משנה תורה לרמב"ם ספר זרעים הלכות תרומות

הלכות תרומות פרק ז

א  כוהן טמא אסור לאכול תרומה, בין טמאה בין טהורה--שנאמר "איש איש מזרע אהרון, והוא צרוע או זב--בקודשים לא יאכל" (ויקרא כב,ד):  איזה הוא קודש שאוכלין אותו כל זרע אהרון, זכרים ונקבות--הוי אומר תרומות.  אלא שהאוכל תרומה טהורה--חייב מיתה בידי שמיים, ולפיכך לוקה:  שנאמר "ושמרו את משמרתי, ולא ישאו עליו חטא" (ויקרא כב,ט).  וטמא שאכל תרומה טמאה--אף על פי שהוא בלאו--אינו לוקה, שהרי אינה קודש.

ב  אין הטמאים אוכלין בתרומה, עד שיעריבו שמשן וייצאו שלושה כוכבים בינוניים, וזה העת כמו שליש שעה אחר שקיעת החמה:  שנאמר "ובא השמש, וטהר" (ויקרא כב,ז), עד שיטהר הרקיע מן האור; "ואחר יאכל מן הקודשים" (שם).

ג  כוהן טהור שאכל תרומה טמאה--אינו לוקה, מפני שהיא בעשה:  שנאמר "ואחר יאכל מן הקודשים" (ויקרא כב,ז)--מדבר שהוא בקדושתו, הוא שיאכל כשיטהר; אבל דבר טמא, לא יאכל אף על פי שטהר.  ולאו הבא מכלל עשה, עשה הוא.

ד  מי שהיה אוכל בתרומה, והרגיש שנזדעזעו אבריו להוציא שכבת זרע--אוחז באמה, ובולע את התרומה.

ה  השוטה והחירש, מטבילין אותן ומאכילין אותן תרומה אחר שיעריבו שמשן.  ומשמרין אותן, שלא יישנו אחר הטבילה:  שאם יישנו, טמאים--אלא אם כן עשו להם כיס של נחושת, שמא יראה קרי.

ו  רוכבי גמלים אסורין לאכול בתרומה, עד שיטבלו ויעריבו שמשן--שהן בחזקת טומאה:  מפני חימום הרכיבה על עור הגמל, מוציא טיפה של שכבת זרע.

ז  המשמשת מיטתה--אם לא נתהפכה בשעת תשמיש--טובלת, ואוכלת בתרומה לערב; ואם נתהפכה בשעת תשמיש--הרי זו אסורה לאכול בתרומה כל שלושה ימים, שאי אפשר לה שלא תפלוט ותהיה טמאה כמו שיתבאר במקומו.

ח  תרומת חוצה לארץ--הואיל ועיקרה מדבריהן--אינה אסורה באכילה, אלא לכוהן שטומאה יוצאה עליו מגופו:  והן בעלי קראין, וזבין, וזבות, ונידות, ויולדות.  וכולן שטבלו--מותרין לאוכלה, אף על פי שלא העריבו שמשן.

ט  אבל טמאי מגע טמאות--בין שנגע במת שאי אפשר לנו היום ליטהר ממנו, בין שנגע בשרץ--אינו צריך לטבול לתרומת חוצה לארץ.  [ט] לפיכך כוהן קטן שעדיין לא ראה קרי, וקטנה שעדיין לא ראת נידה--אוכלין אותה תמיד בלא בדיקה, שחזקתן שלא יצאה טומאה עדיין עליהם.  והמצורע, הרי הוא כמי שטומאה יוצאה עליו מגופו:  והוא, שיטמא אותו כוהן מיוחס; אבל קודם שיטמאו הכוהן, טהור הוא.

י  כוהן ערל, אסור לאכול בתרומה מדין תורה--שהרי נאמר "תושב . . . ושכיר" בתרומה (ויקרא כב,י), ונאמר "תושב ושכיר" בפסח (שמות יב,מה):  מה "תושב ושכיר" האמור בפסח, ערל אסור בו--אף "תושב . . . ושכיר" האמור בתרומה, ערל אסור בה.  ואם אכל, לוקה מן התורה.

יא  משוך--מותר לאכול בתרומה, ואף על פי שנראה כערל; ומדברי סופרים שיימול פעם שנייה, עד שייראה מהול.  [יא] והנולד מהול, אוכל בתרומה; והטומטום אינו אוכל, מפני ספק ערל.  ואנדרוגינוס, מל ואוכל.

יב  הערל וכל הטמאין--אף על פי שהן אסורין מלאכול בתרומה, נשיהן ועבדיהן אוכלין.  [יג] פצוע דכא וכרות שופכה--הם ועבדיהן אוכלין, ונשיהן לא יאכלו.  אם לא ידע את אשתו משנעשה פצוע דכא וכרות שופכה, הרי אלו יאכלו; וכן אם נשא בת גרים, הרי זו אוכלת.  [יד] פצוע דכא כוהן שקידש בת כוהן, אינה אוכלת.

יג  סריס חמה, הוא ואשתו ועבדיו אוכלין.  אנדרוגינוס וטומטום, עבדיהן אוכלין; אבל לא נשותיהן.  [טו] חירש שוטה וקטן שקנו להן עבדים, אינן אוכלין; אבל אם קנו להם בית דין, או אפיטרופין, או שנפלו להן בירושה--הרי אלו אוכלין.

יד  [טז] אנדרוגינוס שנבעל לפוסל מן התרומה, בין דרך זכרותו בין דרך נקבותו--נפסל מלאכול בתרומה כנשים, ואין עבדיו אוכלין.  וכן אם נבעל לאנדרוגינוס אחר שהוא פוסל בביאתו לאישה--נפסל, ואינו אוכל ולא מאכיל עבדיו:  והוא, שיבעול אותו דרך נקבותו; אבל דרך זכרותו, אין זכר פוסל זכר מן הכהונה.

טו  [יז] עבד של שותפין, שהיה אחד מהן אינו מאכיל--הרי זה העבד אסור לאכול.  וכל המאכיל בתרומה, מאכיל בחזה ושוק.

טז  [יח] בת ישראל שנישאת לכוהן, והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל--הרי אלו יאכלו; וכן עבדי כוהן שקנו עבדים, ועבדי אשתו שקנו עבדים--יאכלו:  שנאמר "כי יקנה נפש קניין כספו" (ויקרא כב,יא)--אפילו קניין הקניין אוכל, וקניין האוכל מאכיל.  וקניין שאינו אוכל, אינו מאכיל אחרים.  [יט] בת כוהן שנישאת לישראל, והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל--הרי אלו לא יאכלו.

יז  [כ] אלמנה לכוהן גדול, גרושה וחלוצה לכוהן הדיוט, בין כוהנת בין ישראלית, וכן שאר חייבי לאוין, והכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל--עבדי מלוג לא יאכלו, אף על פי שהוא חייב במזונותם; ועבדי צאן ברזל יאכלו, מפני שהם של בעל.  נשא שנייה--היא אוכלת, ועבדי מלוג שלה לא יאכלו.

יח  [כא] כוהנת אלמנה שנתארסה לכוהן גדול, או גרושה לכוהן הדיוט--הואיל והן משמרות לביאה פסולה של תורה, הרי אלו לא יאכלו; וכן אם נכנסו לחופה בלא אירוסין--אינן אוכלות, שהחופה פוסלת אותן מלאכול.  נתאלמנו או נתגרשו מן האירוסין, חזרו להכשרן ואוכלות; מן הנישואין--לא יאכלו, שכבר נתחללו.

יט  [כב] כוהנת שמת בעלה כוהן, ונפלה לפני יבמים שיש בהן חלל--לא תאכל, מפני זיקת החלל:  ואפילו עשה בה אחד מן הכשרים מאמר, שאין המאמר קונה ביבמה קניין גמור.

כ  [כג] כוהן שנתן גט ליבמתו הכוהנת, שהיא נאסרה עליו, ועדיין זיקתו עליה--הרי זו אוכלת בתרומה:  מפני שהיא משומרת לביאה פסולה של דבריהן, שאין הגט פוסל היבמה אלא מדבריהן.  וכן כוהנת חלוצה או שנייה שנתארסה לכוהן, אוכלת.  כוהן הדיוט שנשא איילונית, הרי זו אוכלת בתרומה.