משנה תורה לרמב"ם ספר זרעים הלכות מעשר שני ונטע רבעי

הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ב

א  מעשר שני נאכל לבעליו, לפנים מחומת ירושלים--שנאמר "ואכלת לפני ה' אלוהיך, במקום אשר יבחר לשכן שמו שם . . ." (דברים יד,כג).  ונוהג בפני הבית, ושלא בפני הבית; אבל אינו נאכל בירושלים אלא בפני הבית, שנאמר "מעשר דגנך תירושך ויצהרך, ובכורות בקרך וצאנך" (שם)--מפי השמועה למדו, מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית, אף מעשר שני לא ייאכל אלא בפני הבית.

ב  מידת חסידות שפודין מעשר שני בזמן הזה בשווייהו, כדרך שפודין אותו בפני הבית.  והורו הגאונים שאם רצה לפדות שווה מנה בפרוטה לכתחילה בזמן הזה, פודה--לא יהיה זה חמור מן ההקדש; ומשליך הפרוטה לים הגדול.

ג  וכן אם חילל מעשר שווה מנה על שווה פרוטה מפירות אחרות, הרי זה מחולל; ושורף את הפירות שחילל עליהם, כדי שלא יהיו תקלה לאחרים, כפדיון נטע רבעי בזמן הזה, כמו שביארנו בהלכות איסורי מאכלות.

ד  כשם שאין אוכלין מעשר שני בזמן הזה בירושלים--כך אין פודין אותו שם, ואין מחללין אותו שם, ואין מוכרין אותו; ואם נכנס לירושלים--אף בזמן הזה, אין מוציאין אותו משם:  אלא מניחין אותו שם, עד שירקב.  וכן אם עבר והוציאו משם, מניחין אותו עד שירקב.

ה  לפיכך אין מפרישים מעשר שני בירושלים בזמן הזה, אלא מוציאין את הפירות בטבלן חוץ לעיר; ומפרישין אותו שם, ופודהו.  ואם הפרישו שם בזמן הזה, ירקב.

ו  [ה] כל האוכל כזית מעשר שני, או ששתה ממנו רביעית יין חוץ לחומת ירושלים--לוקה, שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך תירושך ויצהרך" (ראה דברים יב,יז); ולוקה על כל אחד ואחד בפני עצמו.  לפיכך אם אכל שלושתן חוץ לחומה, לוקה שלוש מלקייות--שנאמר "ואכלת לפני ה' אלוהיך . . . מעשר דגנך תירושך ויצהרך" (דברים יד,כג), ונאמר "לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך תירושך ויצהרך":  למה פרטן ולא נאמר לא תאכלם בשעריך, לחייב על כל אחד ואחד בפני עצמו.

ז  [ו] אינו לוקה מן התורה, עד שיאכל אותו אחר שנכנס לחומת ירושלים--שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך . . ." (דברים יב,יז) "ואכלת לפני ה' אלוהיך" (דברים יד,כג):  כיון שנכנס למקום אכילתו, ואכלו חוץ--לוקה; אבל אם אכלו קודם שייכנס לירושלים, מכין אותו מכת מרדות מדבריהם.

ח  [ז] מקצת מעשר בפנים, ומקצתו בחוץ--האוכל מזה שעדיין לא נכנס, מכין אותו מכת מרדות; והאוכל בחוץ מזה שנכנס, לוקה.

ט  [ח] אין פודין מעשר שני בירושלים אלא אם כן נטמא, שנאמר "כי ירחק ממך המקום" (דברים יד,כד)--בריחוק מקום הוא נפדה, ואינו נפדה במקום.  היה הוא בפנים ומשאו בחוץ, אפילו היה אוחז אותו בקנה--הואיל ולא נכנס המעשר, הרי זה מותר לפדותו שם בצד החומה.

י  [ט] מעשר שני שנכנס לירושלים--אפילו של דמאי--אסור להוציאו משם, שכבר קלטוהו מחיצות; וכן פירות הנלקחין בכסף מעשר, שנאמר "ואכלת שם, לפני ה' אלוהיך" (דברים יד,כו).

יא  עבר והוציאן, או שיצאו בשגגה--יחזרו וייאכלו בירושלים.  וקליטת מחיצות, מדבריהם.  אפילו מעשר שאין בחומשו שווה פרוטה, שהוא מדבריהם--מחיצות קולטות אותו, ואסור להוציאו; אבל מעות מעשר שני--נכנסין לירושלים, ויוצאין.

יב  [י] פירות שנגמרה מלאכתן, ועברו בתוך ירושלים, ויצאו--אינו יכול להוציא עליהן מעשר שני, מפירות אחרות שלא נכנסו לירושלים; אלא יחזור מעשר שני שלהן וייאכל בירושלים, ואינו נפדה בחוץ.  אפילו עשה כל הפירות האלו מעשר שני אחר שיצאו, על פירות אחרות שלא נכנסו--יחזרו כולם, וייאכלו בירושלים:  חומר הוא במחיצות--הואיל וקלטו, קלטו.

יג  [יא] פירות שלא נגמרה מלאכתן, שעברו בירושלים ויצאו, כגון סלי ענבים לגת, וסלי תאנים במוקצה--מותר לפדות מעשר שני שלהם בחוץ; וכן פירות דמאי--אף על פי שנגמרה מלאכתן, ועברו בירושלים ויצאו--פודין מעשר שני שלהן בחוץ.

יד  [יב] פירות מעשר שני שנטמאו בירושלים, ופדין--אם נטמאו בוולד הטומאה--אסור להוציאן, אלא ייאכלו בפנים:  מפני שוולד הטומאה מדבריהם.  ואם נטמאו באב הטומאה, או שנטמאו בחוץ אפילו בוולד הטומאה--אף על פי שנכנסו לירושלים--הרי אלו נפדין, ונאכלין בכל מקום.

טו  [יג] במה דברים אמורים, בשהכניסן על מנת שלא תתפסם המחיצות; אבל אם לא התנה--הואיל ונכנס והרי הוא טהור מן התורה, שאין הוולד מטמא שני מן התורה, כבר קלטוהו מחיצות, ואינו יוצא.

טז  [יד] תלתן של מעשר שני--מותר לאוכלה צמחונין, שכך היא ראויה לאכילה; וכן כרשיני מעשר שני, ייאכלו צמחונין.  ואם עשה מהם עיסה--הרי זו מותרת להיכנס לירושלים ולהוציאה, שאינן בכלל הפירות; ואם נטמאו בירושלים, ייפדו וייאכלו בחוץ.

יז  [טו] אילן שהוא עומד לפנים מן החומה, ונופו נוטה חוץ לחומה--אין אוכלין תחת נופו מעשר שני; ומעשר שנכנס תחת נופו--אין פודין אותו, שהרי הוא כמה שנכנס לירושלים.

יח  [טז] בתים שבצד החומה, שפתחיהם לפנים מן החומה וחללן לחוץ--מכנגד החומה ולפנים, כלפנים לכל דבר; ומכנגד החומה ולחוץ, אין אוכלים שם ואין פודין שם להחמיר.  היה חללן לפנים ופתחיהם לחוץ--מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ, פודין בו ואין אוכלין; ומכנגד החומה ולפנים, אין אוכלין שם ואין פודין להחמיר.  והחלונות ועובי החומה, כלפנים.