משנה תורה לרמב"ם -> ספר זרעים -> הלכות מתנות עניים

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הלכות מתנות עניים פרק ז

א  מצות עשה ליתן צדקה לעניי ישראל כפי מה שראוי לעני, אם הייתה יד הנותן משגת--שנאמר "פתוח תפתח את ידך, לו" (דברים טו,ח), ונאמר "והחזקת בו, גר ותושב וחי עימך" (ויקרא כה,לה), ונאמר "וחי אחיך, עימך" (ויקרא כה,לו).  [ב] וכל הרואה עני מבקש, והעלים עיניו ממנו, ולא נתן לו צדקה--עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תאמץ את לבבך, ולא תקפוץ את ידך, מאחיך, האביון" (דברים טו,ז).

ב  [ג] לפי מה שחסר העני, אתה מצווה ליתן לו--אם אין לו כסות, מכסין אותו; אין לו כלי בית, קונין לו כלי בית; אין לו אישה, משיאין לו אישה; ואם הייתה אישה, משיאין אותה לאיש:  אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על הסוס ועבד רץ לפניו, והעני וירד מנכסיו--קונין לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, שנאמר "די מחסורו, אשר יחסר לו" (דברים טו,ח); ומצווה אתה להשלים חסרונו, ואין אתה מצווה לעשרו.

ג  [ד] יתום שבא להשיאו אישה--שוכרין לו בית, ומציעים לו מיטה וכל כלי תשמישו; ואחר כך משיאין לו אישה.

ד  [ה] בא עני ושאל די מחסורו, ואין יד הנותן משגת--נותן לו כפי השגת ידו.  וכמה:  עד חמיש נכסיו, מצוה מן המובחר; ואחד מעשרה בנכסיו, בינוני; פחות מכאן, עין רעה.  ולעולם אל ימנע אדם עצמו משלישית השקל בשנה; וכל הנותן פחות מזה, לא קיים מצוה.  ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה, חייב ליתן צדקה לאחר.

ה  [ו] עני שאין מכירין אותו, ואמר רעב אני, האכילוני--אין בודקין אחריו שמא רמאי הוא, אלא מפרנסין אותו מיד.  היה ערום, ואמר כסוני--בודקין אחריו שמא רמאי הוא; ואם היו מכירין אותו--מכסין אותו לפי כבודו מיד, ואין בודקין אחריו.

ו  [ז] מפרנסין ומכסין עניי גויים עם עניי ישראל, מפני דרכי שלום.  ועני המחזר על הפתחים, אין נזקקין לו למתנה מרובה; אבל נותנין לו מתנה מועטת.  ואסור להחזיר את העני ששאל ריקם, ואפילו אתה נותן לו גרוגרת אחת, שנאמר "אל ישוב דך, נכלם" (תהילים עד,כא).

ז  [ח] אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום, מכיכר אחד הנמכר בפונדיון כשהיו החיטים ארבע סאין בסלע; וכבר ביארנו כל המידות.  ואם לן--נותנין לו מצע שיישן עליו, וכסת ליתן תחת מראשותיו, ושמן וקטנית; ואם היה שבת--נותנין לו מזון שלוש סעודות, ושמן וקטנית ודג וירק.  ואם היו מכירין אותו, נותנין לו לפי כבודו.

ח  [ט] עני שאינו רוצה ליקח צדקה, מערימין עליו ונותנין לו לשם מתנה או לשם הלוואה; ועשיר המרעיב את עצמו, ועינו צרה בממונו שלא יאכל ממנו ולא ישתה--אין משגיחין בו.

ט  [י] מי שאינו רוצה ליתן צדקה, או שייתן מעט ממה שראוי לו--בית דין כופין אותו, ומכין אותו עד שייתן מה שאמדוהו ליתן; ויורדין לנכסיו בפניו, ולוקחין מהן מה שראוי לו ליתן.  וממשכנין על הצדקה, ואפילו בערבי שבתות.

י  [יא] אדם שוע שהוא נותן צדקה יתר מן הראוי לו, או שמצר לעצמו ונותן לגבאים כדי שלא יתבייש--אסור לתובעו ולגבות ממנו צדקה; וגבאי שמכלימו ושואל ממנו--עתיד להיפרע ממנו, שנאמר "ופקדתי, על כל לוחציו" (ירמיהו ל,כ).

יא  [יב] אין פוסקין צדקה על היתומים, ואפילו לפדיון שבויים, ואף על פי שיש להם ממון הרבה; ואם פסק הדיין עליהם כדי לשום להן שם, מותר.

יב  גבאי צדקה לוקחין מן הנשים ומן התינוקות דבר מועט, אבל לא דבר מרובה--שחזקת המרובה, גניבה או גזל משל אחרים.  וכמה הוא מועט שלהן, הכול לפי עושר הבעלים או ענייותן.

יג  עני שהוא קרובו, קודם לכל אדם; ועניי ביתו, קודמין לעניי עירו; ועניי עירו, קודמין לעניי עיר אחרת:  שנאמר "לאחיך לענייך ולאביונך, בארצך" (דברים טו,יא).

יד  מי שהלך בסחורה, ופסקו עליו אנשי העיר שהלך שם צדקה--הרי זה נותן לעניי אותה העיר.  ואם היו רבים, ופסקו עליהן צדקה--נותנין; וכשהן באין, מביאין אותה עימהן ומפרנסין בה עניי עירם.  ואם יש שם חבר עיר--ייתנו אותה לחבר עיר, והוא מחלקה כמו שייראה לו.

טו  האומר תנו מאתיים דינר לבית הכנסת, או תנו ספר תורה לבית הכנסת--ייתנו לבית הכנסת שהוא רגיל בו; ואם היה רגיל בשניהם, ייתנו לשניהם.  האומר תנו מאתיים דינר לעניים, ייתנו לעניי אותה העיר.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך