משנה תורה לרמב"ם  ספר זרעים הלכות מעשר שני ונטע רבעי
הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ד
א הרוצה לפדות פירות מעשר שני, פודה אותן בדמיהן; ואומר הרי המעות האלו תחת הפירות האלו, או הרי הפירות האלו מחוללות על המעות האלו. ואם לא פירש, אלא הפריש מעות בלבד כנגד הפירות--דייו, ואינו צריך לפרש; ויצאו הפירות לחולין. ויעלו המעות לירושלים ויוציאם שם, שנאמר "וכי ירבה ממך הדרך, כי לא תוכל שאתו" (דברים יד,כד).
ב וכן אם רצה לחלל פירות המעשר על פירות אחרות--יעל הפירות השנייות, וייאכלו בירושלים. ולא יחלל ממין על שאינו מינו, ולא מן היפה על הרע ואפילו באותו המין; ואם חילל, הרי אלו מחוללות.
ג הפודה מעשר שני, מברך על פדיון מעשר שני; ואם חיללן על פירות אחרות, או שחילל מעות על הפירות--מברך על חילול מעשר שני. והפודה או המחלל מעשר שני של דמאי, אינו צריך ברכה.
ד כשפודין המעשר, אין פודין אותו לשם מעשר אלא לשם חולין; ואומרין כמה שווין פירות חולין אלו, ואף על פי שהכול יודעין שהן מעשר--כדי שלא יתבזה.
ה אין מחללין מעות מעשר שני על מעות אחרות--בין שהיו אלו ואלו כסף, או אלו ואלו נחושת, או הראשונות כסף והשנייות נחושת, או הראשונות נחושת והשנייות כסף; ואם עבר וחילל, הרי אלו מחוללין.
ו אין מחללין מעות מעשר על הפירות; ואם חילל--יעלו הפירות, וייאכלו בירושלים. ולא יחללם על בהמה חיה ועוף חיים; ואם חילל--לא קנה מעשר, שמא יגדל מהם עדרים. אבל אם חיללן על השחוטים--הרי הן כשאר הפירות, ויעלו וייאכלו בירושלים; ויצאו המעות לחולין.
ז בשעת הדוחק, מותר לחלל מעות הכסף על של נחושת--לא שיקיים אלא עד שימצא ריוח, ויחזור ויחלל מעות הנחושת על מעות הכסף.
ח מעשר שני של דמאי--מחללים אותו לכתחילה כסף על כסף, וכסף על נחושת, ונחושת על כסף, ונחושת על נחושת, ונחושת על הפירות; ויעלו אותן הפירות, וייאכלו בירושלים.
ט אין פודין פירות מעשר אלא בכסף, שנאמר "וצרת הכסף" (דברים יד,כה); וכן אם פדה לעצמו והוסיף חומש, לא יהיה החומש אלא כסף כקרן. ואין פודין בכסף שאינו מטבע, אלא בכסף מרותח שיש עליו צורה או כתב; ואם פדה בלשון של כסף וכיוצא בו, הוא הנקרא אסימון--לא עשה כלום. ואין פודין בפחות מפרוטה, מפני שהוא כפודה באסימון.
י אין פודין במטבע שאינו יוצא באותו זמן ובאותו מקום--שנאמר "ונתת הכסף בכול אשר תאווה נפשך" (דברים יד,כו), עד שיהיה ראוי להוצאה; ומטבע מלכים הראשונים--אם יוצא משמם, פודין בו.
יא אינו פודה במעות שאינן ברשותו, שנאמר "וצרת הכסף, בידך" (דברים יד,כה). נפל כיסו לבור, והוא יכול להוציאו--פודה בו, מפני שהוא ברשותו. [יב] היה בא בדרך ומעות בידו, ואנס בא כנגדו--אם יכול להציל על ידי הדוחק, פודה בהן פירות שבביתו; ואם אינו יכול להציל, ואמר פירות שיש לי בתוך ביתי מחוללין על המעות האלו--לא אמר כלום.
יב [יג] המניח מעות להיות מחלל עליהן מעשר שני, הרי זה פודה בהן בחזקת שהן קיימים; מצאן שאבדו, חושש לכל מה שפדה בהן למפרע.
יג [יד] מי שהיה עומד בטבריה, ויש לו מעות ממטבע בבל בבבל--אינו מחלל עליהם; היו לו מעות ממטבע טבריה בבבל, מחלל עליהם. וכן כל כיוצא בזה.
יד [טו] האומר מעשר שני מחולל על סלע שתעלה בידי מכיס זה, על סלע שאפרוט מדינר זהב זה, על פונדיון שאפרוט מסלע זו--הרי זה חילל; וסלע שתעלה בידו או שיפרוט, תהי מעשר. [טז] אמר הרי המעשר מחולל על סלע שהייתה ביד בני--לא חילל, שמא לא הייתה בידו באותה שעה.
טו [יז] הפודה מעשר שני קודם שיפריש אותו, כגון שאמר מעשר שני של פירות אלו פדוי במעות אלו--לא אמר כלום, ולא קבע מעשר; אבל אם קבעו, ואמר מעשר שני שלהן בצפון או בדרום מחולל על מעות אלו--הרי זה פדוי.
טז [יח] כשפודין מעשר שני, פודין אותו בשווייו. ויש לו לפדות כשער הזול, כמות שהחנווני לוקח, לא כמות שהוא מוכר; ונותן המעות, כמות שהשולחני פורט לא כמות שהוא מצרף. ואם עבר ופדה שווה מנה בפרוטה, או חילל שווה מנה על שווה פרוטה--הרי זה מחולל.
יז [יט] הייתה הסלע חסרה שתות, או פחות משתות--אם הייתה יוצאת על ידי הדוחק--מחלל עליה לכתחילה בשווה סלע, ואינו חושש; פדה בסלע, ונמצאת רעה--יחליף אותה.
יח [כ] אין פודין מעשר שני אכסרה; אלא מדקדק במידתו או במשקלו, ונותן דמיו. אם היו דמיו ידועים, יפדה על פי אחד. ואת שאין דמיו ידועים--כגון יין שהתחיל להחמיץ, ופירות שהרקיבו, ומעות שהחלידו--יפדו על פי שלושה תגרים; ואפילו היה אחד מהן גוי, או בעל המעשר, ואפילו איש ושתי נשיו--פודין על פיהם. וכופין את הבעלים לפתוח ראשון, וזה חומר במעשר מבהקדש.
יט [כא] אין מוליכין פירות מעשר ממקום למקום, לפדותם שם; והמוליך ממקום היוקר למקום הזול, או ממקום הזול למקום היוקר--פודה כשער מקום הפדייה. ואם היו דמאי--פודין אותן כשער הזול, הואיל ונראו להימכר בזול.
כ [כב] היו לו פירות מעשר שני בגורן, והוציא עליהם יציאות מביתו עד שהביאן לעיר, והשביחו--פודה כשער העיר, והפסיד יציאתו.
|
