משנה תורה לרמב"ם  ספר זרעים הלכות תרומות
הלכות תרומות פרק יד
א חמישים תאנות שחורות וחמישים לבנות, שנפלה לתוכן תאנה אחת של תרומה--הייתה לבנה, השחורות מותרות והלבנות מדומעות; הייתה שחורה, השחורות מדומעות, והלבנות מותרות. ואם אין ידוע אם שחורה הייתה, אם לבנה--עולה באחד ומאה מן הכול; ידע מה הייתה אחר שנפלה, ושכח--הרי כולן מדומע.
ב וכן עיגולי דבילה ומלבנים של דבילה, שנפל עיגול או מלבן של תרומה לתוכן, ואין ידוע אם מלבן היה או עיגול--הרי העיגולין מצטרפין למלבנים, ותעלה תרומה באחד ומאה מן הכול.
ג עיגולי דבילה גדולים וקטנים, שנפל עיגול דבילה לתוכן, ואין ידוע אם גדול אם קטן--הרי הן מעלין בין במניין בין במשקל. כיצד: נפל עיגול למאה עיגולין גדולים וקטנים--הריני אומר קטן נפל, ומגביה אחד קטן.
ד נפל עיגול לתוך ארבעים עיגול, מהן עשרים עיגול משקל כל אחד ארבע ליטרין, והאחד ועשרים משקל כל אחד ליטרה--הואיל ומשקל הכול מאה ליטרין ואחד, הריני אומר קטן נפל, ומגביה אחד מן הקטנים. [ג] והקמח והסולת אינן מצטרפין להעלות את התרומה.
ה [ד] סאה חיטים של תרומה, שנפלה על פי המגורה של חיטים--אין משערין אותה במאה ואחד: שאין משערין אלא אם נבללה תרומה עם החולין, או אם אין ידוע באיזה מקום נפלה התרומה. וכיצד יעשה: רואין את התרומה כאילו היא חיטים על גבי שעורים, ומפריש התרומה עצמה שנפלה על פי המגורה עם מעט מן החולין שנפלה עליהן, כמי שמאסף חיטים מעל גבי שעורין.
ו [ה] שתי קופות או שתי מגורות, שנפלה תרומה לתוך אחת מהן ונבללה, ואין ידוע לאיזו מהן נפלה--אם היו שתי המגורות בבית אחד, הרי אלו מצטרפות, ותעלה באחד ומאה מן הכול, כאילו היו שתיהן מגורה אחת; והקופות מצטרפות, ואפילו הייתה קופה בבית זה וקופה בחצר אחרת--לפי שקרוב הדבר לקבץ שתיהן בבית אחד. אבל אם היו שתי הקופות בשתי עיירות, אין מצטרפות.
ז [ו] וכיצד מעלה סאה שנפלה: אם רצה להעלותה מאחת משתיהן, מעלה; ואם רצה להעלות חצייה מזו וחצייה מזו, מעלה.
ח כדים מלאים תאנים של חולין, שדרס ליטרה תאנים של תרומה בפי כד אחת מהם, ואין ידוע איזו היא--אם היו שם מאה כד וכד, הרי זו תעלה; ולוקח כד אחת מהם ומתירה לכוהן חוץ מדמי אותה ליטרה, והשאר מותרין. ואם היו פחות ממאה--הפומין כולן מדומע, והשוליים מותרין. [ז] וכן אם דרסה על פי כוורת, או על פי עיגול, ואין ידוע איזה הוא.
ט דרסה על פי עיגול, ואין ידוע אם בצפונו או בדרומו, ולא איזה עיגול הוא--רואין אותם כאילו הם פרודות, ותעלה לפי המשקל--אם יש בכל העיגולין מאה ליטרין, תעלה: והוא שיש בכל עיגול מהן יתר על שני ליטרין, כדי שתיבטל התרומה ברוב--שספק התרומה, בטיל ברוב החולין.
י [ח] התרומה--ודאיה, אוסר במאה. וספקה, אוסר בחמישים; ואין לה היתר אלא ברוב: ואם הייתה ביתר מחמישים, אינה צריכה רוב. כיצד: תאנה אחת תרומה שנפלה לתשעה ותשעים, והרי המאה קיימין--הכול אסור לזרים, כמו שביארנו.
