משנה תורה לרמב"ם ספר זרעים הלכות מעשר שני ונטע רבעי

הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק א

א  אחר שמפרישין מעשר ראשון בכל שנה--מפרישין מעשר שני, שנאמר "עשר תעשר, את כל תבואת זרעך . . ." (דברים יד,כב); ובשנה שלישית ושישית--מפרישין מעשר עני, חלף מעשר שני כמו שביארנו.

ב  באחד בתשרי, הוא ראש השנה למעשר תבואה וקטנייות וירקות; וכל מקום שנאמר ראש השנה סתם, הוא אחד בתשרי.  ובחמישה עשר בשבט, ראש השנה למעשר האילנות.

ג  כיצד:  תבואה וקטנייות שהגיעו לעונת המעשרות לפני ראש השנה של שלישית--אף על פי שנגמרו ונאספו בשלישית, מפרישין מהן מעשר שני; ואם לא באו לעונת המעשרות אלא אחר ראש השנה של שלישית, מפרישין מהן מעשר עני.

ד  וכן פירות האילן שבאו לעונת המעשרות קודם חמישה עשר בשבט של שלישית--אף על פי שנגמרו ונאספו אחרי כן בסוף שנה שלישית, מתעשרין לשעבר ומפרישין מהן מעשר שני.  וכן אם באו לעונת המעשרות קודם חמישה עשר בשבט של רביעית--אף על פי שנגמרו ונאספו ברביעית, מפרישין מהן מעשר עני.  ואם באו לעונת המעשרות אחר חמישה עשר בשבט, מתעשרין להבא.  [ג] והחרובין--אף על פי שחנטו פירותיהן קודם חמישה עשר בשבט--מתעשרין להבא, הואיל ומעשרותיהן מדברי סופרים.

ה  ייראה לי שאין הדברים אמורין, אלא בחרובי צלמונה וכיוצא בהן--שאינן ראויין למאכל רוב אדם, והן הן שמעשרותיהן מדברי סופרים; אבל שאר החרובין, ייראה לי שהן כשאר פירות האילן.

ו  [ד] הירק--בשעת לקיטתו, עישורו.  כיצד:  אם נלקט ביום ראש השנה של שלישית--אף על פי שבאו לעונת המעשרות ונגמר בשנייה, מפרישין ממנו מעשר עני; ואם נלקט ברביעית, מעשר שני.

ז  [ה] וכן האתרוג בלבד משאר פירות האילן--הרי הוא כירק, והולכין אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית.  כיצד:  אם נלקט בשלישית אחר חמישה עשר בשבט--מפרישין ממנו מעשר עני, אף על פי שנגמר בשנייה; נלקט בה קודם חמישה עשר בשבט, מפרישין ממנו מעשר שני.  וכן אם נלקט ברביעית קודם חמישה עשר בשבט, מפרישין ממנו מעשר עני.  [ו] ואף על פי שהולכין אחר לקיטתו, אתרוג בת שישית שנכנסה לשביעית--אפילו הייתה כזית ונעשת ככד, חייבת במעשרות.

ח  [ז] האבייונות של צלף--נותנין עליהן חומרי אילן, וחומרי זרעים:  שאם היו משנה שנייה שנכנסו לשלישית, ונלקטו קודם חמישה עשר בשבט--מפרישין מעשר ראשון, ואחר כך מפריש מעשר אחר ופודהו; ואחר שפודהו, נותנו לעניים ואוכל פדיונו בתורת מעשר שני.  ונמצא כמי שהפריש מעשר שני ומעשר עני.

ט  [ח] האורז והדוחן והפרגין והשומשמין--אף על פי שהשרישו קודם ראש השנה--אין הולכין בהן אלא אחר גמר הפרי, ומתעשרין להבא.  וכן פול המצרי--אף על פי שמקצתו השריש לפני ראש השנה, ומקצתו לאחר ראש השנה--צובר גורנו לתוכו, ותורם ומעשר מן הכול כאחד:  שהכול הולך אחר גמר הפרי.

י  [ט] הבצלים הסריסים שמנע מהם מים שלושים יום לפני ראש השנה, ושל בעל שמנע מהם שלוש עונות לפני ראש השנה--מתעשר לשעבר; מנע מהם פחות מכאן--אף על פי שהתחילו ליבש קודם ראש השנה, מתעשרין להבא.

יא  [י] פול המצרי שהביא שליש לפני ראש השנה--אם זרעו לזרע, מתעשר לשעבר; זרעו לירק, מתעשר להבא.  זרעו לזרע ולירק, או שזרעו לזרע וחישב עליו לירק--מעשר מזרעו על ירקו, ומירקו על זרעו.

יב  לא הביא שליש לפני ראש השנה--אם זרעו לזרע, זרעו מתעשר לשעבר; וירקו, בשעת לקיטתו:  והוא שלקט ממנו, לפני ראש השנה; אבל אם לקט אחר ראש השנה--בין ירקו בין זרעו, מתעשר להבא.

יג  זרעו לזרע, וחישב עליו לירק--הולכין אחר מחשבתו.  זרעו לירק, וחישב עליו לזרע--אין מחשבת זרע חלה עליו, אלא אם כן מנע ממנו שלוש ארייות:  והוא שהביא שליש, לפני ראש השנה; אבל אם הביא לאחר ראש השנה, אף על פי שלא נמנע מלאורות ממנו שלוש ארייות.

יד  זרעו לזרע, ועשה כולו קצצין גמורים לפני ראש השנה--זרעו מתעשר לשעבר, וירקו בשעת לקיטתו; מקצתו עשה קצצין גמורין, ומקצתו לא עשה--זה הוא שאמרו צובר גורנו לתוכו, ונמצא מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו.

טו  [יא] פירות שנה שנייה שנתערבו בפירות שלישית, או של שלישית ברביעית--הולכין אחר הרוב.  מחצה למחצה--מפריש מעשר שני מן הכול, אבל לא מעשר עני:  שמעשר שני חמור, שהרי הוא קודש; ומעשר עני חול.  וכן פירות שהן ספק אם פירות שנייה הם או פירות שלישית, מפריש מהן מעשר שני.

טז  [יב] כל הפטור ממעשר ראשון, פטור מן השני ומן העני; וכל שחייב בראשון, חייב בהן.  וכל התורם, מעשר; וכל שאינו תורם, אינו מוציא מעשר זה.  וכל מי שאם תרם, תרומתו תרומה--כך אם עישר מעשר זה, הרי הוא מעשר; וכל מי שאין תרומתו תרומה--כך אם הוציא מעשר זה, אינו מעשר.

יז  [יג] פירות שהוציא מהן מעשר ראשון, קודם שייקבעו למעשר--הרי זה אוכל מהן עראי, קודם שיוציא מעשר שני:  שאין הראשון קובע לשני.  אבל משנקבעו למעשר--אף על פי שהוציא את הראשון--אסור לאכול מהן עראי, עד שיוציא את השני או את מעשר עני.

יח  [יד] מעשר שני--הואיל והוא טעון הבאת מקום--אין מביאין אותו מחוצה לארץ, כבכור בהמה; לפיכך לא חייבו להפריש מעשר שני בסוריה.  וייראה לי, שמעשר שני שמפרישים בארץ שנער ובארץ מצריים--פודין אותו שם, ומביאין דמיו לירושלים; וכן ייראה לי, שלא חייבו מקומות אלו במעשר שני, אלא כדי לקבוע מעשר עני--כדי שיהיו עניי ישראל סומכים עליהם.