משנה תורה לרמב"ם -> ספר זרעים -> הלכות מתנות עניים

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הלכות מתנות עניים פרק א

א  הקוצר את שדהו--לא יקצור כל השדה כולה אלא יניח קמה מעט לעניים בסוף השדה, שנאמר "לא תכלה פאת שדך בקוצרך" (ויקרא כג,כב):  אחד הקוצר, ואחד התולש.  וזה שמניח, הוא הנקרא פיאה.  [ב] וכשם שמניח בשדה--כך מניח באילנות כשאוסף את פירותיהן, מעט לעניים.  עבר וקצר את כל השדה, או אסף כל פירות האילן--לוקח ממה שקצר או אסף מעט, ונותנו לעניים:  שנתינתו מצות עשה, שנאמר "לעני ולגר תעזוב אותם" (שם).  ואפילו טחן הקמח ולשו, ואפהו פת--הרי זה נותן פיאה מן הפת לעניים.

ב  [ג] אבד כל הקציר שקצר, או נשרף, קודם שייתן הפיאה--הרי זה לוקה:  שהרי עבר על מצות לא תעשה, ואינו יכול לקיים עשה שבה שניתק לו.

ג  [ד] וכן בלקט, כשקוצר ומאלם--לא ילקט השיבולים הנופלות בשעת הקציר אלא יניחם לעניים, שנאמר "ולקט קצירך, לא תלקט" (ויקרא יט,ט; ויקרא כג,כב).  עבר וליקטן--אפילו טחן ואפה--נותן לעניים, שנאמר "לעני ולגר תעזוב אותם" (ויקרא כג,כב); אבדו או נשרפו אחר שליקטן, קודם שייתן לעניים--לוקה.

ד  [ה] וכן בפרט שנפרט מן הענבים בשעת הבצירה, וכן בעוללות--שנאמר "וכרמך לא תעולל, ופרט כרמך לא תלקט:  לעני ולגר תעזוב אותם" (ויקרא יט,י).

ה  וכן המעמר, ושכח אלומה אחת בשדה--הרי זה לא ייקחנה, שנאמר "ושכחת עומר בשדה, לא תשוב לקחתו" (דברים כד,יט).  עבר ולקחו--אפילו טחנו ואפהו, הרי זה נותנו לעניים:  שנאמר "לגר ליתום ולאלמנה, יהיה" (שם), זו מצות עשה.  הא למדת, שכולן מצות לא תעשה שניתק לעשה הן; ואם לא קיים עשה שבהן, לוקה.

ו  כשם שהשכחה בעומרים, כך היא בקמה--אם שכח מקצת הקמה ולא קצרה, הרי זו לעניים.  וכשם שהשכחה בתבואה וכיוצא בה--כך יש שכחה לאילנות כולן, שנאמר "כי תחבוט זיתך, לא תפאר אחריך" (דברים כד,כ); והוא הדין לשאר האילנות, שיש להם שכחה כזיתים.

ז  נמצאת למד שארבע מתנות לעניים בכרם--הפרט, והעוללות, והפיאה, והשכחה; ושלוש מתנות בתבואה--הלקט, והשכחה, והפיאה; ושתיים בשאר האילנות--הפיאה, והשכחה.

ח  כל מתנות עניים אלו--אין בהן טובת הניה לבעלים, אלא העניים באין ונוטלין אותן על כורחן של בעלים; ואפילו עני שבישראל, מוציאין אותן מידו.

ט  כל גר האמור במתנות עניים, אינו אלא גר צדק--שהרי הוא אומר במעשר עני "ובא הלוי . . . והגר" (דברים יד,כט), מה הלוי בן ברית אף הגר בן ברית.  ואף על פי כן אין מונעין עניי גויים ממתנות אלו, אלא באין בכלל עניי ישראל ונוטלין אותן--מפני דרכי שלום.

י  נאמר במתנות עניים "לעני ולגר תעזוב אותם" (ויקרא יט,י; ויקרא כג,כב), כל זמן שהעניים תובעין אותן.  פסקו העניים מלבקש ולחזר עליהם--הרי הנשאר מהן מותר לכל אדם, שאין גופן קדוש כתרומות.  ואינו חייב ליתן להן דמיהן, שלא נאמר בהן ונתן לעניים אלא "תעזוב אותם"; ואינו מצווה לעזוב אותן לחיה ולעופות אלא לעניים, והרי אין עניים.

יא  ומאימתיי כל אדם מותרין בלקט--משייכנסו המלקטים השניים וילקטו אחר מלקטים הראשונים, וייצאו.  ומאימתיי כל אדם מותרין בפרט ובעוללות--משיהלכו העניים בכרם ויבואו, הנשאר אחרי כן מותר לכל אדם.

יב  ומאימתיי כל אדם מותרין בשכחה של זיתים בארץ ישראל:  אם שכח אותה בראש הזית--הרי זה מותר בה מראש חודש כסליו, שהוא זמן רביעה שנייה בשנה אפלה; אבל ציבורי זיתים שיישכחו תחת האילן, הרי זה מותר בהן משיפסקו העניים מלחזר אחריהן.

יג  [יב] כל זמן שיש לעני ליטול שכחת הזיתים המונחות בארץ תחת האילנות--נוטל, ואף על פי שכבר הותר כל אדם בשכחה שבראש האילן; וכל זמן שיש לו ליטול שכחה שבראש האילן--נוטל, ואף על פי שעדיין אין לו שכחה תחתיו.

יד  [יג] מתנות עניים שבשדה שאין העניים מקפידים עליהן--הרי הן של בעל השדה, ואף על פי שעדיין לא פסקו העניים מלחזר על מתנותיהם.

טו  [יד] כל מתנות עניים האלו--אינן נוהגות מן התורה אלא בארץ ישראל, כתרומות וכמעשרות:  הרי הכתוב אומר "ובקוצרכם את קציר ארצכם" (ויקרא יט,ט; ויקרא כג,כב), ו"כי תקצור קצירך בשדך" (דברים כד,יט).  וכבר נתפרש בתלמוד, שהפיאה נוהגת בחוצה לארץ מדבריהם; וייראה לי שהוא הדין לשאר מתנות עניים אלו, שהן נוהגות בחוצה לארץ מדברי סופרים.

טז  [טו] כמה הוא שיעור הפיאה:  מן התורה אין לה שיעור--אפילו הניח שיבולת אחת, יצא ידי חובתו.  אבל מדבריהם, אין פחות מאחד משישים, בין בארץ, בין בחוצה לארץ; ומוסיף על האחד משישים לפי גודל השדה, ולפי רוב העניים, ולפי ברכת הזרע.

יז  כיצד:  שדה שהיא קטנה ביותר, שאם הניח ממנה אחד משישים, אינו מועיל לעני--הרי זה מוסיף על השיעור; וכן אם היו העניים מרובין, מוסיף.  ואם זרע מעט ואסף הרבה, שהרי נתברך--מוסיף לפי הברכה.  וכל המוסיף בפיאה, מוסיפין לו שכר; ואין להוספה הזאת שיעור.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך