משנה תורה לרמב"ם -> ספר זרעים -> הלכות מעשרות

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הלכות מעשר פרק ג

א  פירות שהגיעו לעונת המעשרות, ונתלשו ועדיין לא נגמרה מלאכתן--כגון תבואה שקצרה ודשה, ועדיין לא זרה אותה ולא מירחה--מותר לאכול מהן אכילת עראי, עד שתיגמר מלאכתן; וכשתיגמר מלאכתן, אסור לאכול מהן עראי.

ב  במה דברים אמורים, בגומר פירותיו למוכרן בשוק; אבל אם הייתה כוונתו להוליכן לבית--הרי זה מותר לאכול מהן עראי אחר שנגמרה מלאכתן, עד שייקבעו למעשר.  [ג] ואחד משישה דברים קובע למעשרות, ואלו הן--הבית, והמקח, והאש, והמלח, והתרומה, והשבת; וכולן, אין קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתו.

ג  [ד] כיצד:  פירות שדעתו להוליכן לבית--אף על פי שנגמרה מלאכתן--אוכל מהן עראי, עד שייכנסו לבית; נכנסו לבית--נקבעו למעשר, ואסור לאכול מהן עד שיעשר.  וכן אם מכרן, או בישלן באור, או כבשן במלח, או הפריש מהן תרומה, או נכנסה שבת עליהם--לא יאכל עד שיעשר, אף על פי שלא הגיעו לבית.

ד  הכניסן לבית קודם שתיגמר מלאכתן, הרי זה אוכל מהן עראי; התחיל לגמור מלאכתן מאחר שנכנסו לבית, חייב לעשר הכול.  כיצד:  הכניס קישואין ודלועין לבית קודם שישפשף--משיתחיל לשפשף אחת, נקבעו הכול למעשר; וכן כל כיוצא בזה.

ה  וכן התורם פירות שלא נגמרה מלאכתן, מותר לאכול מהן עראי:  חוץ מכלכלת תאנים--שאם תרמה קודם שתיגמר מלאכתה, נקבעה למעשר.

ו  [ה] המביא לבית סוכי תאנה ובהם תאנים, מכבדי תמרה ובהם תמרים--אם הכניסום תינוקות או פועלים, לא נקבעו למעשר; ואם הכניסן בעל הבית, חייבין במעשר.  הכניס שיבולים לעשות מהן עיסה, לא נקבעו; לאוכלן מלילות, נקבעו למעשר.  במה דברים אמורים, בתבואה; אבל בקטנייות, לא נקבעו למעשר.

ז  [ו] מותר להערים על התבואה, להכניס במוץ שלה, כדי שתהיה בהמתו אוכלת, ופטורה מן המעשר; וזורה מעט מעט אחר שהכניס לבית, ופטור לעולם מן התרומה ומן המעשרות--שהרי אינו מתחיל לגמור הכול.

ח  [ז] הגומר פירותיו של חברו, שלא מדעתו, וכן הקובע פירותיו באחד מן הדברים השישה שקובעים למעשר, שלא מדעתו--הרי אלו נטבלו למעשר.

ט  [ח] איזה הוא גמר מלאכתן של פירות:  הקישואין והדלועין והאבטיחין, משישפשף בידו ויסיר הציהוב שעליהן כמו שיער דק.  ואם אינו משפשף, משיעמיד ערימה; ובאבטיח, משיסדיר אותו המוקצה אבטיח בצד אבטיח.

י  היה משפשף אחת אחת--כיון שגמר כל צורכו, נגמרה מלאכתן.  ותורמין קישואין ודלועין, אף על פי שלא הסיר הציהוב מעליהן.

יא  [ט] הירק הנאגד, משיאגוד.  אם אינו אוגד, משימלא את הכלי; אינו ממלא--הרי זה אוכל עראי, עד שילקט כל צורכו.  [י] כלכלה, משיחפה הפירות שבה בעלים ובהוצין וכיוצא בהן.  אם אינו מחפה, משימלא את הכלי; אם אינו ממלא, עד שילקט כל צורכו.

יב  [יא] כלי גדול שדעתו למלאות את חצייו--כיון שמילא חצייו, נטבל; היה בדעתו למלאות את כולו, אינו נטבל עד שימלא את כולו.  היו שניים ובדעתו למלאות את שניהם, לא נטבלו עד שימלא את שניהם.  [יב] אגד הירק אגד גדול בשדה--אף על פי שבדעתו לאוגדו אגודות קטנות לשוק, הרי זה נטבל.

יג  הפרד והצימוקין והחרובין, משיעמיד ערימה בראש גגו.  הבצלים, משיסיר העלים והקליפות שדרכו להשליכם מעליהן; ואם אינו מסיר, עד שיעמיד ערימה.

יד  [יג] התבואה, משימרח; ואיזה הוא ממרח--זה המייפה פני הכרי של תבואה ברחת בסוף כל דבר, כדרך שעושין כשגומרין כל מעשיה.  אם אינו ממרח, עד שיעמיד ערימה.  הקטנייות, משיכבור ונוטל מתחת הכברה ואוכל; אם אינו כובר, עד שימרח.  ואף על פי שמירח--מותר ליטול מן הקוטעים ומן הצדדין וממה שבתוך התבן, ואוכל.

טו  [יד] היין--משיניחנו בחבייות, וישלה הזוגין והחרצנין מעל פני החבית; אבל כשהוא בתוך הבור, ומשיגביהנו להניחו בחבית--שותה עראי, וקולט מן הגת העליונה ומן הצינור ומכל מקום, ושותה.

טז  [טו] השמן, משיירד לעוקה.  אף על פי שירד--נוטל מן העקל ומן הממל ומבין הפסין, ונותן לקערה קטנה ולתמחוי לתוך התבשיל, אף על פי שהוא חם:  מפני שאינו מתבשל בכלי שני.  ואם היה חם ביותר, כדי שיכווה את היד--לא ייתן לתוכו, מפני שהוא מתבשל.

יז  [טז] העיגול של דבילה, משיחליקנו.  הגרוגרות, משידוש; ואם הכניסם למגורה, משיעגיל בידו על פי המגורה.  היה דש הגרוגרות בחבית, או העיגול על פי המגורה, ונשברה החבית, או נפתחה המגורה--הרי זה לא יאכל, עד שיעשר.

יח  [יז] תאנים וענבים שבמוקצה, מותר לאכול מהן עראי במקומן.  אבל אם נטל מן המוקצה, והוליך למקום אחר--לא יאכל מהן עראי:  שהרי נגמרה מלאכתן, אף על פי שלא יבשו כל צורכן.

יט  [יח] החרובין, עד שלא כנסן לראש הגג--מוריד מהן לבהמה, ופטור:  מפני שהוא מחזיר את המותר לייבשו, ונמצא מאכיל עראי.

כ  [יט] מעשר ראשון שהקדימו בשיבולים--אסור לאכול ממנו עראי, קודם שיפריש תרומתו; ואם אכל, מכין אותו מכת מרדות.

כא  כיצד אכילת עראי:  כגון שהיה מקלף שעורים ואוכל, מקלף אחת אחת; ואם קילף וכנס לתוך ידו, חייב לעשר.  היה מולל מלילות של חיטים, מנפה מיד ליד ואוכל; ואם ניפה בתוך חיקו, חייב.  ואין צריך לומר, אם ניפה בכלי--שאין זה עראי.

כב  וכן נוטל מן היין, ונותן לקערה לתוך תבשיל צונן, ואוכל; אבל לא לתוך הקדירה, אף על פי שהיא צוננת--מפני שהיא כבור קטן.  וכן סוחט זיתים על בשרו, אבל לא לתוך ידו.  וכן כל כיוצא בזה.

כג  [כ] וכשם שמותר לאכול עראי מפירות שלא נגמרה מלאכתן--כך מותר להאכיל מהן לחיה ולבהמה ולעופות כל מה שירצה, ומפקיר מהן כל מה שירצה, קודם שיעשר.  ואם נגמרו--אף על פי שלא נקבעו למעשר--לא יפקיר, ולא יאכיל לבהמה חיה ועוף אכילת קבע, עד שיעשר.  ומותר להאכיל לבהמה עראי מן הטבל, ואפילו בתוך הבית; ומאכיל פקיעי עמיר, עד שיעשם חבילות.

כד  [כא] המוצא קציצות בדרך, אפילו בצד שדה קציצות--הרי אלו פטורין מן המעשר.  מצא גרוגרות--אם דרסו הגרוגרות רוב האדם, חייב לעשר:  שחזקתן, מדבר שנגמרה מלאכתו.  וכן אם מצא פלחי דבילה, שיודע שהם מדבר הגמור.

כה  [כב] מצא כריכות ברשות היחיד, חייב לעשר; ברשות הרבים, פטורות.  והאלומות, בכל מקום חייבות במעשר.  מצא תבואה מרוחה--עושה אותה תרומה ומעשרות על פירות אחרות, ואינו חושש.  מצא כלכלה מחופה, חייבת במעשרות.

כו  מצא כלכלה במקום שהרוב מכניסין לשוק--אסור לאכול ממנה עראי, ומתקנה דמאי; ובמקום שהרוב מכניסין לבתים--אוכל ממנה עראי, ומתקנה ודאי.  מחצה למחצה, דמאי; ואם הכניסה לבית, מתקנה ודאי.

כז  במה דברים אמורים, בדבר שאין לו גמר מלאכה; אבל בדבר שיש לו גמר מלאכה--אף על פי שהוא מעשר ודאי--צריך להפריש תרומה, שחזקתן שהפריש מהן תרומה בשעה שנגמרה מלאכתן.

כח  [כג] חוררי הנמלים שלנו בצד הערימה החייבת--הרי הנמצא בהן חייב במעשרות, שידוע שמדבר גמור היו גוררין כל הלילה.

כט  [כד] המוצא זיתים תחת הזית, וחרובין תחת החרוב--חייבין במעשר, שחזקתן שנפלו מאילן זה.  מצא תאנים תחת התאנה--הרי הם ספק, שהרי משתנות ומתלכלכות בעפר:  שמא מתאנה זו נפלו, או מתאנים שנתעשרו.

ל  [כה] המקדיש פירות תלושין, ופדין קודם שתיגמר מלאכתן--חייב לעשר.  ואם נגמרה מלאכתן ביד ההקדש, ואחר כך פדין--פטורין מן המעשרות:  שבעת חובתן, היו פטורין.  והמקדיש קמה למנחות, פטורה מן המעשרות.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך