משנה תורה לרמב"ם  ספר זרעים הלכות מעשרות
הלכות מעשר פרק ג
א פירות שהגיעו לעונת המעשרות, ונתלשו ועדיין לא נגמרה מלאכתן--כגון תבואה שקצרה ודשה, ועדיין לא זרה אותה ולא מירחה--מותר לאכול מהן אכילת עראי, עד שתיגמר מלאכתן; וכשתיגמר מלאכתן, אסור לאכול מהן עראי.
ב במה דברים אמורים, בגומר פירותיו למוכרן בשוק; אבל אם הייתה כוונתו להוליכן לבית--הרי זה מותר לאכול מהן עראי אחר שנגמרה מלאכתן, עד שייקבעו למעשר. [ג] ואחד משישה דברים קובע למעשרות, ואלו הן--הבית, והמקח, והאש, והמלח, והתרומה, והשבת; וכולן, אין קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתו.
ג [ד] כיצד: פירות שדעתו להוליכן לבית--אף על פי שנגמרה מלאכתן--אוכל מהן עראי, עד שייכנסו לבית; נכנסו לבית--נקבעו למעשר, ואסור לאכול מהן עד שיעשר. וכן אם מכרן, או בישלן באור, או כבשן במלח, או הפריש מהן תרומה, או נכנסה שבת עליהם--לא יאכל עד שיעשר, אף על פי שלא הגיעו לבית.
ד הכניסן לבית קודם שתיגמר מלאכתן, הרי זה אוכל מהן עראי; התחיל לגמור מלאכתן מאחר שנכנסו לבית, חייב לעשר הכול. כיצד: הכניס קישואין ודלועין לבית קודם שישפשף--משיתחיל לשפשף אחת, נקבעו הכול למעשר; וכן כל כיוצא בזה.
ה וכן התורם פירות שלא נגמרה מלאכתן, מותר לאכול מהן עראי: חוץ מכלכלת תאנים--שאם תרמה קודם שתיגמר מלאכתה, נקבעה למעשר.
ו [ה] המביא לבית סוכי תאנה ובהם תאנים, מכבדי תמרה ובהם תמרים--אם הכניסום תינוקות או פועלים, לא נקבעו למעשר; ואם הכניסן בעל הבית, חייבין במעשר. הכניס שיבולים לעשות מהן עיסה, לא נקבעו; לאוכלן מלילות, נקבעו למעשר. במה דברים אמורים, בתבואה; אבל בקטנייות, לא נקבעו למעשר.
ז [ו] מותר להערים על התבואה, להכניס במוץ שלה, כדי שתהיה בהמתו אוכלת, ופטורה מן המעשר; וזורה מעט מעט אחר שהכניס לבית, ופטור לעולם מן התרומה ומן המעשרות--שהרי אינו מתחיל לגמור הכול.
ח [ז] הגומר פירותיו של חברו, שלא מדעתו, וכן הקובע פירותיו באחד מן הדברים השישה שקובעים למעשר, שלא מדעתו--הרי אלו נטבלו למעשר.
ט [ח] איזה הוא גמר מלאכתן של פירות: הקישואין והדלועין והאבטיחין, משישפשף בידו ויסיר הציהוב שעליהן כמו שיער דק. ואם אינו משפשף, משיעמיד ערימה; ובאבטיח, משיסדיר אותו המוקצה אבטיח בצד אבטיח.
י היה משפשף אחת אחת--כיון שגמר כל צורכו, נגמרה מלאכתן. ותורמין קישואין ודלועין, אף על פי שלא הסיר הציהוב מעליהן.
יא [ט] הירק הנאגד, משיאגוד. אם אינו אוגד, משימלא את הכלי; אינו ממלא--הרי זה אוכל עראי, עד שילקט כל צורכו. [י] כלכלה, משיחפה הפירות שבה בעלים ובהוצין וכיוצא בהן. אם אינו מחפה, משימלא את הכלי; אם אינו ממלא, עד שילקט כל צורכו.
יב [יא] כלי גדול שדעתו למלאות את חצייו--כיון שמילא חצייו, נטבל; היה בדעתו למלאות את כולו, אינו נטבל עד שימלא את כולו. היו שניים ובדעתו למלאות את שניהם, לא נטבלו עד שימלא את שניהם. [יב] אגד הירק אגד גדול בשדה--אף על פי שבדעתו לאוגדו אגודות קטנות לשוק, הרי זה נטבל.
יג הפרד והצימוקין והחרובין, משיעמיד ערימה בראש גגו. הבצלים, משיסיר העלים והקליפות שדרכו להשליכם מעליהן; ואם אינו מסיר, עד שיעמיד ערימה.
יד [יג] התבואה, משימרח; ואיזה הוא ממרח--זה המייפה פני הכרי של תבואה ברחת בסוף כל דבר, כדרך שעושין כשגומרין כל מעשיה. אם אינו ממרח, עד שיעמיד ערימה. הקטנייות, משיכבור ונוטל מתחת הכברה ואוכל; אם אינו כובר, עד שימרח. ואף על פי שמירח--מותר ליטול מן הקוטעים ומן הצדדין וממה שבתוך התבן, ואוכל.
