משנה תורה לרמב"ם -> ספר זרעים -> הלכות מעשר שני ונטע רבעי

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק א

א  אחר שמפרישין מעשר ראשון בכל שנה--מפרישין מעשר שני, שנאמר "עשר תעשר, את כל תבואת זרעך . . ." (דברים יד,כב); ובשנה שלישית ושישית--מפרישין מעשר עני, חלף מעשר שני כמו שביארנו.

ב  באחד בתשרי, הוא ראש השנה למעשר תבואה וקטנייות וירקות; וכל מקום שנאמר ראש השנה סתם, הוא אחד בתשרי.  ובחמישה עשר בשבט, ראש השנה למעשר האילנות.

ג  כיצד:  תבואה וקטנייות שהגיעו לעונת המעשרות לפני ראש השנה של שלישית--אף על פי שנגמרו ונאספו בשלישית, מפרישין מהן מעשר שני; ואם לא באו לעונת המעשרות אלא אחר ראש השנה של שלישית, מפרישין מהן מעשר עני.

ד  וכן פירות האילן שבאו לעונת המעשרות קודם חמישה עשר בשבט של שלישית--אף על פי שנגמרו ונאספו אחרי כן בסוף שנה שלישית, מתעשרין לשעבר ומפרישין מהן מעשר שני.  וכן אם באו לעונת המעשרות קודם חמישה עשר בשבט של רביעית--אף על פי שנגמרו ונאספו ברביעית, מפרישין מהן מעשר עני.  ואם באו לעונת המעשרות אחר חמישה עשר בשבט, מתעשרין להבא.  [ג] והחרובין--אף על פי שחנטו פירותיהן קודם חמישה עשר בשבט--מתעשרין להבא, הואיל ומעשרותיהן מדברי סופרים.

ה  ייראה לי שאין הדברים אמורין, אלא בחרובי צלמונה וכיוצא בהן--שאינן ראויין למאכל רוב אדם, והן הן שמעשרותיהן מדברי סופרים; אבל שאר החרובין, ייראה לי שהן כשאר פירות האילן.

ו  [ד] הירק--בשעת לקיטתו, עישורו.  כיצד:  אם נלקט ביום ראש השנה של שלישית--אף על פי שבאו לעונת המעשרות ונגמר בשנייה, מפרישין ממנו מעשר עני; ואם נלקט ברביעית, מעשר שני.

ז  [ה] וכן האתרוג בלבד משאר פירות האילן--הרי הוא כירק, והולכין אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית.  כיצד:  אם נלקט בשלישית אחר חמישה עשר בשבט--מפרישין ממנו מעשר עני, אף על פי שנגמר בשנייה; נלקט בה קודם חמישה עשר בשבט, מפרישין ממנו מעשר שני.  וכן אם נלקט ברביעית קודם חמישה עשר בשבט, מפרישין ממנו מעשר עני.  [ו] ואף על פי שהולכין אחר לקיטתו, אתרוג בת שישית שנכנסה לשביעית--אפילו הייתה כזית ונעשת ככד, חייבת במעשרות.

ח  [ז] האבייונות של צלף--נותנין עליהן חומרי אילן, וחומרי זרעים:  שאם היו משנה שנייה שנכנסו לשלישית, ונלקטו קודם חמישה עשר בשבט--מפרישין מעשר ראשון, ואחר כך מפריש מעשר אחר ופודהו; ואחר שפודהו, נותנו לעניים ואוכל פדיונו בתורת מעשר שני.  ונמצא כמי שהפריש מעשר שני ומעשר עני.

ט  [ח] האורז והדוחן והפרגין והשומשמין--אף על פי שהשרישו קודם ראש השנה--אין הולכין בהן אלא אחר גמר הפרי, ומתעשרין להבא.  וכן פול המצרי--אף על פי שמקצתו השריש לפני ראש השנה, ומקצתו לאחר ראש השנה--צובר גורנו לתוכו, ותורם ומעשר מן הכול כאחד:  שהכול הולך אחר גמר הפרי.

י  [ט] הבצלים הסריסים שמנע מהם מים שלושים יום לפני ראש השנה, ושל בעל שמנע מהם שלוש עונות לפני ראש השנה--מתעשר לשעבר; מנע מהם פחות מכאן--אף על פי שהתחילו ליבש קודם ראש השנה, מתעשרין להבא.

יא  [י] פול המצרי שהביא שליש לפני ראש השנה--אם זרעו לזרע, מתעשר לשעבר; זרעו לירק, מתעשר להבא.  זרעו לזרע ולירק, או שזרעו לזרע וחישב עליו לירק--מעשר מזרעו על ירקו, ומירקו על זרעו.

יב  לא הביא שליש לפני ראש השנה--אם זרעו לזרע, זרעו מתעשר לשעבר; וירקו, בשעת לקיטתו:  והוא שלקט ממנו, לפני ראש השנה; אבל אם לקט אחר ראש השנה--בין ירקו בין זרעו, מתעשר להבא.

יג  זרעו לזרע, וחישב עליו לירק--הולכין אחר מחשבתו.  זרעו לירק, וחישב עליו לזרע--אין מחשבת זרע חלה עליו, אלא אם כן מנע ממנו שלוש ארייות:  והוא שהביא שליש, לפני ראש השנה; אבל אם הביא לאחר ראש השנה, אף על פי שלא נמנע מלאורות ממנו שלוש ארייות.

יד  זרעו לזרע, ועשה כולו קצצין גמורים לפני ראש השנה--זרעו מתעשר לשעבר, וירקו בשעת לקיטתו; מקצתו עשה קצצין גמורין, ומקצתו לא עשה--זה הוא שאמרו צובר גורנו לתוכו, ונמצא מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו.

טו  [יא] פירות שנה שנייה שנתערבו בפירות שלישית, או של שלישית ברביעית--הולכין אחר הרוב.  מחצה למחצה--מפריש מעשר שני מן הכול, אבל לא מעשר עני:  שמעשר שני חמור, שהרי הוא קודש; ומעשר עני חול.  וכן פירות שהן ספק אם פירות שנייה הם או פירות שלישית, מפריש מהן מעשר שני.

טז  [יב] כל הפטור ממעשר ראשון, פטור מן השני ומן העני; וכל שחייב בראשון, חייב בהן.  וכל התורם, מעשר; וכל שאינו תורם, אינו מוציא מעשר זה.  וכל מי שאם תרם, תרומתו תרומה--כך אם עישר מעשר זה, הרי הוא מעשר; וכל מי שאין תרומתו תרומה--כך אם הוציא מעשר זה, אינו מעשר.

יז  [יג] פירות שהוציא מהן מעשר ראשון, קודם שייקבעו למעשר--הרי זה אוכל מהן עראי, קודם שיוציא מעשר שני:  שאין הראשון קובע לשני.  אבל משנקבעו למעשר--אף על פי שהוציא את הראשון--אסור לאכול מהן עראי, עד שיוציא את השני או את מעשר עני.

יח  [יד] מעשר שני--הואיל והוא טעון הבאת מקום--אין מביאין אותו מחוצה לארץ, כבכור בהמה; לפיכך לא חייבו להפריש מעשר שני בסוריה.  וייראה לי, שמעשר שני שמפרישים בארץ שנער ובארץ מצריים--פודין אותו שם, ומביאין דמיו לירושלים; וכן ייראה לי, שלא חייבו מקומות אלו במעשר שני, אלא כדי לקבוע מעשר עני--כדי שיהיו עניי ישראל סומכים עליהם.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך