משנה תורה לרמב"ם -> ספר זרעים -> הלכות מעשר שני ונטע רבעי

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ד

א  הרוצה לפדות פירות מעשר שני, פודה אותן בדמיהן; ואומר הרי המעות האלו תחת הפירות האלו, או הרי הפירות האלו מחוללות על המעות האלו.  ואם לא פירש, אלא הפריש מעות בלבד כנגד הפירות--דייו, ואינו צריך לפרש; ויצאו הפירות לחולין.  ויעלו המעות לירושלים ויוציאם שם, שנאמר "וכי ירבה ממך הדרך, כי לא תוכל שאתו" (דברים יד,כד).

ב  וכן אם רצה לחלל פירות המעשר על פירות אחרות--יעל הפירות השנייות, וייאכלו בירושלים.  ולא יחלל ממין על שאינו מינו, ולא מן היפה על הרע ואפילו באותו המין; ואם חילל, הרי אלו מחוללות.

ג  הפודה מעשר שני, מברך על פדיון מעשר שני; ואם חיללן על פירות אחרות, או שחילל מעות על הפירות--מברך על חילול מעשר שני.  והפודה או המחלל מעשר שני של דמאי, אינו צריך ברכה.

ד  כשפודין המעשר, אין פודין אותו לשם מעשר אלא לשם חולין; ואומרין כמה שווין פירות חולין אלו, ואף על פי שהכול יודעין שהן מעשר--כדי שלא יתבזה.

ה  אין מחללין מעות מעשר שני על מעות אחרות--בין שהיו אלו ואלו כסף, או אלו ואלו נחושת, או הראשונות כסף והשנייות נחושת, או הראשונות נחושת והשנייות כסף; ואם עבר וחילל, הרי אלו מחוללין.

ו  אין מחללין מעות מעשר על הפירות; ואם חילל--יעלו הפירות, וייאכלו בירושלים.  ולא יחללם על בהמה חיה ועוף חיים; ואם חילל--לא קנה מעשר, שמא יגדל מהם עדרים.  אבל אם חיללן על השחוטים--הרי הן כשאר הפירות, ויעלו וייאכלו בירושלים; ויצאו המעות לחולין.

ז  בשעת הדוחק, מותר לחלל מעות הכסף על של נחושת--לא שיקיים אלא עד שימצא ריוח, ויחזור ויחלל מעות הנחושת על מעות הכסף.

ח  מעשר שני של דמאי--מחללים אותו לכתחילה כסף על כסף, וכסף על נחושת, ונחושת על כסף, ונחושת על נחושת, ונחושת על הפירות; ויעלו אותן הפירות, וייאכלו בירושלים.

ט  אין פודין פירות מעשר אלא בכסף, שנאמר "וצרת הכסף" (דברים יד,כה); וכן אם פדה לעצמו והוסיף חומש, לא יהיה החומש אלא כסף כקרן.  ואין פודין בכסף שאינו מטבע, אלא בכסף מרותח שיש עליו צורה או כתב; ואם פדה בלשון של כסף וכיוצא בו, הוא הנקרא אסימון--לא עשה כלום.  ואין פודין בפחות מפרוטה, מפני שהוא כפודה באסימון.

י  אין פודין במטבע שאינו יוצא באותו זמן ובאותו מקום--שנאמר "ונתת הכסף בכול אשר תאווה נפשך" (דברים יד,כו), עד שיהיה ראוי להוצאה; ומטבע מלכים הראשונים--אם יוצא משמם, פודין בו.

יא  אינו פודה במעות שאינן ברשותו, שנאמר "וצרת הכסף, בידך" (דברים יד,כה).  נפל כיסו לבור, והוא יכול להוציאו--פודה בו, מפני שהוא ברשותו.  [יב] היה בא בדרך ומעות בידו, ואנס בא כנגדו--אם יכול להציל על ידי הדוחק, פודה בהן פירות שבביתו; ואם אינו יכול להציל, ואמר פירות שיש לי בתוך ביתי מחוללין על המעות האלו--לא אמר כלום.

יב  [יג] המניח מעות להיות מחלל עליהן מעשר שני, הרי זה פודה בהן בחזקת שהן קיימים; מצאן שאבדו, חושש לכל מה שפדה בהן למפרע.

יג  [יד] מי שהיה עומד בטבריה, ויש לו מעות ממטבע בבל בבבל--אינו מחלל עליהם; היו לו מעות ממטבע טבריה בבבל, מחלל עליהם.  וכן כל כיוצא בזה.

יד  [טו] האומר מעשר שני מחולל על סלע שתעלה בידי מכיס זה, על סלע שאפרוט מדינר זהב זה, על פונדיון שאפרוט מסלע זו--הרי זה חילל; וסלע שתעלה בידו או שיפרוט, תהי מעשר.  [טז] אמר הרי המעשר מחולל על סלע שהייתה ביד בני--לא חילל, שמא לא הייתה בידו באותה שעה.

טו  [יז] הפודה מעשר שני קודם שיפריש אותו, כגון שאמר מעשר שני של פירות אלו פדוי במעות אלו--לא אמר כלום, ולא קבע מעשר; אבל אם קבעו, ואמר מעשר שני שלהן בצפון או בדרום מחולל על מעות אלו--הרי זה פדוי.

טז  [יח] כשפודין מעשר שני, פודין אותו בשווייו.  ויש לו לפדות כשער הזול, כמות שהחנווני לוקח, לא כמות שהוא מוכר; ונותן המעות, כמות שהשולחני פורט לא כמות שהוא מצרף.  ואם עבר ופדה שווה מנה בפרוטה, או חילל שווה מנה על שווה פרוטה--הרי זה מחולל.

יז  [יט] הייתה הסלע חסרה שתות, או פחות משתות--אם הייתה יוצאת על ידי הדוחק--מחלל עליה לכתחילה בשווה סלע, ואינו חושש; פדה בסלע, ונמצאת רעה--יחליף אותה.

יח  [כ] אין פודין מעשר שני אכסרה; אלא מדקדק במידתו או במשקלו, ונותן דמיו.  אם היו דמיו ידועים, יפדה על פי אחד.  ואת שאין דמיו ידועים--כגון יין שהתחיל להחמיץ, ופירות שהרקיבו, ומעות שהחלידו--יפדו על פי שלושה תגרים; ואפילו היה אחד מהן גוי, או בעל המעשר, ואפילו איש ושתי נשיו--פודין על פיהם.  וכופין את הבעלים לפתוח ראשון, וזה חומר במעשר מבהקדש.

יט  [כא] אין מוליכין פירות מעשר ממקום למקום, לפדותם שם; והמוליך ממקום היוקר למקום הזול, או ממקום הזול למקום היוקר--פודה כשער מקום הפדייה.  ואם היו דמאי--פודין אותן כשער הזול, הואיל ונראו להימכר בזול.

כ  [כב] היו לו פירות מעשר שני בגורן, והוציא עליהם יציאות מביתו עד שהביאן לעיר, והשביחו--פודה כשער העיר, והפסיד יציאתו.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך