משנה תורה לרמב"ם  ספר זרעים הלכות מעשרות
הלכות מעשר פרק ז
א מי שהיה לו מאה לוג של יין טבול מן התורה, ואמר שני לוגין שאני עתיד להפריש מהן הרי הן תרומה, ועשרה מעשר ראשון, ותשעה מעשר שני--לא יתחיל וישתה עד שיניח בסוף שיעור תרומה ומעשרות, אלא יפריש ואחר כך ישתה. ואין אומרין זה שהניח בסוף, כאילו נברר בתחילה: מפני שחיוב תרומה ומעשרות, מן התורה; ואין אומרין בשל תורה, נחשוב כאילו נברר עד שייברר.
ב הקובע מעשרותיו בפי החבית, לא ישתה משוליה; בשוליה, לא ישתה מפיה: מפני שהמשקין מעורבין. אבל הקובע בפי המגורה, אוכל משוליה; קבע בשוליה, אוכל מפיה. [ג] ויש לאדם לקבוע מעשר שני ופודה אותו, וחוזר ועושה אותו מעשר ראשון על אותן הפירות, או תרומת מעשר למקום אחר.
ג [ד] המניח פירות להיות מפריש עליהן מעשרות--מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין, ואוכל ושותה, עד שייעשו כל אותן הפירות שהניח מעשר, ונותנו ללוי. מצאן שאבדו--הרי זה חושש לכל שהפריש, ואינו מעושר ודאי.
ד [ה] המלווה מעות את הכוהן ואת הלוי ואת העני, להיות מפריש על אותן המעות מחלקן--מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין; ואינו חושש שמא מתו הכוהן או הלוי, או העשיר העני.
ה [ו] כיצד מפריש עליהן: מפריש התרומה או מעשר ראשון או מעשר שני מפירותיו, ומזכה בהן על ידי אחר לאותו כוהן או הלוי או העני שהלוום; ואם היו רגילין ליטול ממנו, והוא רגיל שלא ייתן אלא להן--אינו צריך לזכות על ידי אחר. ואחר שמפריש, מחשב כמה שווה זה שהפריש ומנכה מן המלווה--עד שייפרע כל חובו; ומוכר התרומה לכל כוהן שירצה, ואוכל המעשרות.
ו [ז] כשהוא מחשב כמה שווים הפירות שהפריש--יש לו לחשב כשער הזול, ואינו חושש משום ריבית; ואין השביעית משמטת חוב זה. ואם בא בעל הבית לחזור, אינו חוזר; אבל אם רצו אלו שלקחו המעות לחזור, חוזרין. נתייאשו הבעלים מהן--אין מפרישין עליהן, שאין מפרישין על האבוד.
ז מת הכוהן או הלוי או העני שהלוום--אינו יכול להפריש עליהן מחלקן כדרך הזו, עד שייטול רשות מן היורשין: והוא שיניח להן קרקע, אפילו מלוא מחט; אבל אם הניחו כספים, אין רשות היורש מועלת. ואם הלוום בפני בית דין על מנת שיפריש על מעות אלו מחלקם, אינו צריך ליטול רשות מן היורשין. העשיר העני--אין מפרישין עליו, אף על פי שהלווהו בבית דין; וזכה הלה במה שבידו.
ח ישראל שאמר לבן לוי, כור מעשר יש לך בידי--רשאי בן לוי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר, אף על פי שלא משך; ואם נתנו הישראלי ללוי אחר, אין לו עליו אלא תרעומת.
ט מי שהיו לו פירות במגורה, ונתן סאה ללוי וסאה לעני--לא יפריש שמונת סאין מן המגורה ויאכל אותם, אלא אם כן יודע ששתי סאין של מעשרות קיימין; אבל אם אכלו מהן הלוי והעני, אינו מפריש עליהן אלא לפי חשבון הנשאר משתי הסאין.
י עניים שהחליפו מתנותיהן עם בעל הבית, כגון שנתנו לו סאה של לקט או שכחה ופיאה ומעשר עני, ונטלו סאה מן הגורן--זה שנטל מהם פטור מן המעשרות, אף על פי שנעשה ברשות בעל הבית; וזה שנטלו ממנו חייב, אף על פי שהוא חלף מתנותיהן הפטורין.
יא מי שהיו לפניו שתי כלכלות של טבל שניטלה תרומתן, ואמר מעשרות זו בזו--הראשונה מעושרת. אמר מעשרות זו בזו וזו בזו--הראשונה מעושרת, שהרי קבע מעשרותיה בשנייה; ואין השנייה מעושרת, שאין מפרישין מעשר מן הראשונה שכבר נפטרה על השנייה שעדיין היא חייבת במעשר שתיהן.
יב אמר מעשרות שתי כלכלות אלו, מעשר כל אחת מהן קבוע בחברתה--קרא שם, וכבר קבע מעשרותיהן בהן; ומוציא מהן המעשרות שלהן, ואינו יכול להוציא עליהן מעשרות ממקום אחר.
יג וכיצד מעשרן: מוציא מעשר שתיהן מאחת מהן, או מעשר כל אחת מהן ממנה--אם היו שוות; ואם הייתה אחת גדולה מחברתה--מפריש מן הקטנה מעשר הגדולה, ומן הגדולה מעשר הקטנה.
|
