משנה תורה לרמב"ם -> ספר זרעים -> הלכות כלאיים

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הלכות כלאיים פרק א

א  הזורע שני מיני זרעים כאחד בארץ ישראל--לוקה, שנאמר "שדך לא תזרע כלאיים" (ויקרא יט,יט); [ב] ואחד הזורע, או המנכש, או המחפה--כגון שהייתה חיטה אחת ושעורה אחת, או פול אחד ועדשה אחת מונחין על הארץ, וחיפה אותן בעפר, בין בידו בין ברגלו בין בכלי--הרי זה לוקה.  ואחד הזורע בארץ, או בעציץ נקוב; אבל הזורע בעציץ שאינו נקוב, מכין אותו מכת מרדות.

ב  [ג] אסור לזרוע כלאיים לגוי, ומותר לומר לגוי לזרוע לו כלאי זרעים.  ואסור לאדם לקיים כלאי זרעים בשדהו, אלא עוקר אותן; ואם קיים, אינו לוקה.  ומותר לישראל לזרוע כלאי זרעים בידו, בחוצה לארץ; ואפילו לערב הזרעים לכתחילה, ולזורען בחוצה לארץ--מותר.  ודברים אלו, דברי קבלה.

ג  [ד] אין אסור משום כלאי זרעים, אלא זרעים הראויין למאכל אדם; אבל עשבים המרים, וכיוצא בהן מן העיקרין שאינן ראויין אלא לרפואה, וכיוצא בהן--אין בהן משום כלאי זרעים.

ד  [ה] כלאי האילנות, הרי הם בכלל מה שנאמר "שדך לא תזרע כלאיים" (ויקרא יט,יט).  כיצד:  המרכיב אילן באילן, כגון שהרכיב ייחור של תפוח באתרוג, או אתרוג בתפוח--הרי זה לוקה מן התורה בכל מקום, בין בארץ בין בחוצה לארץ; וכן המרכיב ירק באילן, או אילן בירק--לוקה בכל מקום.  [ו] ואסור לישראל להניח הגוי שירכיב לו אילנו כלאיים.

ה  ומותר לזרוע זרעים וזרע אילן, כאחד; וכן מותר לערב זרעי אילנות ולזורען, כאחד--שאין לך כלאיים באילנות, אלא הרכבה בלבד.

ו  [ז] הזורע זרעים כלאיים, וכן המרכיב אילנות כלאיים--אף על פי שהוא לוקה--הרי אלו מותרין באכילה, ואפילו לזה שעבר וזרען:  שלא נאסר אלא זריעתן בלבד.  ומותר ליטע ייחור מן האילן שהורכב כלאיים, ולזרוע מזרע הירק שהורכב כלאיים.

ז  [ח] הזירעונים נחלקין לשלושה חלקים:  האחד מהן, הוא הנקרא תבואה; והיא חמישה מינין--החיטים, והכוסמין, והשעורין, ושיבולת שועל, והשיפון.

ח  והשני מהן, הוא הנקרא קטנייות; והן כל זרעים הנאכל לאדם, חוץ מן התבואה--כגון הפול, והאפונים, והעדשים, והדוחן, והאורז, והשומשמין, והפרגין, והספיר, וכיוצא בהן.

ט  והשלישי מהן, הוא הנקרא זירעוני גינה; והן שאר הזירעונים שאינן למאכל אדם, והפרי של אותו הזרע מאכל אדם--כגון זרע הבצלים והשומין, וזרע החציר והקצח, וזרע לפת, וכיוצא בהן; וזרע פשתן, הרי הוא בכלל זירעוני גינה.

י  כשייזרעו כל מיני זירעונים אלו, ויצמחו--נקרא הצמח כולו כל זמן שלא ניכר הזרע דשא, ונקרא ירק.  [ט] ויש מזירעוני גינה זירעונים שדרכן לזרוע מהן שדות, כגון הפשתן והחרדל; ואלו הן הנקראים מיני זרעים.

יא  ויש מזירעוני גינה זרעים שאין דרך בני אדם לזרוע מהם אלא ערוגות ערוגות קטנות, כגון הלפת והצנון והתרדים והבצלים והכוסבר והכרפס והמרור וכיוצא בהן; ואלו הן הנקראים מיני ירקות.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך