משנה תורה לרמב"ם  ספר הפלאה הלכות נדרים
הלכות נדרים פרק יב
א כל הנדרים והשבועות, האב מפר ביום שומעו--שנאמר "כל נדריה ואסריה" (במדבר ל,ו). אבל הבעל אינו מפר אלא כל נדרים ושבועות שיש בהן עינוי נפש, או שהן בדברים שבינו לבינה, כגון שנשבעה או שנדרה שלא תכחול, או שלא תתקשט--שנאמר "בין איש, לאשתו" (במדבר ל,יז). [ב] ומה בין נדרים שיש בהן עינוי נפש, לדברים שבינו לבינה: שהנדרים שיש בהן עינוי נפש--מפר לעצמו, ולאחרים; ושבינו לבינה--לעצמו מפר, לאחרים אינו מפר.
ב [ג] כיצד: נדרה שלא לאכול בשר, מפר לה ותהיה מותרת לאכול עם כל אדם לעולם. אסרה עליה תשמיש כל איש שבעולם, יפר חלקו ותהיה משמשתו; וכשימות או יגרשנה, הרי היא אסורה בתשמיש כל אדם. וכן כל כיוצא בזה.
ג [ד] אחד עינוי גדול, ואחד עינוי קטן, ואחד עינוי שהוא לזמן מרובה, או לפי שעה--הכול, מפר הבעל. [ה] כיצד: נדרה או נשבעה שלא תרחוץ היום, או שלא תשתה יין היום, או שלא תאכל דבש היום, וכן אם נדרה שלא תכחול היום, או שלא תלבוש רקמה היום--מפר. וכן כל כיוצא באלו.
ד אפילו נדרה ממאכל רע, או ממין שלא טעמה אותו מימיה--הרי זה יפר. [ו] נדרה משתי כיכרות, באחת יש לה עינוי, ובאחת אין לה בה עינוי--מפר לזו שמתענה בה, ואינו מפר לזו שאין בה עינוי.
ה [ז] נדרה שלא תאכל תאנים של מדינה זו, יפר משום דברים שבינו לבינה--שעסק גדול הוא לו להיטפל ולהביא לה ממדינה אחרת. לפיכך אם מת או גירשה, או שהביא לה איש אחר מפירות אותה מדינה--הרי אלו אסורין עליה: שאינו מפר לאחרים, בדברים שבינו לבינה.
ו [ח] וכן אם נדרה שלא ליהנות לברייות--אף על פי שאין הבעל בכלל--יש לו להפר משום דברים שבינו לבינה, שלא יהיה זקוק להאכילה משלו בלבד. וכן אם אסרה הניתה על אומה כולה, כגון כל היהודיים או כל הישמעאליים--הרי זה יפר.
ז [ט] האישה שאמרה לבעלה, הנאת תשמישי אסורה עליך--אינו צריך להפר: הא למה זה דומה, לאוסר פירות חברו על בעל הפירות. וכן הוא שאמר לה, הנאת תשמישי אסורה עלייך--לא אמר כלום: מפני שהוא משועבד לה בשאר כסות ועונה, כמו שביארנו בהלכות אישות.
ח אבל אם אמרה לו, הנאת תשמישך אסורה עליי--צריך להפר; ואם לא הפר--הרי זה אסור לשמשה, שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו.
ט [י] אמרה ייקדשו ידיי לעושיהן, או שנדרה שלא ייהנה במעשה ידיה--אינו נאסר במעשה ידיה, מפני שידיה משועבדין לו: אף על פי שאמרו השיחרור והחמץ וההקדש מפקיעין השיעבוד, חכמים עשו חיזוק לשיעבוד הבעל--שאינה יכולה להפקיעו--מפני שהוא מדבריהם. אבל צריך הוא להפר, שמא יגרשנה ותהיה אסורה לחזור לו.
י [יא] נשבעה או נדרה שלא ייהנה בה לא אבי בעלה, ולא אחיו ושאר קרוביו--אינו יכול להפר; וכן אם נדרה שלא אתן מים לפני בהמתך, ותבן לפני בקרך, וכיוצא בדברים אלו שאין בהן עינוי, ואינן מדברים שבינו לבינה, ואינן ממלאכות שהיא חייבת בהן--הרי זה אינו יכול להפר.
יא [יב] יש לבעל ולאב להפר נדרים שעדיין לא חלו, ולא נאסרה בהן. כיצד: כגון שאמרה היין אסור עליי, אם אלך למקום פלוני--הרי זה מפר, אף על פי שעדיין לא הלכה, ולא נאסרה. וכן כל כיוצא בזה.
יב [יג] האב או הבעל שאינן שומעין--אינן מפירין, אף על פי שהבעל מפר נדרים שלא שמען: הראוי לשמוע, אין השמיעה מעכבת בו. [יד] השוטה אינו מפר, בין אב בין בעל. הקטן, אין לו אישות; לפיכך אינו מפר. והבעל מפר נדרי שתי נשיו, כאחת; וכן האב מפר נדרי שתי בנותיו, כאחת.
יג [טו] הפרת נדרים כל היום, ואינה מעת לעת. כיצד: נדרה בתחילת ליל שני, הרי זה מפר כל אותו הלילה וכל יום שני; נדרה ביום שני בתחילת היום, מפר כל אותו היום. נדרה בסוף היום עם חשיכה--אם הפר לה עד שלא תחשך, מופר; ואם לא הפר לה עד שחשיכה, אינו יכול להפר.
יד [טז] ומה הוא זה שכתוב בתורה "מיום אל יום" (במדבר ל,טו): ללמד שמפר בלילה, אם נדרה בלילה; וכן מפר כל היום, כמו שביארנו.
טו נדרה ושהת כמה ימים, ואחר כך שמע האב או הבעל--הרי זה מפר ביום שומעו, וכאילו נדרה בעת ששמע: שנאמר "ביום שומעו" (במדבר ל,ו; במדבר ל,יג), לא ביום נדרה בלבד.
טז [יז] נערה מאורסה שנדרה, ושמע אביה והפר לה, ולאחר ימים שמע הארוס, והפר ביום שומעו--אין זה מופר: שנאמר "ואם הניא אביה אותה, ביום שומעו . . . ואם היה תהיה לאיש, ונדריה עליה . . . ושמע אישה ביום שומעו . . ." (במדבר ל,ו-ח)--הא למדת שאחר שהפר האב ושמע הארוס, הרי זה מפר ביום שמוע האב. והוא הדין אם שמע ארוס והפר, ואחר כמה ימים שמע האב והפר ביום שומעו--שאינו מופר.
יז ומניין שבנערה מאורסה הכתוב מדבר: שהרי הוא אומר למטה "ואם בית אישה, נדרה . . . ושמע אישה והחריש לה . . ." (במדבר ל,יא-יב)--מכלל שאישה האמור למעלה ארוס, כמו שביארנו.
יח שמע האב או הבעל, ושתק כדי לצערה--אף על פי שלא היה בליבו לקיים נדרה--הואיל ועבר היום ולא הפר ולא ביטל, נתקיימו נדריה.
יט נדרה, והפר לה האב או הבעל, והיא לא ידעה שהפר, ועברה על נדרה או על שבועתה בזדון--הרי זו פטורה, ואף על פי שנתכוונה לאיסור: הואיל ונעשה ההיתר, פטורה; ועל זה נאמר "וה', יסלח לה, כי הניא אביה, אותה" (במדבר ל,ו). ומכין אותה מכת מרדות, מפני שנתכוונה לאיסור.
כ [יט] נדרה ועברה על נדרה, קודם שיפר לה אביה או בעלה--אף על פי ששמע בו ביום והפר לה, הרי זו חייבת על דבר שעברה בו: אם מלקות, מלקות; ואם קרבן, קרבן.
כא [כ] שמע נדרה, ושתק מפני שלא היה יודע שיש לאב או לבעל להפר, או שידע שיש להן להפר, אבל לא ידע שנדר זה צריך הפרה, ולאחר זמן ידע--הרי זה יפר; ושעת ידיעתו--כאילו היא שעת הנדר או שעת שמיעתו, ויפר כל היום.
כב [כא] נדרה אשתו, וסבור שהיא בתו והפר לה על דעת שהיא בתו, וכן אם נדרה בנזיר, וסבור שנדרה בקרבן והפר לה על דעת שנדרה קרבן, אסרה עצמה בתאנים, וסבור שבענבים והפר לה על דעת שהנדר לאסור הענבים--צריך לחזור ולהפר כשיידע הנדר והנודרת, לשם הנודרת הזאת ולשם הנדר הזה: שנאמר "לא הניא אותה" (במדבר ל,יב), לנודרת עצמה; ואומר "ושמע אביה את נדרה" (במדבר ל,ה), עד שיידע איזה נדר נדרה. ויש לו להפר אותו, כל יום הידיעה.
|