טו [יד] היין--משיניחנו בחבייות, וישלה הזוגין והחרצנין מעל פני החבית; אבל כשהוא בתוך הבור, ומשיגביהנו להניחו בחבית--שותה עראי, וקולט מן הגת העליונה ומן הצינור ומכל מקום, ושותה.
טז [טו] השמן, משיירד לעוקה. אף על פי שירד--נוטל מן העקל ומן הממל ומבין הפסין, ונותן לקערה קטנה ולתמחוי לתוך התבשיל, אף על פי שהוא חם: מפני שאינו מתבשל בכלי שני. ואם היה חם ביותר, כדי שיכווה את היד--לא ייתן לתוכו, מפני שהוא מתבשל.
יז [טז] העיגול של דבילה, משיחליקנו. הגרוגרות, משידוש; ואם הכניסם למגורה, משיעגיל בידו על פי המגורה. היה דש הגרוגרות בחבית, או העיגול על פי המגורה, ונשברה החבית, או נפתחה המגורה--הרי זה לא יאכל, עד שיעשר.
יח [יז] תאנים וענבים שבמוקצה, מותר לאכול מהן עראי במקומן. אבל אם נטל מן המוקצה, והוליך למקום אחר--לא יאכל מהן עראי: שהרי נגמרה מלאכתן, אף על פי שלא יבשו כל צורכן.
יט [יח] החרובין, עד שלא כנסן לראש הגג--מוריד מהן לבהמה, ופטור: מפני שהוא מחזיר את המותר לייבשו, ונמצא מאכיל עראי.
כ [יט] מעשר ראשון שהקדימו בשיבולים--אסור לאכול ממנו עראי, קודם שיפריש תרומתו; ואם אכל, מכין אותו מכת מרדות.
כא כיצד אכילת עראי: כגון שהיה מקלף שעורים ואוכל, מקלף אחת אחת; ואם קילף וכנס לתוך ידו, חייב לעשר. היה מולל מלילות של חיטים, מנפה מיד ליד ואוכל; ואם ניפה בתוך חיקו, חייב. ואין צריך לומר, אם ניפה בכלי--שאין זה עראי.
כב וכן נוטל מן היין, ונותן לקערה לתוך תבשיל צונן, ואוכל; אבל לא לתוך הקדירה, אף על פי שהיא צוננת--מפני שהיא כבור קטן. וכן סוחט זיתים על בשרו, אבל לא לתוך ידו. וכן כל כיוצא בזה.
כג [כ] וכשם שמותר לאכול עראי מפירות שלא נגמרה מלאכתן--כך מותר להאכיל מהן לחיה ולבהמה ולעופות כל מה שירצה, ומפקיר מהן כל מה שירצה, קודם שיעשר. ואם נגמרו--אף על פי שלא נקבעו למעשר--לא יפקיר, ולא יאכיל לבהמה חיה ועוף אכילת קבע, עד שיעשר. ומותר להאכיל לבהמה עראי מן הטבל, ואפילו בתוך הבית; ומאכיל פקיעי עמיר, עד שיעשם חבילות.
כד [כא] המוצא קציצות בדרך, אפילו בצד שדה קציצות--הרי אלו פטורין מן המעשר. מצא גרוגרות--אם דרסו הגרוגרות רוב האדם, חייב לעשר: שחזקתן, מדבר שנגמרה מלאכתו. וכן אם מצא פלחי דבילה, שיודע שהם מדבר הגמור.
כה [כב] מצא כריכות ברשות היחיד, חייב לעשר; ברשות הרבים, פטורות. והאלומות, בכל מקום חייבות במעשר. מצא תבואה מרוחה--עושה אותה תרומה ומעשרות על פירות אחרות, ואינו חושש. מצא כלכלה מחופה, חייבת במעשרות.
כו מצא כלכלה במקום שהרוב מכניסין לשוק--אסור לאכול ממנה עראי, ומתקנה דמאי; ובמקום שהרוב מכניסין לבתים--אוכל ממנה עראי, ומתקנה ודאי. מחצה למחצה, דמאי; ואם הכניסה לבית, מתקנה ודאי.
כז במה דברים אמורים, בדבר שאין לו גמר מלאכה; אבל בדבר שיש לו גמר מלאכה--אף על פי שהוא מעשר ודאי--צריך להפריש תרומה, שחזקתן שהפריש מהן תרומה בשעה שנגמרה מלאכתן.
כח [כג] חוררי הנמלים שלנו בצד הערימה החייבת--הרי הנמצא בהן חייב במעשרות, שידוע שמדבר גמור היו גוררין כל הלילה.
כט [כד] המוצא זיתים תחת הזית, וחרובין תחת החרוב--חייבין במעשר, שחזקתן שנפלו מאילן זה. מצא תאנים תחת התאנה--הרי הם ספק, שהרי משתנות ומתלכלכות בעפר: שמא מתאנה זו נפלו, או מתאנים שנתעשרו.
ל [כה] המקדיש פירות תלושין, ופדין קודם שתיגמר מלאכתן--חייב לעשר. ואם נגמרה מלאכתן ביד ההקדש, ואחר כך פדין--פטורין מן המעשרות: שבעת חובתן, היו פטורין. והמקדיש קמה למנחות, פטורה מן המעשרות.
|
