משנה תורה לרמב"ם -> ספר זרעים -> הלכות מעשר שני ונטע רבעי

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ז

א  פירות הנלקחות בכסף מעשר שני--אינן נפדין בריחוק מקום, אלא אם כן נטמאו באב הטומאה; אלא יעלו הן עצמן, וייאכלו בירושלים:  [ב] זה חומר בלקוח בכסף מעשר, מפירות מעשר עצמן.  ואם נטמאו בוולד הטומאה, ייפדו וייאכלו בירושלים.

ב  [ג] אין נלקח בכסף מעשר אלא מאכל אדם שגידוליו מן הארץ, או גידולי גידוליו מן הארץ--כגון הפרט המפורש בתורה "בבקר ובצאן, וביין ובשיכר" (דברים יד,כו).

ג  [ד] לפיכך אין לוקחין בכסף מעשר מים ומלח, כמהין ופטרייות--לפי שאין גידוליהם מן הארץ; ולא פירות מחוברין לקרקע, ולא פירות שאינן יכולים להגיע לירושלים--לפי שאינן דומין לבקר וצאן.  [ה] הדבש והחלב והביצים, הרי הן כבקר וצאן--שאף על פי שאינן גידולי קרקע, הן גידולי גידוליה.

ד  [ו] התמד--עד שלא החמיץ--אינו נלקח בכסף מעשר, מפני שהוא כמים; ומשהחמיץ, נלקח כיין וכשיכר.  לקחו עד שלא החמיץ, והחמיץ--קנה מעשר.  [ז] במה דברים אמורים, בשנתן שלושה מים ומצא פחות מארבעה; אבל אם נתן שלושה, והוציא ארבעה--הרי זה כיין מזוג, ונלקח בכסף מעשר.

ה  [ח] לולבי זרדין והחרובין--עד שלא ימתיקו, אין נלקחין; ואחר שימתיקו, נלקחין.  אבל הלוף והחרדל והתורמוסין ושאר כל הנכבשים, בין משימתיקו בין עד שלא ימתיקו--נלקחין.  והקור נלקח בכסף מעשר.

ו  [ט] הכרכום אינו נלקח בכסף מעשר, שאינו אלא למראה; וכן כל כיוצא בו מנותני ריח ומראה וטעם--הואיל ואינן לאכילת גופן אלא לטעם שנותנין, אין נלקחין בכסף מעשר.

ז  לפיכך ראשי בשמים, והפלפלין, והקושט, והחלתית, וחלות חריע, וכל כיוצא באלו--אין נלקחין בכסף מעשר.  [י] השבת--אם ליתן טעם בקדירה, אינה נלקחת; ואם לכמך וכיוצא בו שהוא אוכל גופה, נלקחת בכסף מעשר.

ח  עירב מים ומלח--אם נתן לתוכן שמן--הרי הן כמורייס, ולוקח מהן בכסף מעשר; ומבליע דמי המים והמלח, בדמי השמן.

ט  [יא] אין לוקחין תרומות בכסף מעשר--מפני שהוא ממעט אכילתו, ואכילתה:  שאין אוכלין אותה אלא כוהנים מעורבי שמש, ומותרת לאונן, ונאכלת בכל מקום; והמעשר מותר לזרים, ולטבול יום, ואסור לאונן, ואינו נאכל אלא בירושלים.  נמצא ממעט אכילת המעשר, ואכילת התרומה.

י  [יב] לוקחין בהמה לזבחי שלמים מכסף המעשר, מפני שהשלמים נאכלים לזרים.  בראשונה היו לוקחין בהמות לאוכלן חולין מכסף מעשר שני, כדי להבריחה מעל המזבח; גזרו בית דין שאין לוקחין בהמה ממעות מעשר אלא לשלמים בלבד.  אבל חיה ועוף--לוקחין, שאינן ראויים לשלמים.  [יג] ואין לוקחין פירות שביעית מכסף מעשר--לפי שהוא חייב לבער, כמו שיתבאר.

יא  [יד] הלוקח מים ומלח, או פירות מחוברין, או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלים--לא קנה המעשר, אף על פי שיצאו המעות לחולין.

יב  [טו] הלוקח פירות חוץ לירושלים בכסף מעשר--בשוגג, כופין את המוכר להחזיר הדמים לבעלים; והן מעשר, כמות שהיו.  במזיד, יעלו הפירות וייאכלו בירושלים.  ואם אין מקדש, יניחם עד שירקבו.

יג  [טז] וכן אין לוקחין בהמה בכסף מעשר, חוץ לירושלים.  ואם לקח--בשוגג, יחזרו הדמים למקומן; במזיד, תעלה ותיאכל בירושלים.  ואם אין מקדש, תיקבר היא ועורה.

יד  [יז] לקח עבדים וקרקעות ובהמה טמאה, בין במזיד בין בשוגג--אם ברח המוכר, הרי זה יאכל כנגד אותן המעות בירושלים בתורת מעשר.  זה הכלל:  כל שהוציא חוץ לאכילה ושתייה וסיכה מדמי מעשר, וברח המוכר או מת--יאכל כנגדו; ואם היה המוכר קיים, יחזרו דמים למקומן.  וכן אם הביא עולות וחטאות ואשמות מדמי מעשר, יאכל כנגדן.

טו  [יח] לקח חיה לזבחי שלמים, ובהמה לבשר תאווה--הרי זה כמי שקנה שור לחרישה, ולא קנו שלמים.  לקח בהמה לשלמים, ונפל בה מום--פקעה ממנה קדושת מעשר, ופודה אותה; ואין הדמים מעשר.  ואף על פי כן, אם פדיה לעצמו--מוסיף חומש.

טז  [יט] המתפיס מעות מעשר לשלמים, לא קנו שלמים--שקדושת שלמים אינה חלה על קדושת מעשר, שהמעשר ממון גבוה הוא.  ואין צריך לומר אם התפיס פירות המעשר עצמן לשלמים, שלא קנו שלמים.

יז  [כ] האוכל מעשר שני בתורת חולין, אפילו במזיד--אם פירות המעשר עצמן אכל, יצעק לשמיים.  ואם כסף מעשר אכל--יחזרו דמים למקומם, ויעלו וייאכלו בירושלים; או יאכל כנגדן בירושלים, אם אינו יכול להחזיר את הדמים.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך