משנה תורה לרמב"ם ספר זרעים הלכות תרומות

הלכות תרומות פרק ה

א  אין תורמין אלא מן היפה, שנאמר "בהרימכם את חלבו, ממנו" (במדבר יח,ל; במדבר יח,לב); ואם אין שם כוהן--תורם מן המתקיים, אף על פי שיש שם יפה שאינו מתקיים.  כיצד:  תורם תאנים על הגרוגרות; ובמקום שאין בו כוהן, תורם גרוגרות על התאנים.  ואם רגיל לעשות תאנים גרוגרות--תורם מן התאנים על הגרוגרות, אפילו במקום שאין בו כוהן.

ב  אבל במקום שיש בו כוהן--אין תורמין מן הגרוגרות על התאנים, אפילו במקום שדרכן לעשות תאנים גרוגרות.  [ב] ותורמין בצל שלם, אף על פי שהוא קטן, אבל לא חצי בצל, אף על פי שהוא גדול--בכל מקום.

ג  אין תורמין ממין על שאינו מינו, שנאמר "כדגן, מן הגורן, וכמלאה, מן היקב" (במדבר יח,כז); ואם תרם, אינה תרומה.  [ג] הקישות והמלפפון מין אחד, כל מין חיטים אחד, כל מין תאנים וגרוגרות ודבילה אחד; ותורם מזה על זה.  וכל שהוא כלאיים בחברו--לא יתרום מזה על זה, אפילו מן היפה על הרע.

ד  כיצד:  היו לו חמישים סאה חיטין וחמישים שעורים בבית אחד, והפריש על הכול שני סאין חיטין--אינן תרומה.  וכל שאינו כלאיים בחברו, תורם מן היפה על הרע; אבל לא מן הרע על היפה.  ואם תרם מן הרע על היפה, תרומתו תרומה--חוץ מן הזונין על החיטים, מפני שאין הזונין מאכל אדם.

ה  [ד] אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו, ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו, ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו--שנאמר "כדגן, מן הגורן, וכמלאה, מן היקב" (במדבר יח,כז), מן הגמור על הגמור; ואם תרמו, תרומתן תרומה.

ו  [ה] מאימתיי תורמין את הגורן, משיכבור; כבר מקצת, תורם מן הכבור על שאינו כבור.  המכנס שיבולים לתוך ביתו לעשותן מלילות, הרי זה תורם מהן שיבולים.  [ו] מאימתיי תורמין את הגת, משיהלכו בה שתי וערב; מאימתיי תורמין את הזיתים, משיעטנו.

ז  אין תורמין מן הטהור על הטמא; ואם תרם, תרומתו תרומה.  והלכה למשה מסיניי, שעיגול של דבילה שנטמא מקצתו--תורמין לכתחילה מן הטהור שבו על הטמא שבו.  ולא העיגול בלבד שהוא גוף אחד, אלא אפילו אגודה של ירק, אפילו ערימה של חיטים שנטמאת מקצתה--תורמין מן הטהור שבה על הטמא שבה.

ח  אבל אם היו שני עיגולים או שתי אגודות או שתי ערימות, אחת טמאה ואחת טהורה בצידה--לא יתרום מן הטהור על הטמא לכתחילה.  ותורמין תרומת מעשר מן הטהור על הטמא לכתחילה--שנאמר "את מקדשו, ממנו" (במדבר יח,כט), טול מן המקודש שבו.

ט  [ח] אין תורמין מן הטמא על הטהור; ואם תרם בשוגג, תרומתו תרומה.  במזיד--לא תיקן את השיירים, וזה שהרים תרומה; ויחזור ויתרום.  במה דברים אמורים, שלא ידע בטומאה; אבל אם ידע, ושגג שמותר לתרום מן הטמא על הטהור--הרי הוא כמזיד.  וכן בתרומת מעשר.

י  [ט] אין תורמין מן המחובר על התלוש, ולא מן התלוש על המחובר.  כיצד:  היו לו פירות תלושין, ואמר פירות אלו יהיו תרומה על פירות אלו המחוברים, אפילו אמר לכשייתלשו, או שהיו לו שתי ערוגות, ואמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים, או שאמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין--לא אמר כלום.

יא  אבל אם אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו לכשייתלשו, ונתלשו--הואיל ובידו לתולשן, אינו מחוסר מעשה; ולכשייתלשו שניהם, דבריו קיימין:  והוא שיביאו שתיהן שליש, בעת שיאמר.

יב  [י] אין תורמין מן הלח על היבש, ולא מן היבש על הלח; ואם תרם, תרומתו תרומה.  כיצד:  ליקט ירק היום, וליקט ממנו למחר--אין תורמין מזה על זה, אלא אם כן דרכו להשתמר שני ימים; וכן ירק שדרכו להשתמר שלושה ימים, כגון המלפפונות--כל שליקט בשלושת הימים מצטרף, ותורם מזה על זה.  ירק שדרכו להשתמר יום אחד בלבד, וליקט בשחרית וליקט בערב--תורם מזה על זה.

יג  [יא] אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו; ואם תרם--אינה תרומה, שנאמר "שנה שנה" (דברים יד,כב).

יד  ליקט ירק ערב ראש השנה עד שלא באה השמש, וחזר וליקט אחר שבאה השמש--אין תורמין מזה על זה:  שזה חדש, וזה ישן.  וכן אם ליקט אתרוג בערב חמישה עשר בשבט עד שלא באה השמש, וחזר וליקט אתרוג אחר משבאה השמש--אין תורמין מזה על זה:  מפני שאחד בתשרי ראש השנה למעשרות תבואה וירקות וקטנייות, וחמישה עשר בשבט ראש השנה למעשרות האילן.

טו  [יב] אין תורמין פירות הארץ על פירות חוצה לארץ, ולא מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ, ולא מפירות הארץ על פירות סוריה, ולא מפירות סוריה על פירות הארץ.  ולא מפירות שאינן חייבין בתרומה כגון לקט שכחה או פירות שנתרמה תרומתן, על פירות שחייבין בתרומה, ולא מפירות שחייבין בתרומה, על פירות הפטורין.  ואם תרם, אינה תרומה.

טז  [יג] המפריש תרומה ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, או ממעשר שני והקדש שלא נפדו, על פירות אחרות--אין תרומתו תרומה.

יז  [יד] אין תורמין מדבר שהוא חייב בתרומה מן התורה על דבר שהוא חייב מדבריהן, ולא מן החייב מדבריהן על החייב מן התורה.  ואם תרם, תרומתו תרומה; ויחזור ויתרום.

יח  [טו] עציץ נקוב, הרי הוא כארץ.  וכמה יהיה בנקב--כדי שורש קטן, והוא פחות מכזית.  זרע תבואה בעציץ שאינו נקוב, והביאה שליש, ואחר כך נקבו, ונגמרה התבואה והוא נקוב--הרי היא כצומח בשאינו נקוב:  עד שייקבנו, קודם שיביאו שליש.

יט  [טז] התורם מפירות הגדלין בארץ על הגדלין בעציץ נקוב, או מפירות עציץ נקוב על הגדלין בארץ--תרומתו תרומה.  תרם משאינו נקוב על הנקוב, תרומתו תרומה; ויחזור ויתרום.  תרם מן הנקוב על שאינו נקוב, תרומתו תרומה; ולא תיאכל, עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ממקום אחר.

כ  [יז] התורם מן הדמאי על הדמאי, ומן הדמאי על הוודאי--תרומה; ויחזור ויתרום, מכל אחד ואחד בפני עצמו.  תרם מן הוודאי על הדמאי, תרומה; ולא תיאכל, עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות.

כא  [יח] אין תורמין שיבולים על החיטים, וזיתים על שמן, וענבים על יין; ואם תרם, אינה תרומה--גזירה, שלא יטריח את הכוהן לכתוש ולדרוך.  אבל תורמין שמן על זיתים הנכבשין, ויין על ענבים לעשותן צימוקין; למה זה דומה--לתורם משני מינין שאינן כלאיים זה בזה, מן היפה על הרע.

כב  וכן תורמין מזיתי שמן על זיתי כבש, אבל לא מזיתי כבש על זיתי שמן; מיין שאינו מבושל על המבושל, אבל לא מן המבושל על שאינו מבושל; מן הצלול על שאינו צלול, אבל לא משאינו צלול על הצלול; מתאנים על גרוגרות במניין, מגרוגרות על התאנים במידה, אבל לא תאנים על גרוגרות במידה, ולא גרוגרות על תאנים במניין:  כדי שיתרום לעולם בעין יפה.  ותורמין חיטים על הפת, אבל לא מן הפת על החיטים אלא לפי חשבון.  ובכל אלו--אם תרם, תרומתו תרומה.

כג  [יט] אין תורמין שמן על זיתים הנכתשין, ולא יין על ענבים הנדרכות--שזה דומה לתורם מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו.  ואם תרם, תרומה; ויחזור ויתרום מן הזיתים והענבים, בפני עצמן.  הראשונה מדמעת בפני עצמה, והאוכלה חייב עליה כשאר תרומות גמורות; אבל לא השנייה.

כד  [כ] מי שתרם שמן על זיתים שדעתו לאוכלן, או זיתים על זיתים ודעתו על הכול לאכילה, או שתרם יין על ענבים שהם לאכילה, או ענבים על ענבים והכול לאכילה, ונמלך לדורכן, ודרך הזיתים והענבים שכבר תרם עליהם--אינו צריך לחזור ולתרום.

כה  [כא] אין תורמין חומץ על יין, אבל תורמין יין על חומץ--שהיין והחומץ, מין אחד הן; היה בליבו לתרום חומץ על חומץ, ונמצא החומץ שתרם יין--אינה תרומה.  [כב] התורם חבית של יין על היין, ונמצאת חומץ--אם נודע שהייתה חומץ עד שלא תרמה, אינה תרומה; ואם אחר שתרמה החמיצה, הרי זו תרומה.  ואם ספק, תרומה; ויחזור ויתרום.

כו  וכן התורם קישות ונמצאת מרה, אבטיח ונמצא סרוח, או שנמצאו נקורין, תרם חבית של יין ונמצאת מגולה שאסור לשתותה--תרומה; ויחזור ויתרום שנייה.  ואין אחת משתיהן מדמעת בפני עצמה, והאוכל אחת משתיהן אינו חייב חומש.

כז  [כג] כיצד:  נפלה אחת מהן לתוך החולין, אינה מדמעתן; נפלה שנייה למקום אחר, אינה מדמעת.  נפלו שתיהן למקום אחד, מדמעות כקטנה שבשתיהן.  וכן אם אכל זר שתיהן, משלם כקטנה שבשתיהן וחומשה.  כיצד הוא עושה בשתיהן--נותנן לכוהן אחד, ונוטל מן הכוהן דמי הגדולה.

כח  [כד] הבודק את החבית, והניחה להפרישה תרומה על אחרים, עד שתיעשה כולה תרומה, וייתננה לכוהן, ולאחר זמן בדקה ומצאה חומץ--מעת שבדקה תחילה עד שלושה ימים, ודאי יין, וכל יין שחישב באותן הימים שהתרומה שלו בחבית זו, הרי הוא מתוקן; מכאן ואילך ספק, וצריך להפריש ממנו תרומה שנייה.

כט  [כה] בשלושה פרקים צריך לבדוק את היין שהניחו להפריש עליו, שמא החמיץ; ואלו הן--בקדים של מוצאי החג, ובהוצאת הסמדר, ובשעת כניסת מים לבוסר.  ויין מגיתו, מפרישין עליו בחזקת שהוא יין ארבעים יום.

ל  [כו] המניח פירות להיות מפריש עליהן, עד שייעשו תרומה--אף על פי שאין מפרישין לכתחילה, אלא מן המוקף--אם הפריש, הרי הן בחזקת קיימין.  מצאן שאבדו--הרי זה חושש לכל מה שתיקן, שמא לא הפריש עליהן אלא אחר שאבדו; ולפיכך מפריש תרומה שנייה.