יא [ט] נפלה אחת מחמישים, ואבדה אחת מן הכול--שמא אחת מן החולין היא שאבדה, או האחת שנפלה היא שאבדה--הרי אלו אסורות: עד שירבה עליהן ממקום אחר, ויוסיף עליהן חמישים תאנים ואחת--יותר הכול. ואם נפלה אחת של תרומה לתוך אחת וחמישים, ואבדה אחת מן הכול--הותרו השאר לזרים.
יב [י] סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, או למעשר שני והקדש, ונדמע הכול--אם למעשר ראשון נפלה, יקרא שם לתרומת מעשר; ויימכר הכול לכוהנים, חוץ מדמי תרומה שנפלה ומדמי תרומת מעשר שבו. ואם למעשר שני והקדש נפלה, הרי אלו ייפדו; ויימכרו לכוהן, חוץ מדמי תרומה.
יג [יא] סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין, או מעשר ראשון, או מעשר שני, או הקדש--בין טהורים בין טמאים--הואיל ונדמע הכול בתרומה טמאה שאסורה באכילה לכול, הרי הכול אסור לעולם; ומניחים אותן, עד שירקבו.
יד במה דברים אמורים, בדבר שאין דרכו להיאכל חי. אבל דבר שדרכו להיאכל חי, לא יניחן--שמא ייתקל בהם, וייאכל מהן; אלא ידליק הכול, כדרך שמדליקין תרומה טמאה.
טו [יב] סאה תרומה טהורה, שנפלה לפחות ממאה חולין טמאין--יימכר הכול לכוהנים, חוץ מדמי תרומה. והכוהן אוכל מדומע זה קליות, או ילוש אותו במי פירות שאינן מכשירין--כדי שלא תיטמא התרומה מן החולין הטמאין; או ילוש מדומע זה פחות פחות מכביצה--שאין אוכל טמא מטמא אוכל אחר, עד שיהיה כביצה; או יתחלק מדומע זה פחות מכביצה בכל עיסה, כדי שלא תיטמא התרומה שבו.
טז [יג] סאה תרומה טמאה, שנפלה למאה חולין טהורין, וכן סאה תרומה טהורה, שנפלה למאה חולין טמאין--תעלה באחד ומאה; ותיאכל קליות, או תילוש במי פירות, או פחות פחות מכביצה--שאין הסאה שנפלה, היא הסאה עצמה שעלתה.
יז [יד] סאה תרומה טמאה, שנפלה למאה סאה של תרומה טהורה--בטלה במיעוטה, ואוכלין הכול כטהורה; ואם נפלה לפחות ממאה, יניח הכול עד שירקב.
יח [טו] שתי קופות שנפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן, וידע לאיזו מהן נפלה, ואחר כך נפלה סאה שנייה, ואין ידוע לאיזו מהן נפלה--אומרים למקום שנפלה ראשונה, נפלה שנייה: לפי שתולין את הקלקלה במקולקל.
יט נפלה סאה ראשונה לתוך אחת מהם, ואין ידוע לאיזו מהן נפלה, ואחר כך נפלה סאה שנייה, וידע לאיזו מהן נפלה--אין אומרים למקום שנפלה שנייה נפלה ראשונה, אלא שתיהן מקולקלות.
כ [טז] היו שתי קופות, אחת טמאה ואחת טהורה, ונפלה סאה של תרומה לאחת מהן, ואין ידוע איזו היא--אומרין לתוך הטמאה נפלה.
כא [יז] שתי קופות, אחת של תרומה טהורה ואחת של חולין טמאין, נפלה סאה תרומה טהורה לתוך אחת מהן--אומרין לתוך של תרומה נפלה, והחולין ייאכלו בטהרה כתרומה.
כב [יח] נפלה סאה תרומה טמאה לתוך אחת מהן--אומרין לתוך של תרומה נפלה, והחולין ייאכלו קליות [יט] או יילושו במי פירות.
כג [כ] שתי קופות, אחת של תרומה טמאה ואחת של חולין טהורין, ונפלה סאה של תרומה טהורה לתוך אחת מהן--אומרין לתוך של תרומה נפלה, והחולין ייאכלו קליות; [כא] נפלה סאה של תרומה טמאה לתוך אחת מהן, שתיהן אסורות: שספק תרומה טמאה אסור, וספק המדומע מותר, מפני שאיסור תרומה טמאה מן התורה ואיסור המדומע מדבריהן, על העיקרים שביארנו בהלכות איסורי מאכלות.
|
