משנה תורה לרמב"ם -> ספר עבודה -> הלכות מעשה הקרבנות

הלכות מעשה הקרבנות פרק יא

א  כל האוכל כזית מבשר העולה--בין לפני זריקת דמה, בין לאחר זריקת דמה--לוקה, שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך . . . ונדריך אשר תידור" (ראה דברים יב,יז):  מפי השמועה למדו, שזו אזהרה לאוכל בשר העולה.  [ב] והחלב של עולה, ובשרה, והסולת והיין והשמן של נסכיה--חמשתן מצטרפין לכזית.

ב  [ג] וכן האוכל כזית מכל האימורין--בין לפני זריקה בין לאחר זריקה, בין כוהן בין ישראל--לוקה, שהאימורין כליל למזבח ככל העולה, והרי נאמר במנחת כוהנים "כליל תהיה, לא תיאכל" (ויקרא ו,טז):  כל שהוא כליל למזבח--אכילתו בלא תעשה, ולוקין עליו בכזית.

ג  וכן כל האוכל כזית מבשר חטאות הנשרפות--לוקה, שנאמר "וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אוהל מועד . . . לא תיאכל; באש, תישרף" (ויקרא ו,כג).

ד  כל האוכל כזית מבשר הקודשים, אפילו קודשים קלים, קודם זריקת דמים--לוקה:  שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך . . . ונדבותיך" (דברים יב,יז)--כלומר לא תוכל לאכול נדבותיך בשעריך, קודם שזורקין דמם בשערי המקום.  מפי השמועה למדו שזו אזהרה לאוכל תודה או שלמים, קודם זריקת דמים; והוא הדין לשאר הקודשים, בין קלים בין חמורים.  ושישה דברים שבתודה, שהם החלב והבשר והסולת והשמן והיין והלחם--כולן מצטרפין לכזית.

ה  כל האוכל כזית מבשר קודשי קודשים חוץ לעזרה--לוקה, שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך . . . בקרך, וצאנך" (דברים יב,יז):  מפי השמועה למדו, שזו אזהרה לאוכל מבשר חטאות ואשמות חוץ לעזרה; והוא הדין לאוכל קודשים קלים חוץ לירושלים שהוא לוקה--שחומת ירושלים לקודשים קלים, כחומת העזרה לקודשי קודשים.  ואחד בשר חטאת ואשם, או שיירי מנחות.

ו  בשר קודשי קודשים שיצא חוץ לחומת העזרה, ובשר קודשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים--נפסל, ונאסר לעולם.  ואף על פי שחזר למקומו, אסור לאוכלו; והאוכל ממנו כזית--לוקה, שנאמר "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו" (שמות כב,ל):  כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו--נעשה כטריפה, כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות.  [ז] נכנס בשר קודשים קלים להיכל, הרי זה כשר.

ז  [ח] זר שאכל כזית מבשר קודשי קודשים בעזרה אחר זריקת דמים--לוקה, שנאמר "ואכלו אותם אשר כופר בהם . . . וזר לא יאכל, כי קודש הם" (שמות כט,לג):  במקום שהכוהן אוכל, ובעת שראוי לאכול--אם אכלו שם הזר, לוקה.  אבל אם אכל הזר בשר קודשי קודשים בחוץ--לוקה משום אוכלן בחוץ, לא משום זר שאכל קודש:  שהרי אינם ראויין שם לכוהנים.  וכן אם אכלן בעזרה קודם זריקה--לוקה משום אוכל קודם זריקה בלבד, לא משום זרות.

ח  [ט] זר שאכל כזית מחטאת העוף, לוקה שתיים:  אחת משום זר שאכל את הקודש.  ואחת משום אוכל נבילה, שכל מלוקה נבילה היא; וכשהותרה--לכוהנים הותרה, לא לזרים.  והרי הן שני איסורין הבאין כאחד, כמו שביארנו.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך