משנה תורה לרמב"ם ספר זרעים הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין

הלכות ביכורים פרק יב

א  מצות עשה לפדות כל אדם מישראל, פטר חמור בשה; ואם לא רצה לפדותו, מצות עשה לעורפו:  שנאמר "ופטר חמור תפדה בשה, ואם לא תפדה וערפתו" (שמות לד,כ).  ושתי מצוות אלו נוהגות בכל מקום, ובכל זמן; ומצות פדייה קודמת למצות עריפה.

ב  השה שפודין בו--נותנו לכוהן, שנאמר "כל פטר רחם . . . [ג] ואת בכור הבהמה הטמאה, תפדה" (במדבר יח,טו).  בהמה טמאה האמורה כאן, היא החמור בלבד.

ג  [ד] פטר חמור אסור בהניה, עד שייפדה; ואם מכרו קודם פדיון, דמיו אסורים.  ואם מת קודם פדיון, או שערפו--הרי זה ייקבר:  מפני שהוא אסור בהניה אף לאחר עריפתו, הואיל ולא נפדה.

ד  לפיכך אם לא פדהו, ונתן פטר החמור בעצמו לכוהן--אסור לכוהן להשתמש בו, עד שיפדהו בשה; וייקח השה לעצמו, או יערוף אותו וייקבר.  והכוהנים חשודים על דבר זה; לפיכך אסור לישראל ליתן פטר חמור לכוהן, אלא אם כן פדהו הכוהן בפניו.

ה  הפריש פדיון פטר חמור, ומת השה קודם שייתננו לכוהן--אינו חייב באחריותו; וייתן הנבילה לכוהן, ליהנות בה.  מת פטר החמור אחר שפדהו, ייתן הטלה לכוהן; ומותר בהניתו, שכבר נפדה.

ו  מאימתיי יתחייב לפדותו, משייוולד ועד שלושים יום.  ומאחר שלושים יום--אם רצה לעורפו, עורפו; ואם רצה לפדותו, פודה:  ואין כאן אלא עיכוב מצוה בלבד.

ז  לא רצה לפדותו--עורפו בקופיס מאחוריו, שנאמר "ואם לא תפדה וערפתו" (שמות יג,יג; שמות לד,כ).  ואין ממיתין אותו לא במקל, ולא בקנה, ולא בקורדום, ולא במגירה--אלא בקופיס; ולא יכניסנו לחדר, וינעול הדלת בפניו עד שימות:  שנאמר "וערפתו".

ח  אין פודין לא בעגל, ולא בחיה, ולא בשה שחוט, ולא בטריפה, ולא בכלאיים, ולא בכוי--שנאמר "תפדה בשה" (שמות יג,יג; שמות לד,כ); ואין קרוי שה, אלא כבשים ועיזים חיים בלבד.  [ט] אין פודין בשה הדומה אחר; ואם פדה, פדוי.  ופודין בבן פקועה; ואין פודין בפסולי המוקדשין, שהרי נאמר בהן "כצבי וכאייל" (דברים יב,טו; דברים טו,כב)--מה צבי ואייל אין פודין בו, אף הן אין פודין בהם.

ט  [י] פודין בשה--בין זכרים בין נקבות, בין תמימים בין בעלי מומים, בין קטנים בין גדולים.  [יא] שה שלקחו מדמי שביעית, אין פודין בו את הוודאי; אבל פודין בו את הספק.

י  אם אין לו שה לפדותו--פודהו בשווייו, ונותן דמיו לכוהן:  לא אמרה תורה שה להחמיר עליו, אלא להקל עליו--שאם היה לו פטר חמור ששווה עשר סלעים, יש לו לפדותו בשה שווה דינר; ולא יהיה זה חמור מן ההקדש, שנפדה בכסף.

יא  [יב] במה דברים אמורים, בשהיו דמי פטר חמור משלושה זוזים ומעלה; אבל אם היו דמיו פחות משלושה זוזים, אין פודין אותו אלא בשה או בשלושה זוזים.  ועין יפה, לא יפחות מסלע; ועין רעה, בחצי סלע; ובינונית, בשלושה זוזים.  [יג] והפודה פטר חמור של חברו--הרי זה פדוי, והחמור לבעליו.

יב  [יד] כוהנים ולויים פטורין מפטר חמור, שנאמר "בכור האדם, ואת בכור הבהמה הטמאה, תפדה" (במדבר יח,טו):  כל שישנו בבכור אדם, ישנו בבכור בהמה טמאה; והפטור מבכור אדם, פטור מבכור בהמה טמאה.

יג  [טו] הלוקח עובר חמורו של נוכרי, או המוכר עובר חמורו לנוכרי--אף על פי שאינו רשאי, הרי זה פטור מן הבכורה; ואין קונסין אותו על דבר זה.  היה הנוכרי שותף באם או בבכור, אפילו לא היה לו אלא אחד מאלף בו--הרי זה פטור.  היה לו בו או באימו אבר אחד, כגון ידו או רגלו אפילו אוזנו--כל שאילו ייחתך יהיה בעל מום, הרי זה פטור מן הבכורה; ואם כשייחתך חלק הנוכרי לא יהיה בעל מום למזבח, הרי זה חייב.

יד  וכן המקבל חמור מן הגוי להיות מיטפל בה, והוולד ביניהם, או נוכרי שקיבל מישראל--הכול פטור מן הבכורה:  שנאמר "פטר רחם, בבני ישראל--באדם, ובבהמה" (ראה שמות יג,ב), עד שיהיה הכול בישראל.

טו  [טז] גר שנתגייר, ואין ידוע אם עד שלא נתגייר ילדה חמורו או אחר שנתגייר--הרי זה חייב לערוף או לפדות; ואם פדה בשה--השה של גר, שהמוציא מחברו עליו הראיה.

טז  [יז] גוי שהפריש פטר חמור, מודיעין אותו שאינו חייב; והרי הוא מותר בגיזה, ועבודה.

יז  [יח] פרה שילדה כמין חמור, או חמור שילדה כמין סוס--פטור:  שנאמר "ופטר חמור" (שמות לד,כ) ו"פטר חמור" (שמות יג,יג), שני פעמים--עד שיהיה היולד חמור והנולד חמור.  ואם יש בו מקצת סימני חמור, חייב בבכורה.

יח  [יט] חמורו שלא ביכרה, וילדה שני זכרים--נותן טלה לכוהן.  ילדה זכר ונקבה--מפריש טלה אחד כדי להפקיע קדושה ממנו עד שיהיה מותר בהניה, שמא הזכר נולד תחילה; וטלה זה שהפריש לבעלים, ואינו לכוהן--שהמוציא מחברו עליו הראיה.

יט  [כ] שתי חמוריו שלא ביכרו, וילדו שני זכרים--נותן שני טלאים לכוהן; זכר ונקבה, או שני זכרים ונקבה--נותן טלה אחד לכוהן.

כ  [כא] ילדו שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות--אין כאן לכוהן כלום.  ואינו צריך להפריש טלה לעצמו, לפי שיש כאן ספקות הרבה--שמא האחת ילדה זכר והשנייה שתי נקבות, או שמא זו ילדה נקבה והאחרת זכר ואחריו נקבה, או נקבה ואחריה זכר; וכן ספקות הרבה יש בשני זכרים ושתי נקבות.

כא  אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה, וילדו שני זכרים ונתערבו--נותן טלה אחד לכוהן; זכר ונקבה, מפריש טלה אחד לעצמו ואינו לכוהן--מפני שהוא ספק, והמוציא מחברו עליו הראיה.  [כב] וכן הלוקח חמור מן הגוי, ואין ידוע אם ביכרה או לא ביכרה, וילדה זכר--פודה אותו בשה; והוא לבעלים, מפני שהוא ספק.

כב  [כג] מי שהיו לו עשר טלאים, כל אחד מהן הפרישו על ספק פטר חמור--הרי כולן כחולין לכל דבר, ומתעשרין כשאר הבהמה; ומפריש אחד מהן מעשר, והשאר שלו כשהיו.

כג  [כד] ישראל שהיו לו עשרה פטרי חמורים ודאיין בתוך ביתו, שנפלו לו מבית אבי אימו כוהן, ואותו אבי אימו הכוהן נפלו לו מבית אבי אימו ישראל--הרי זה מפריש עליהן עשרה שיין, והן שלו; וחייבין במעשר.