משנה תורה לרמב"ם -> ספר זרעים -> הלכות מעשר שני ונטע רבעי

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ה

א  הפודה מעשרו לעצמו--בין שהוא שלו, בין שנפל לו בירושה, בין שניתן לו בטבלו מתנה כמו שביארנו--הרי זה מוסיף עליו חומש; אם היה שווה ארבעה, נותן חמישה:  שנאמר "ואם גאול יגאל איש, ממעשרו--חמישיתו, יוסף עליו" (ויקרא כז,לא).  [ב] ואישה שפדת מעשר שני שלה לעצמה, אינה מוסיפה חומש--מפי השמועה למדו "איש, ממעשרו", "איש" ולא אישה.

ב  וכן אם פדה פדיון פירות המעשר לעצמו, מוסיף חומש.  [ג] פדה פירות מעשרו, והוסיף חומש, וחזר ופדה הפדיון לעצמו פעם שנייה--מוסיף חומש שני על הקרן בלבד, ואינו מוסיף חומש על החומש.

ג  [ד] מעשר שני שאין בחומשו פרוטה, אינו מוסיף עליו חומש; וכן מעשר שאין דמיו ידועין, דייו שיאמר הוא וחומשו מחולל על הסלע הזו.  וכל מעשר שאינו הוא ופדיונו משלו, אינו מוסיף חומש; ומעשר שני של דמאי, אינו מוסיף עליו חומש.

ד  [ה] הפודה מעשר שני, והיה לו מעשר שני אחר שלא נפדה--אם אין בחומשו שווה פרוטה--דייו שיאמר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות, לפי שאי אפשר לאדם לצמצם את מעותיו.  [ו] והפודה מעשר ביותר על דמיו, לא נתפסה התוספת למעשר.

ה  [ז] בעל הבית אומר בסלע, ואחד אומר בסלע--בעל הבית קודם, מפני שהוא מוסיף חומש.  בעל הבית אומר בסלע, ואחד אומר בסלע ופרוטה--האחר קודם, מפני שהוסיף על הקרן.

ו  [ח] מותר להערים על פדיון מעשרו.  כיצד:  אומר אדם לבנו ובתו הגדולים, לעבדו העברי, הא לך את המעות האלו ופדה לך בהן המעשר--כדי שלא יוסיף חומש; אבל לא יאמר לו, פדה לי בהן.  וכן אם אמר לו, פדה לך משלך--אינו מוסיף חומש.

ז  [ט] אבל לא ייתן המעות לפדות לבנו ובתו הקטנים, לעבדו ושפחתו הכנעניים--מפני שידן כידו.  נתן לשפחתו העברייה--אם מעשר שני זה מדבריהם, כגון שהיה מעציץ שאינו נקוב--דבריו קיימין:  שאמה עברייה קטנה היא, והקטן אינו זוכה לאחרים אלא בדבר שהוא מדבריהם.

ח  [י] וכן מערים, ונותן המעשר מתנה כשהוא בטבלו; ואומר הנותן, הרי הפירות האלו מחוללין על מעות שבביתי.  [יא] שני אחים, שני שותפין, אב ובנו--פודין זה לזה מעשר שני, כדי שלא יוסיפו חומש.

ט  אישה שהכניסה לבעלה מעשר שני--הואיל והוא ממון גבוה כמו שביארנו, לא קנה בעל; לפיכך אם פדה אותו, אינו מוסיף חומש.

י  [יב] הפודה מעשר שני לעצמו, ונתן את הקרן ולא נתן את החומש--אף על פי שאין החומש מעכב, והרי נתחלל--לא ייאכל עד שייתן החומש, ואפילו בשבת:  גזירה שמא יפשע, ולא ייתן.

יא  [יג] מעות מעשר שני--אם רצה לצרף אותן בדינרי זהב כדי להקל משאן, מצרף; ואם צירפן לעצמו--אינו מוסיף חומש, שאין זה דרך פדייה.

יב  [יד] הפורט סלע ממעות מעשר שני, בין בירושלים בין חוץ לירושלים--לא יצרף אותה כולה במעות הנחושת, אלא בשקל מעות כסף ובשקל מעות נחושת.

יג  [טו] מותר לחלל כסף מעשר עם פירות המעשר, על הכסף--והוא שיהיה בפירות, פחות משווה דינר; אבל אם היה שווה דינר--לא יחלל אותן עם הכסף, אלא בפני עצמן.

יד  כיצד:  היו לו פירות שווה דינר, ושלושה דינרין של מעשר שני--אינו מחלל הכול על סלע אחת; אבל אם היה לו חצי דינר פירות, וחצי דינר מעות--מחלל שניהם על דינר אחד.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך