משנה תורה לרמב"ם ספר זרעים הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין

הלכות ביכורים פרק י

א  מצות עשה ליתן לכוהן ראשית הגז, שנאמר "וראשית גז צאנך--תיתן לו" (דברים יח,ד); והלויים בכלל ישראל, במצוה זו.  ואין לראשית זו, שיעור מן התורה; ומדברי סופרים, שלא יפחות מאחד משישים.  ואינה נוהגת אלא בארץ ישראל, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית--כראשית הדגן.

ב  ונוהג בחולין, אבל לא במוקדשין.  [ב] כיצד:  הרי שהקדיש בהמות לבדק הבית, וגזזן--יכול יהיה חייב לפדות וליתן לכוהן; או אם הקדיש בהמה, חוץ מגיזתה--יכול יהיה חייב בראשית הגז:  תלמוד לומר "צאנך" (דברים יח,ד), אין אלו צאנו.

ג  כל הקודשים שקדם מום קבוע להקדשן, ונפדו--חייבין בראשית הגז; אבל אם קדם הקדשן את מומן, או שקדם מום עובר להקדשן, ואחר כך נולד להן מום קבוע, ונפדו--פטורין מראשית הגז.

ד  אין חייב בראשית הגז אלא הכבשים בלבד, זכרים כנקבות--שהצמר שלהן, הוא הראוי לבגדים.  היה צמרן קשה, ואינו ראוי ללבישה--פטורין מראשית הגז:  שאין מתנה זו לכוהן, אלא כדי ללבוש ממנה.

ה  כיון שזיכה לו הקדוש ברוך הוא בתרומות, שהן לחמו ויינו, וזיכה לו במתנות בהמה וקודשי מקדש, שהן הבשר שלו--זיכה לו בראשית הגז, ללבושו; ובגזל הגר והחרמים ושדה אחוזה ופדיון בכורות, להוצאותיו ושאר צרכיו:  שהרי אין לו חלק בנחלה ובביזה.

ו  היה הצמר שלהן אדום, או שחור, או שחום--חייבות בראשית הגז; אבל אם גזז הצמר, וצבעו קודם שייתן--נפטר מראשית הגז.  הלבינו קודם שייתן, חייב להפריש אחר שליבנו.

ז  התולש צמר רחליו בידו, ולא גזזו--חייב בראשית הגז.  [ז] וראשית הגז נוהג בכלאיים, ובכוי, ובטריפה; אבל הגוזז את המתה, פטור.  [ח] המפריש ראשית הגז, ואבד--חייב באחריותו, עד שייתן לכוהן.  האומר כל גיזותיי ראשית, דבריו קיימין.

ח  [ט] הלוקח גז צאנו של נוכרי--אף על פי שגזזן, פטור מראשית הגז.  לקח הצאן לגיזתן, חייב--אף על פי שגדלה הגיזה ברשות הגוי, ואף על פי שחוזרין הצאן לגוי אחר הגיזה:  הואיל והגוזז ישראל והגיזות שלו--חייב, שאין החיוב אלא בשעת הגיזה.

ט  [י] הלוקח גז צאנו של חברו--אם שייר המוכר מעט מצאנו להיגזז, המוכר חייב להפריש מן המשואר על הכול; ואף על פי שלא התחיל המוכר לגזוז:  חזקה, אין אדם מוכר מתנות כהונה.  ואם לא שייר כלום, הלוקח חייב להפריש.

י  [יא] היו שני מיני גיזה, כגון גיזה לבנה וגיזה שחומה, או גיזת זכרים וגיזת נקבות, ומכר מין זה והניח המין האחר--זה נותן לעצמו על מה שלקח, וזה נותן לעצמו על מה שהניח.

יא  [יב] גר שנתגייר והיו לו גיזות, ואין ידוע אם עד שלא נתגייר נגזזו או משנתגייר--הרי זה פטור:  המוציא מחברו עליו הראיה.

יב  [יג] כמה צאן יהיו לו, ויהיו חייבות בראשית הגז:  אין פחות מחמש--והוא שיהיה בגיזה שלהן, אין פחות ממשקל שישים סלע, ותהא גיזת כל אחת מחמשתן, אין פחות ממשקל שתים עשרה סלע.  הייתה אחת מהם גוזזת פחות משתים עשרה סלע--אף על פי שחמשתן גוזזות שישים סלע או יתר, הרי אלו פטורות מראשית הגז.

יג  [יד] השותפין, חייבין בראשית הגז--והוא שיהיה בחלק כל אחד מהן, כשיעור; אבל חמש צאן בלבד של שני שותפין, פטורין.

יד  [טו] ראשית הגז, מצותה בתחילה; ואם הפריש בין באמצע בין בסוף, יצא.  היו לו חמש צאן, וגזז אחת בלבד, ומכר גיזתה, ואחר כך גזז שנייה ומכרה, ואחר כך גזז שלישית ומכרה--הכול מצטרפות לראשית הגז, וחייב אפילו לאחר כמה שנים.  ויש לו להפריש מן החדש על הישן, וממין גיזה על מין גיזה אחר.

טו  אבל אם הייתה רחל אחת, וגזזה והניח גיזתה, ואחר כך קנה שנייה, וגזזה והניח גיזתה--אינן מצטרפות.

טז  מי שהיו לו גיזות רבות של ראשית הגז, והוא רוצה לחלוק לכוהנים--לא ייתן לכל אחד ואחד פחות ממשקל חמש סלעים מלובן, כדי בגד קטן.  לא שילבנו, ואחר כך ייתן לו--אלא ייתן לו מצמר הגיזה כשהוא צואי, כדי שיהיה בו אחר הליבון חמש סלעים או יתר:  שנאמר "תיתן לו" (דברים יח,ד), שיהיה בו כדי מתנה המועלת.

יז  ראשית הגז, חולין לכל דבר.  לפיכך אני אומר שנותנים אותו לכוהנת, אף על פי שהיא נשואה לישראל--כמתנות בהמה; וייראה לי, שדין שניהן אחד הוא.