משנה תורה לרמב"ם -> ספר עבודה -> הלכות מעשה הקרבנות

הלכות מעשה הקרבנות פרק ח

א  חומר בחטאת הבהמה, משאר קודשי קודשים:  שדם חטאת הבהמה שניתז מן הכלי שקיבל בו הדם קודם הזיה, על הבגד--טעון כיבוס במים בעזרה, שנאמר "ואשר ייזה מדמה, על הבגד--אשר ייזה עליה, תכבס במקום קדוש" (ויקרא ו,כ).

ב  אחד הבגד, ואחד השק, ואחד העור הרך--טעונין כיבוס; אבל העור הקשה--הרי הוא כעץ, וגורד הדם מעליו.  ואחד דם חטאת הנאכלת, או דם חטאת הנשרפת; אבל לא דם חטאת העוף, שנאמר "תישחט החטאת" (ויקרא ו,יח)--בנשחטת הכתוב מדבר, לא בנמלקת.

ג  חטאת שנפסלה, אין דמה טעון כיבוס, בין שהייתה לה שעת הכושר, בין שלא הייתה לה שעת הכושר.  איזו היא שהייתה לה שעת הכושר--שלנה, ושנטמאת, ושיצאת חוץ לעזרה; ואיזו היא שלא הייתה לה שעת הכושר--שנפסלה בשחיטה, או בזריקת דמה.

ד  אין טעון כיבוס, אלא מקום הדם בלבד:  והוא--שיהיה על כלי שראוי לקבל טומאה, וראוי לכיבוס.  אבל אם ניתז על כלי עץ, או כלי מתכות--אינו טעון כיבוס, לפי שאינן ראויין לכיבוס:  אלא גורדן בלבד.  [ה] ניתז על עור הדג--אינו טעון כיבוס, לפי שאינו ראוי לקבל טומאה.

ה  אבל אם ניתז על עור בהמה--עד שלא הופשט, אינו טעון כיבוס; אחר שהופשט, טעון כיבוס--שאף על פי שאינו עתה מקבל טומאה, הרי הוא ראוי לקבל טומאה לאחר שיתעבד.

ו  ניתז מן הצוואר על הבגד, או מעל קרן המזבח, או שנשפך הדם על הרצפה, ואספו וניתז ממנו על הבגד--אינו טעון כיבוס, שנאמר "ואשר ייזה מדמה" (ויקרא ו,כ):  לא אמרתי אלא בדם שנתקבל בכלי שרת, וראוי להזיה, ויש בו כדי הזיה.

ז  נתן ארבע המתנות, ואחר כך ניתז מן הכוס על הבגד משיירי הדם--אינו טעון כיבוס, ואף על פי שעדיין לא זרק השיירים על היסוד; וכן בחטאות הנשרפות.  [ח] ניתז מאצבעו אחר שיצאת הזיה מידו--אינו טעון כיבוס, ששיירי הדם שבאצבע פסולין להזיה.

ח  [ט] ניתז מן הבגד לבגד שני, אין הבגד השני טעון כיבוס; ניתז על בגד טמא, אינו טעון כיבוס.  ניתז דם החטאת על הבגד, וניתז על דם החטאת דם חולין--טעון כיבוס; אבל אם ניתז דם החולין תחילה, וניתז עליו דם החטאת--אינו טעון כיבוס, שהרי לא נבלע בו.

ט  [י] כשמכבסין את מקום הדם, מכבסין אותו במים יפה יפה, עד שלא יישאר לו רושם; וכל שבעת הסמנין שמעבירין על הכתם, מעבירין על דם חטאת--חוץ ממי רגליים, שאין מכניסין מי רגליים למקדש.

י  [יא] כלי חרס שנתבשלה בו החטאת הנאכלת, טעון שבירה בעזרה, וכלי מתכות שנתבשלה בו, טעון מריקה ושטיפה במים בעזרה--שנאמר "וכלי חרש אשר תבושל בו, יישבר" (ויקרא ו,כא).  ואף על פי שלא נאמר כאן במקום קדוש, הרי דינן כדין הכיבוס:  מה כיבוס הבגד, בקודש--אף שבירת כלי חרס ושטיפת כלי מתכות ומריקתו, בקודש.  ואחד כלי שבישל בו, או כלי שעירה לתוכו רותח.

יא  [יב] מריקה בחמין, ושטיפה בצונן; במים--לא ביין, ולא במזג, ולא בשאר משקין.  והמריקה והשטיפה, כמריקת הכוס ושטיפתו.  והשפוד והאסכלה--מגעילן במים חמין על גבי האש, ואחר כך מדיחן.

יב  [יג] במה דברים אמורים, שבישל בהן אחר שנזרק דמה כהלכתו; אבל אם בישל קודם זריקה, או שבישל בשר חטאת הנשרפת--אינו טעון מריקה ושטיפה.  בישל במקצת הכלי, כולו טעון מריקה ושטיפה.  [יד] צלה הבשר בתנור של חרס--יש בדבר ספק אם יישבר, הואיל ונתבשלה בו, או לא יישבר, הואיל ולא נגעה בו.

יג  ולא בחטאת בלבד--אלא כל הכלים שמשתמשין בהן בקודשים על ידי חמין, בין קודשי קודשים בין קודשים קלים, טעונין מריקה ושטיפה, עקב אכילה.  וכן השפוד והאסכלה--מגעילן, עקב אכילה.  ואינו מניחן עד זמן אכילה שנייה; אלא כשישלים לאכול, יגעיל השפוד והאסכלה, וימרוק וישטוף הכלי--בין כלי מתכות, בין כלי חרס:  חוץ מן החטאת, שהוא שובר בה כלי חרס.

יד  ומבשל, ושונה, ומשלש מיד--בין בכלי מתכות בין בכלי חרס, וממרק ושוטף עד סוף אכילה.  [טו] כלי גללים, כלי אבנים, וכלי אדמה--אינן טעונין מריקה ושטיפה, אפילו בחטאת, אלא הדחה בלבד.

טו  נאמר בחטאת "כול אשר ייגע בבשרה, יקדש" (ויקרא ו,כ), להיות כמוה:  אם פסולה היא, הנוגע בה פסול; ואם כשרה היא, הנוגע בה ייאכל כמוה ובקדושתה.  [טז] במה דברים אמורים, בשנבלעה בו; אבל נגיעה בלא הבלעה, אינה מקדשת.  ואחד חטאת, ואחד שאר קודשים--בין קלים בין חמורים, שנאמר "זאת התורה, לעולה למנחה . . ." (ויקרא ז,לז).  [יז] נגע בשרה ברקיק, ונבלע במקצתו--לא נתקדש כולו, אלא חותך מקום הבלע.

טז  [יח] כלי שבישל בו קודשים וחולין, או קודשי קודשים וקודשים קלים--אם יש בהן בנותן טעם--הרי הכול נאכל כחמור שבהן, וטעון הכלי מריקה ושטיפה; והכול כחמור שבהן לכל דבר.  ואם לא נתן טעם זה בזה--אין הקלים נאכלין כחמורים, ואינן כמותן לכל דבר, אלא הכלי טעון מריקה ושטיפה.

יז  [יט] בגד שניתז עליו דם החטאת, ויצא חוץ לעזרה--מחזירו לעזרה, ומכבסו שם.  נטמא חוץ לעזרה, כיצד יעשה:  קורעו כדי שיטהר, ומכניסו ומכבסו בפנים; וצריך להניח בו שלם כדי מעפורת--לפי שנאמר "בגד" (ויקרא ו,כ), צריך לכבס בגד.  ואף על פי שהוא טמא מדבריהם, מפני כדי המעפורת שנשארה בו--כיון שנקרע רובו, טהר מן התורה ומותר להכניסו למקדש לכבס הדם.

יח  [כ] מעיל שניתז עליו דם חטאת, ויצא ונטמא בחוץ, כיצד הוא עושה, והרי הקורע אותו לוקה כמו שביארנו:  מכניסו פחות משלוש אצבעות, ומכבסו בפנים; ואחר שיתכבס כל הדם מעט מעט, מטבילין אותו בחוץ.

יט  [כא] כלי חרס שבישל בו החטאת, ויצא--מכניסו, ושוברו בפנים.  נטמא בחוץ--נוקבו בכדי שורש קטן, כדי שיטהר, ומכניסו, ושוברו בפנים; ואם נקבו נקב גדול מזה, אינו שוברו בפנים--שהרי אינו כלי, ואין שוברין בפנים אלא כלים.

כ  וכן כלי מתכות שבישלה בו, ויצא חוץ לעזרה--מכניסו, ומורקו ושוטפו בפנים; נטמא כשיצא--פוחתו עד שיטהר, ומכניסו, וחוזר בפנים ומרדדו עד שייסתם הפחת, ויחזור כתבנית הכלים; ואחר כך מורקו ושוטפו בעזרה--שנאמר "ואם בכלי נחושת . . ." (ויקרא ו,כא), אין מורקין בפנים אלא כלים.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך