משנה תורה לרמב"ם -> ספר זרעים -> הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

הלכות ביכורים פרק יא

א  מצות עשה לפדות כל איש מישראל, בנו שהוא בכור לאימו הישראלית--שנאמר "כל פטר רחם, לי" (שמות לד,יט), ונאמר "אך פדה תפדה, את בכור האדם" (במדבר יח,טו).  [ב] ואין האישה חייבת לפדות את בנה--שהחייב לפדות את עצמו, הוא שחייב לפדות את בנו.

ב  עבר האב ולא פדהו--כשיגדיל, יפדה את עצמו.  [ג] היה הוא לפדות ובנו לפדות--יפדה את עצמו תחילה, ואחר כך יפדה בנו; ואם אין לו אלא כדי פדיון אחד, יפדה עצמו.  [ד] היה בנו לפדות, והגיע עת לעלות לרגל, ואין לו כדי לזה ולזה--פודה את בנו, ואחר כך עולה לרגל:  שנאמר "כול בכור בניך תפדה" (שמות לד,כ), ואחר כך "ולא ייראו פניי ריקם" (שם).

ג  [ה] הפודה את בנו--מברך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על פדיון הבן, וחוזר ומברך שהחיינו; ואחר כך נותן הפדיון לכוהן.  ואם פדה עצמו--מברך לפדות הבכור, ומברך שהחיינו.

ד  [ו] מצוה זו נוהגת בכל מקום, ובכל זמן.  ובכמה פודהו:  בחמש סלעים, שנאמר "ופדוייו, מבן חודש תפדה . . ." (במדבר יח,טז)--בין בכסף, בין בשווה כסף מן המיטלטלין שגופן ממון כעניין השקלים.  לפיכך אין פודין בקרקעות; ולא בעבדים, מפני שהן כקרקעות; ולא בשטרות, לפי שאין גופן ממון.  ואם פדהו בהן, אינו פדוי.

ה  [ז] כתב לכוהן שטר חוב שהוא חייב לו חמש סלעים--חייב ליתן לו, ובנו אינו פדוי.  נתן לו כלי שאינו שווה בשוק חמש סלעים, וקיבלו הכוהן בחמש סלעים--הרי בנו פדוי.  נתן חמש סלעים לעשרה כוהנים, בין בבת אחת בין בזה אחר זה--יצא.

ו  [ח] רצה הכוהן להחזיר לו הפדיון, מחזיר.  ולא ייתן הוא לו, ודעתו שיחזיר; ואם עשה כן, והחזיר לו--אין בנו פדוי:  עד שיגמור בליבו ליתן לו מתנה גמורה; ואם רצה הכוהן אחר כך להחזיר, יחזיר.  וכן אם פירש, ונתן לו על מנת להחזיר--הרי בנו פדוי.

ז  [ט] כוהנים ולויים פטורים מפדיון הבן, מקל וחומר--אם פטרו של ישראל במדבר, דין הוא שיפטרו עצמן.  [י] ישראלי הבא מן הכוהנת ומן הלוייה, פטור--שאין הדבר תלוי באב אלא באם, שנאמר "פטר רחם, בישראל" (ראה שמות יג,ב; במדבר ג,יב).

ח  [יא] לוייה המעוברת מגוי, בנה פטור; וכוהנת המעוברת מגוי--בנה חייב, שהרי נפסלה אימו מן הכהונה בבעילת הגוי.

ט  [יב] כוהן שנולד לו בן חלל, מת האב בתוך שלושים יום--הבן חייב לפדות את עצמו, שלא זכה האב בפדיונו; מת האב אחר שלושים יום--אין הבן חייב לפדות את עצמו, שהרי האב זכה בפדיונו.

י  [יג] השפחה שנשתחררה ונוכרית שנתגיירה כשהן מעוברות, וילדו--אף על פי שהורתו שלא בקדושה--הואיל ונולד בקדושה, חייב:  שנאמר "פטר רחם, בישראל" (ראה שמות יג,ב; במדבר ג,יב), והרי פטר רחם בישראל.  אין ידוע אם קודם שנתגיירה ילדה, או אחר שנתגיירה--המוציא מחברו עליו הראיה.

יא  [יד] הנוכרית והשפחה שילדו, ואחר כך נתגיירו ונשתחררו, וילדו ולד אחר--הרי זה פטור:  שנאמר "פטר רחם" (שמות לד,יט; במדבר ג,יב; במדבר יח,טו), ואין זה פטר רחם.  וכן הבא אחר הנפלים--כל נפל שאימו טמאה לידה, הבא אחריו אינו פטר רחם; וכל נפל שאין אימו טמאה לידה--כגון המפלת כמין דגים וחגבים, או המפלת יום ארבעים, וכיוצא בהן--הבא אחריו בכור לכוהן, וחייב לפדות.

יב  [טו] חתך העובר במעיה, והוציאו אבר אבר--הבא אחריו אינו פטר רחם; בן שמונה חודשים שהוציא ראשו והוא חי, והחזירו ומת, וכן בן תשעה שמת, ויצא ראשו והוחזר, ואחר כך יצא אחיו, וילדה--זה שילדה, אינו פטר רחם:  שהרי נפטר בראשו של ראשון; ומשתצא פדחתו, פוטר הבא אחריו.  [טז] יוצא דופן, והבא אחריו כדרכו--שניהם פטורים:  הראשון לפי שלא יצא מן הרחם, והשני מפני שקדמו אחר.

יג  [יז] מאימתיי יתחייב בפדיון--משישלים שלושים יום, שנאמר "ופדוייו, מבן חודש תפדה" (במדבר יח,טז).  מת הבן בתוך שלושים יום, ואפילו ביום שלושים, וכן אם נעשה טריפה--אינו חייב בחמש סלעים; ואם הקדים ונתן לכוהן, יחזיר לו הפדיון.  מת אחר שלושים יום, חייב בפדיון; ואם לא נתן, ייתן.

יד  [יח] מי שפדה בנו בתוך שלושים יום--אם אמר לו מעכשיו, אין בנו פדוי; ואם אמר לו לאחר שלושים יום--בנו פדוי, ואף על פי שאין המעות קיימין לאחר שלושים יום.

טו  [יט] מי שהוא ספק אם הוא חייב בפדייה או אינו חייב--הרי זה פטור, שהמוציא מחברו עליו הראיה.  מת האב בתוך שלושים יום--הרי הבן בחזקת שלא נפדה, עד שיביא ראיה שאביו פדהו קודם שימות; מת האב לאחר שלושים יום--הרי הוא בחזקת פדוי, עד שיודיעוהו שלא נפדה.

טז  [כ] מי שלא ביכרה אשתו, וילדה זכר ונקבה, ואין ידוע איזה מהן יצא ראשון--אין כאן לכוהן כלום.  ילדה שני זכרים--אף על פי שאין ידוע איזה מהן הבכור, נותן חמש סלעים לכוהן; מת אחד מהן בתוך שלושים יום--פטור, שהמוציא מחברו עליו הראיה.  מת האב--בין בתוך שלושים יום בין אחר שלושים יום, בין שלא חלקו האחים בין שחלקו--יינתן מן הנכסים חמש סלעים לכוהן, שכבר נתחייבו הנכסים.

יז  [כא] שתי נשיו שלא ביכרו, וילדו שני זכרים--נותן עשר סלעים לכוהן.  נתן עשר סלעים לכוהן, ומת אחד מהן בתוך שלושים יום--אם לכוהן אחד נתן, יחזיר לו חמש סלעים; ואם לשני כוהנים נתן, אינו יכול להוציא מהן--שהרי לא עיין פדיון זה על בן זה, וכל אחד מהן יכול לומר החזר מחברי.

יח  [כב] שתי נשיו שלא ביכרו, שילדו זכר ונקבה, או שני זכרים ונקבה--נותן חמש סלעים לכוהן:  שאי אפשר שלא יהיה זכר אחד מהן פטר רחם.  [כג] ילדו שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות, ואין ידוע איזה נולד ראשון--אין כאן לכוהן כלום:  שאני אומר, נקבה נולדה תחילה ואחריה זכר.

יט  [כד] שתי נשיו, אחת ביכרה ואחת לא ביכרה, וילדו שני זכרים ונתערבו--נותן חמש סלעים לכוהן.  מת אחד מהם בתוך שלושים יום, האב פטור; מת האב, יינתן מן הנכסים חמש סלעים.  [כה] ילדו זכר ונקבה, או שני זכרים ונקבה--אין כאן לכוהן כלום:  שאני אומר, זו שלא ביכרה ילדה נקבה תחילה ואחריה זכר; וזו שביכרה ילדה זכר.

כ  [כו] שתי נשים של שני אנשים שלא ביכרו, וילדו שני זכרים ונתערבו--זה נותן חמש סלעים וזה נותן חמש סלעים.  נתנו, ואחר כך מת אחד מן הבנים בתוך שלושים יום--אם לשני כוהנים נתנו, אינן יכולין להוציא מידן; ואם לכוהן אחד נתנו--כותב אחד מהן לחברו הרשאה, וילך זה בהרשאה ויחזיר מן הכוהן חמש סלעים.

כא  [כז] ילדו זכר ונקבה, ונתערבו--האבות פטורין, והבן חייב לפדות את עצמו.  וכן מבכרת שלא שהת אחר בעלה שלושה חודשים, וילדה, ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון--שניהן פטורין, והבן חייב לפדות את עצמו.  [כח] ילדו שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות--אין כאן לכוהן כלום.

כב  [כט] שתי נשים של שני אנשים, אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה, וילדו שני זכרים--זה שלא ביכרה אשתו, נותן חמש סלעים לכוהן; ילדו זכר ונקבה, אין כאן לכוהן כלום.  [ל] ילדו שני זכרים ונקבה--זה שלא ביכרה אשתו, נותן חמש סלעים:  שאינו נפטר אלא בשתי ספקות--אם אשתו ילדה זכר בלבד חייב, ואם היא ילדה זכר והנקבה חייב אלא אם כן ילדה נקבה תחילה.  והואיל והדבר רחוק, ייתן פדיונו.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך