימותו:  לפי שבעלי חיים חשובין הן, ואינן בטילין.  ואם הקריב, הורצה--שאין בעלי חיים נדחין.

ב  נתערב בהן אחד מאיסורי המזבח--ירעו כולם עד שייפול בהן מום, ויימכרו; ויביא בדמי היפה שבהן, מאותו המין של קודשים שנתערב.

ג  נתערבו קודשים בחולין תמימים--יימכרו החולין שבתערובת לצריכי אותו המין, ויקרבו כולם.  כיצד:  ארבע בהמות שלמים שנתערבו בארבע בהמות חולין תמימים--יימכרו הארבע של חולין למי שהוא צריך להביא שלמים, ויקרבו הכול שלמים; וכן בעולה, או באשם.  והדמים חולין לכל דבר, שהרי דמי חולין הן.  [ד] נתערב שור הקדש בשוורים חול--גדול שבכולם הקדש, ויימכרו השאר לצריכי אותו המין.

ד  נתערבו קודשים בקודשים, מין במינו--זה יקרב לשם בעליו, וזה יקרב לשם בעליו:  אף על פי שאין כל אחד מהן מכיר קרבנו.  במה דברים אמורים, בקרבנות נשים--שאין בהם סמיכה.  אבל קרבנות אנשים--הואיל וכל אחד צריך לסמוך על ראש קרבנו--הרי אלו לא יקרבו, עד שייתן האחד חלקו לחברו; או עד שייפול מום בכול ויימכרו, ויביא כל אחד בדמי היפה שבהן מאותו המין.

ה  נתערב מין בשאינו מינו, כגון עולה בשלמים--לא יקרבו אפילו כחמור שבהן:  שאין מביאין קודשים לבית הפסול; [ו] וכשם שאין ממעטין בזמן אכילתן--כך אין ממעטין באוכליהן, ולא במקום אכילתן.  אלא כיצד יעשה:  ירעו הכול עד שייפול בהן מום, ויימכר כל אחד מהן לבדו, ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה, ובדמי היפה שבהן ממין האחר; ויפסיד המותר מביתו.

ו  [ז] אף על פי שכבר הקריב עולה שחייב בה, או שלמים שהיה חייב להקריב--הרי זה מקריב מדמי התערובת עולה אחרת, ושלמים אחרים.

ז  [ח] חטאת שנתערבה בשלמים--ירעו הכול עד שייפול בהן מום, ויביא בדמי היפה שבהן שלמים, ובדמי היפה שבהן חטאת; ואם קדם והקריב חטאת אחרת על חטא שהפרישה לו, כולן ימותו.

ח  [ט] וכן אם נתערבו מעות חטאת במעות אשם--לוקח שתי בהמות, ומחלל דמי חטאת בכל מקום שהוא על חטאת, ודמי אשם על אשם.  ואם כבר קרבה חטאתו, יוליך כל המעות לים המלח; ואם כבר קרב אשמו, ייפלו הכול לנדבה.

ט  [י] תודה שנתערבה בתמורתה--שניהם יקרבו, ויניף הלחם עימהן.  וכן אם נתערבה תודה בשאר זבחים--אף על פי שקרבה תודתו, ירעו הכול עד שייפול בהן מום; ויביא בדמי היפה תודה אחרת, ובדמי היפה זבח אחר.  [יא] תודה שנתערבה באיל נזיר--שניהם יקרבו, ויניף הלחם עימהן.

י  [יב] בכור שנתערב בפסח--שניהם ירעו עד שייפול בהן מום, וייאכלו כבכור.  ולמה לא יקרבו:  לפי שהפסח נאכל לכל אדם, עד חצות; והבכור לשני ימים, ואינו נאכל אלא לכוהנים; ואין מביאין קודשים לבית הפסול, ואין ממעטין באכילתן.

יא  [יג] וכן מעשר שנתערב בפסח--כשייפול בהן מום, ייאכלו כמעשר; הבכור והמעשר שנתערבו, ייאכלו במומן.  [יד] וכן שאר קודשים שנתערבו בבכור ובמעשר--ירעו עד שייפול בהן מום, וייאכלו כבכור שנפל בו מום, או כמעשר שנפל בו מום.

יב  [טו] אשם שנתערב בשלמים--אף על פי שאין מקריבין משניהם אלא האימורין, אבל הבשר נאכל--לא יקרבו, אלא ירעו עד שייפול בהן מום, ויביא בדמי היפה אשם, ובדמי היפה שלמים; ויפסיד המותר מביתו.  ואם קדם והקריב אשמו, שניהם ייפלו לנדבה.

יג  [טז] כל הקודשים--אפשר שיתערבו מין במין, חוץ מן החטאת עם האשם, שאין אשם אלא מזכרי הכבשים, ואין לך חטאת מן הכבשים אלא נקבה.  [יז] וכל אלו המתערבין בחיים--אם הקריב, הורצה:  שאין בעלי חיים נדחין.

יד  [יח] בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר, וכמידתה לכל רוח--אם נקבה בת שנתה היא, כונסה לכיפה עד שתמות:  שמא חטאת היא.  הייתה בת שתיים, יביא אותה שלמים; ויביא עימה לחם, שמא תודה היא.

טו  מצא זכר בן שתי שנים, אין לו תקנה--שמא אשם הוא, ועדיין לא כיפרו בעליו.  מצא זכר בן שנה--מניח אותו עד שייפול בו מום, ומביא שתי בהמות תחתיו; ומתנה ואומר אם עולה היה, זה עולה תחתיו, ואם שלמים היה, זה שלמים תחתיו; ומקריב האחד עולה, ונסכיו משל ציבור, והאחר שלמים עם הלחם, שמא תודה היה.

טז  ומה יעשה בזה הנמצא, ייאכל במומו--שאפילו היה בכור או מעשר, במומו הוא נאכל; ואם פסח אחר זמנו הוא, הרי זה שלמים; ובזמנו, הכול נזהרין בו.  ואם תאמר שמא אשם נזיר, או מצורע הוא--אינן מצויין תמיד; לפיכך לא חשו להן.

יז  [יט] נתערבו קודשים בקודשים, אחר שנשחטו--ייאכלו כחמור שבהן; נתערבו בפסולי המוקדשין, או בחולין שנשחטו בעזרה--תעבור צורתן, וייצאו לבית השריפה.

יח  [כ] אברי חטאת שנתערבו באברי עולה--מניחין הכול, עד שיפסדו ותעבור צורתן; ושורפין אותן בעזרה, במקום ששורפין פסולי המוקדשין.

יט  [כא] אבר של בעלי מומין שנתערב באברי קודשים, אפילו אבר באלף אברים--ייצאו הכול לבית השריפה; ואפילו קרבו כולן חוץ מאחד מן התערובת--הרי זה יישרף בעזרה, במקום ששורפין פסולי המוקדשין.

כ  [כב] חתיכות קודשי קודשים שנתערבו בחתיכות קודשים קלים, או הנאכלין ליום אחד בנאכלין לשני ימים--ייאכלו כחמור שבהן.

כא  [כג] חתיכה של חטאת טמאה, שנתערבה במאה חתיכות של חטאת טהורה, וכן פרוסה של לחם הפנים שנטמא, שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים הטהור--הרי זו תעלה, כמו שביארנו.

כב  [כד] אבל חתיכה של חטאת טהורה, שנתערבה במאה חתיכות של חולין, וכן פרוסה של לחם הפנים הטהור, שנתערבה במאה פרוסות של חולין--הרי אלו לא יעלו, אלא ייאכל הכול לכוהנים ככל המדומעות.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך