משנה תורה לרמב"ם ספר זרעים הלכות מעשר שני ונטע רבעי

הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ה

א  הפודה מעשרו לעצמו--בין שהוא שלו, בין שנפל לו בירושה, בין שניתן לו בטבלו מתנה כמו שביארנו--הרי זה מוסיף עליו חומש; אם היה שווה ארבעה, נותן חמישה:  שנאמר "ואם גאול יגאל איש, ממעשרו--חמישיתו, יוסף עליו" (ויקרא כז,לא).  [ב] ואישה שפדת מעשר שני שלה לעצמה, אינה מוסיפה חומש--מפי השמועה למדו "איש, ממעשרו", "איש" ולא אישה.

ב  וכן אם פדה פדיון פירות המעשר לעצמו, מוסיף חומש.  [ג] פדה פירות מעשרו, והוסיף חומש, וחזר ופדה הפדיון לעצמו פעם שנייה--מוסיף חומש שני על הקרן בלבד, ואינו מוסיף חומש על החומש.

ג  [ד] מעשר שני שאין בחומשו פרוטה, אינו מוסיף עליו חומש; וכן מעשר שאין דמיו ידועין, דייו שיאמר הוא וחומשו מחולל על הסלע הזו.  וכל מעשר שאינו הוא ופדיונו משלו, אינו מוסיף חומש; ומעשר שני של דמאי, אינו מוסיף עליו חומש.

ד  [ה] הפודה מעשר שני, והיה לו מעשר שני אחר שלא נפדה--אם אין בחומשו שווה פרוטה--דייו שיאמר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות, לפי שאי אפשר לאדם לצמצם את מעותיו.  [ו] והפודה מעשר ביותר על דמיו, לא נתפסה התוספת למעשר.

ה  [ז] בעל הבית אומר בסלע, ואחד אומר בסלע--בעל הבית קודם, מפני שהוא מוסיף חומש.  בעל הבית אומר בסלע, ואחד אומר בסלע ופרוטה--האחר קודם, מפני שהוסיף על הקרן.

ו  [ח] מותר להערים על פדיון מעשרו.  כיצד:  אומר אדם לבנו ובתו הגדולים, לעבדו העברי, הא לך את המעות האלו ופדה לך בהן המעשר--כדי שלא יוסיף חומש; אבל לא יאמר לו, פדה לי בהן.  וכן אם אמר לו, פדה לך משלך--אינו מוסיף חומש.

ז  [ט] אבל לא ייתן המעות לפדות לבנו ובתו הקטנים, לעבדו ושפחתו הכנעניים--מפני שידן כידו.  נתן לשפחתו העברייה--אם מעשר שני זה מדבריהם, כגון שהיה מעציץ שאינו נקוב--דבריו קיימין:  שאמה עברייה קטנה היא, והקטן אינו זוכה לאחרים אלא בדבר שהוא מדבריהם.

ח  [י] וכן מערים, ונותן המעשר מתנה כשהוא בטבלו; ואומר הנותן, הרי הפירות האלו מחוללין על מעות שבביתי.  [יא] שני אחים, שני שותפין, אב ובנו--פודין זה לזה מעשר שני, כדי שלא יוסיפו חומש.

ט  אישה שהכניסה לבעלה מעשר שני--הואיל והוא ממון גבוה כמו שביארנו, לא קנה בעל; לפיכך אם פדה אותו, אינו מוסיף חומש.

י  [יב] הפודה מעשר שני לעצמו, ונתן את הקרן ולא נתן את החומש--אף על פי שאין החומש מעכב, והרי נתחלל--לא ייאכל עד שייתן החומש, ואפילו בשבת:  גזירה שמא יפשע, ולא ייתן.

יא  [יג] מעות מעשר שני--אם רצה לצרף אותן בדינרי זהב כדי להקל משאן, מצרף; ואם צירפן לעצמו--אינו מוסיף חומש, שאין זה דרך פדייה.

יב  [יד] הפורט סלע ממעות מעשר שני, בין בירושלים בין חוץ לירושלים--לא יצרף אותה כולה במעות הנחושת, אלא בשקל מעות כסף ובשקל מעות נחושת.

יג  [טו] מותר לחלל כסף מעשר עם פירות המעשר, על הכסף--והוא שיהיה בפירות, פחות משווה דינר; אבל אם היה שווה דינר--לא יחלל אותן עם הכסף, אלא בפני עצמן.

יד  כיצד:  היו לו פירות שווה דינר, ושלושה דינרין של מעשר שני--אינו מחלל הכול על סלע אחת; אבל אם היה לו חצי דינר פירות, וחצי דינר מעות--מחלל שניהם על דינר אחד.