משנה תורה לרמב"ם -> ספר עבודה -> הלכות כלי המקדש והעובדים בו

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הלכות כלי המקדש פרק א

א  מצות עשה לעשות שמן המשחה, שיהיה מוכן לדברים שצריכין משיחה בו--שנאמר "ועשית אותו, שמן משחת קודש . . ." (שמות ל,כה).  [ב] וככה עשהו משה רבנו במדבר--לקח מן המור והקינמון והקידה, מכל אחד משלושתן חמש מאות שקל בשקל הקודש; ומקנה הבושם חמישים ומאתיים:  וזה שנאמר בתורה "וקינמון בשם מחציתו חמישים ומאתיים" (שמות ל,כג)--ששוקלים אותו בשני פעמים, חמישים ומאתיים בכל פעם.

ב  ושחק כל אחד ואחד לבדו, ועירב הכול, ושרה אותן במים זכין ומתוקין, עד שיצא כל כוחן במים; ונתן על המים שמן זית הין--והוא שנים עשר לוג, כל לוג ארבע רביעייות; ובישל הכול על האש, עד שאבדו המים ונשאר השמן.  והניחו בכלי לדורות.

ג  המור--הוא הדם הצרור בחיה שבהודו, הידוע לכול שמתבשמין בו בני האדם בכל מקום.  והקינמון--הוא העץ הבא מאיי הודו, שריחו טוב ומתגמרים בו בני האדם.  והקידה, היא הקושט.  וקנה בושם--הם הקנים הדקים כתבן האדומים הבאים מאיי הודו, וריחן טוב והם ממיני בשמים שנותנין אותם הרופאים בצורי.

ד  העושה שמן המשחה כמעשה הזה וכמשקל הזה, ולא הוסיף ולא גרע--במזיד, חייב כרת; ובשוגג, מביא חטאת קבועה:  שנאמר "אשר ירקח כמוהו" (שמות ל,לג).  והוא, שיעשה אותו להימשח בו; אבל אם עשהו להתלמד, או ליתנו לאחרים--פטור.

ה  הסך משמן המשחה כזית--במזיד, חייב כרת; ובשוגג, מביא חטאת קבועה:  שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר--ונכרת, מעמיו" (שמות ל,לג).  ואין חייבין אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה--שנאמר "ממנו", מזה שנאמר בו "שמן משחת קודש יהיה זה, לי" (שמות ל,לא); ומעולם לא נעשה שמן אחר, חוץ ממה שעשה משה.

ו  אחד הסך את עצמו, ואחד הסך את אחרים--שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר" (שמות ל,לג).  הסך כלים, ובהמה, וגויים שהם כבהמה, או שסך מתים בו--פטור, שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל,לב).

ז  אין מושחין ממנו לדורות אלא כוהנים גדולים, ומשוח מלחמה, ומלכי בית דויד בלבד; אפילו כוהן בן כוהן--מושחין אותו, שנאמר "והכוהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה" (ויקרא כא,י).  [ח] בבית שני, שלא היה שם שמן המשחה--היה כוהן גדול מתרבה בלבישת בגדים בלבד, שהיה לובש בגדי כהונה גדולה.

ח  [ט] כיצד מושחין את הכוהן:  צק את השמן על ראשו, וסך ממנו על גבי עיניו כמין כי יווני כזה C--שנאמר "וייצוק משמן המשחה, על ראש אהרון; וימשח אותו, לקדשו" (ויקרא ח,יב).  ומלכי בית דויד, מושחין אותן כמין נזר על ראשו.  ולא ימשח במקומות אחרות, ולא ירבה בשמן.

ט  [י] הנותן משמן המשחה על גבי מלך או כוהן גדול שכבר נמשחו, פטור--שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר" (שמות ל,לג), ואין אלו זרים אצלו; אבל הסך ממנו אפילו למלך וכוהן גדול, חייב--שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל,לב), כל אדם במשמע.  וכוהן גדול שנטל שמן המשחה מראשו, וסך במעיו--חייב כרת:  והוא, שיסוך ממנו בכזית.

י  [יא] אין מושחין את המלך, אלא על גבי מעיין; ואין מושחין מלך בן מלך--שהמלכות ירושה למלך לעולם, שנאמר "הוא ובניו, בקרב ישראל" (דברים יז,כ).  ואם הייתה שם מחלוקת--מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת, ולהודיע לכול שזה הוא המלך לבדו:  כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדונייהו, ויואש מפני עתליה, ויהואחז מפני יהויקים אחיו.  וזה שמשח אלישע ליהוא--לא בשמן המשחה משחו, אלא בשמן אפרסמון; ודבר זה, מסורת ביד חכמים.

יא  [יב] כל כלי המקדש שעשה משה במדבר--לא נתקדשו אלא במשיחתן בשמן המשחה, שנאמר "וימשחם, ויקדש אותם" (במדבר ז,א); ודבר זה אינו נוהג לדורות.  אלא הכלים כולן--כיון שנשתמשו בהן במקדש במלאכתן, נתקדשו:  שנאמר "אשר ישרתו בם בקודש" (במדבר ד,יב), בשירות הם מתקדשין.

יב  [יג] הכפות והקערות שמקבלין בהן המנחות, וכן המזרקות שמקבלין בהן הדם, ושאר כלי השרת כולן--של כסף ושל זהב היו; ומותר לעשותן של שאר מתכות, כמו שביארנו.  וכולן מתקדשין במלאכתן; ואם נשברו--מתיך אותן ועושה אותן כלי אחר, ואין קדושתן מסתלקת מהן לעולם.

יג  [יד] כלי הקודש שניקבו או שנסדקו--אין סותמין אותן, אלא מתיכין אותן ועושין אותן חדשים.  [טו] סכין שנשמט מן הניצב, או שנפגם--אין מחזירין אותו, ולא משחיזין אותו; אלא גונזין אותו בצד ההיכל בין הקודש והאולם לדרום, ועושין אחרים:  שאין ענייות, במקום עשירות.

יד  [טז] שתי מידות של יבש היו במקדש--עישרון, וחצי עישרון:  העישרון למנחות, וחצי העישרון לחלוק בו מנחת כוהן גדול שבכל יום.

טו  [יז] ושבע מידות של לח היו שם--הין, וחצי ההין, ושלישית ההין, ורביעית ההין, ולוג, וחצי לוג, ורביעית.  ולמה היו חצי ההין ורביעית ההין ושלישית ההין, למדידת הנסכים של זבחים; ולוג, למדידת שמן המנחות; וחצי לוג, למדידת שמן לכל נר מנרות המנורה; ורביעית, לחלק בה השמן לחביתין.  [יח] ואין לנו דבר למדוד בו הין; ולמה היה שם--הואיל והיה במקדש בימי משה, שמדד בו שמן לשמן המשחה.

טז  ובחצי לוג שהיה במקדש, היו מודדין מים למי סוטה ושמן לתודה; וברביעית שהייתה שם, היו מודדין שמן לחם נזיר ומים לטהרת מצורע.  ולא מפני מעשים אלו נתקדשו, אלא מפני המלאכות של מקדש שאמרנו.

יז  [יט] כל המידות האלו--קודש, ומכלי השרת; אלא שמידות הלח, נמשחו מבפנים ומבחוץ, וכלי היבש, לא נמשחו אלא מבפנים.  לפיכך בירוצי מידות הלח, קודש; ובירוצי מידות היבש, חול.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך