משנה תורה לרמב"ם -> ספר עבודה -> הלכות איסורי מזבח

פרק א ב ג ד ה ו ז

הלכות איסורי מזבח פרק ז

א  לא כל דבר שאינו פסול, מביאים אותו לכתחילה.  כיצד:  היה חייב עולה--לא יביא שה כחוש וכעור, ויאמר הרי אין בו מום; ועל זה נאמר "וארור נוכל . . ." (מלאכי א,יד):  אלא כל שיביא לקרבן, יביא מן המובחר.

ב  וכך היו עושין בזמן המקדש--מביאין אילים ממואב, ומביאין כבשים שגביהן רחבים מחברון, ומביאין עגלים מן השרון, וגוזלות מהר המלך, ומביאין יין מקרוחיין וחלוטיין, וסולת ממכמש ויוחנה, ומביאין שמן מתקוע.

ג  כל העצים החדשים, כשרים למערכה.  ולא היו מביאין משל זית, ולא משל גפן--משום יישוב ארץ ישראל; ובאלו היו רגילין--במורבייות של תאנה של חרשין שאינן ביישוב, ובשל אגוז, ובשל עץ שמן.  והגזרין שעשה משה--אמה אורכן ואמה רוחבן, ועוביין כמחק גדיש של סאה; וכמותן עושין לדורות.

ד  וכיצד היו עושין בזריעת חיטי המנחות והנסכים:  נר חצי השדה בשנה ראשונה, וזורע חצייה; ובשנה שנייה, נר החצי שזרע בראשונה, וזורע החצי האחר, קודם לפסח שבעים יום.  ואם לא הייתה השדה עבודה--חורש ושונה, ואחר כך זורע.  ובורר החיטים יפה יפה; ואחר כך שף את החיטים, ובועט בהן הרבה--עד שיתקלפו.

ה  כל החיטים של מנחות--טעונות שלוש מאות שיפה, וחמש מאות בעיטה:  שף אחת ובועט שתיים, שף שתיים ובועט שלוש; נמצאו שלוש שיפות וחמש בעיטות.  וחוזר חלילה, עד שיגמור שלוש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה--כדי שיתקלפו הרבה.  וחושב ההבאה וההולכה בשיפה אחת, להחמיר.  ואחר כך טוחן, ומרקד יפה יפה.

ו  היין מביא ענבים מן הרגלייות, מן הכרמים העבודים פעמיים בשנה; ודורך, וכונסין אותו בחבייות קטנות.  ואין מניחין אותן אחת אחת ולא שתיים שתיים, אלא שלוש שלוש; ואינו ממלא את החבית עד פיה, כדי שיהיה ריחו נודף.

ז  ואינו מביא לא מפי החבית, מפני הקמחין העולה על פני היין, ולא משוליה, מפני השמרים--אלא משלישה ומאמצעה של אמצעית.  [ז] היה הגזבר יושב, והיין יוצא מן הנקב שבצד החבית--כיון שייראה שינוי השמרים מתחיל לצאת, פוסק ואינו לוקח.

ח  ומאימתיי מביא:  מאחר ארבעים יום לדריכתו, עד שתי שנים או יתר מעט; ואם הביא יין ישן מכמה שנים, הרי זה כשר--והוא, שלא יפסד טעמו.

ט  [ח] תשעה מינין בשמן, מפני שינוי מעשיו.  כיצד:  זית שגירגרו בראש הזית, וביררו אחת אחת, וכתשו, ונתנו לסל--השמן שיצא ממנו, הוא הראשון.  חזר אחר כך וטענו בקורה--השמן שיצא ממנו, הוא השני.  ואם חזר אחר שטענו, וטחנו, וטענו שנייה--השמן שיצא ממנו, הוא השלישי.

י  זיתים שמסקן כולן בערבוביה, והעלן לגג, וחזר ובירר גרגר גרגר, וכתשן ונתנן לסל--השמן שיצא ממנו, הוא הרביעי.  ואם טענו בקורה אחר כך--השמן שיצא, הוא החמישי.  חזר וטחן, וטען פעם שנייה--השמן שיצא ממנו, הוא השישי.

יא  זיתים שמסקן, ועטנן בתוך הבית עד שילקו, והעלן, וניגבן, ואחר כך כתש, ונתן לסל--השמן שיצא, הוא השביעי.  חזר וטען בקורה--השמן שיצא, הוא השמיני.  חזר וטחן, וטען פעם שנייה--השמן שיצא, הוא התשיעי.

יב  [ט] אף על פי שכולן כשרין למנחות--הראשון, אין למעלה ממנו; ואחריו השני והרביעי, ושניהן שווין; ואחריהם השלישי והחמישי והשביעי, ושלושתן שווין; ואחריהם השישי והשמיני, ושניהן שווין; והתשיעי, אין למטה ממנו.

יג  [י] אין כשר למנורה--אלא ראשון ורביעי ושביעי בלבד, שנאמר "כתית--למאור" (שמות כז,כ; ויקרא כד,ב):  אין כשר למנורה, אלא היוצא מן הכתוש בלבד.  אבל למנחות, כולן כשרין.

יד  [יא] ומאחר שכולן כשרין למנחות, למה נמנו--כדי לידע יפה שאין למעלה ממנו, והשווה, והפחות:  שהרוצה לזכות עצמו--יכוף יצרו הרע, וירחיב ידו, ויביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו.  הרי נאמר בתורה "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו, ומחלביהן; ויישע ה', אל הבל ואל מנחתו" (בראשית ד,ד).

טו  והוא הדין, לכל דבר שהוא לשם האל הטוב--שיהיה מן הנאה הטוב:  אם בנה בית תפילה, יהיה נאה מבית ישיבתו; האכיל רעב, יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו; כיסה ערום, יכסה מן היפה שבכסותו; הקדיש דבר, יקדיש מן היפה שבנכסיו.  וכן הוא אומר "כל חלב לה'" (ויקרא ג,טז).



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך