משנה תורה לרמב"ם ספר הפלאה הלכות נדרים

הלכות נדרים פרק ה

א  ראובן שאמר לשמעון הריני עליך חרם, או הרי את אסור בהניתי--נאסר על שמעון שייהנה בראובן; ואם עבר ונהנה, אינו לוקה--שהרי לא אמר שמעון כלום.  ומותר לראובן ליהנות בשמעון, שהרי לא אסר עצמו בהניתו.

ב  אמר לשמעון הרי את עליי חרם, או הריני אסור בהניתך--הרי נאסר ראובן מליהנות בשמעון; ואם נהנה--לוקה, שהרי חילל דברו.  ושמעון מותר בהנית ראובן.  אמר לו הריני עליך חרם ואתה עליי, או הריני אסור בהניתך ואתה אסור בהניתי--שניהם אסורין זה בזה.  וכן כל כיוצא בזה.

ג  ראובן שאמר לשמעון הרי פירות פלוני אסורין עליך, או הרי את אסור בהנית פלוני--אין זה כלום:  שאין אדם אוסר חברו בדבר שאינו שלו, אלא אם כן ענה שמעון אמן, כמו שביארנו.

ד  האומר לחברו כיכר זו אסורה עליך--אף על פי שנתנה לו במתנה, הרי זו אסורה עליו; מת ונפלה לו בירושה, או שנתנה לו אחר במתנה--הרי זו מותרת:  שלא אמר לו אלא כיכרי, והרי אינה עתה שלו.

ה  אמר לו פירות אלו אסורין עליך, ולא אמר פירותיי--אף על פי שמכרן או שמת ונפלו לאחר, הרי אלו אסורין עליו:  שהאוסר דבר שהוא שלו על חברו--אף על פי שיצא מרשותו, הרי הוא באיסורו עומד, אלא אם כן אמר נכסיי או פירותיי או ביתי וכיוצא בלשונות אלו, שהרי לא אסרן אלא כל זמן שהן ברשותו.

ו  האומר לבנו הרי את אסור בהניתי, או שנשבע שלא ייהנה בו--אם מת, יירשנו:  שזה כאומר נכסיי עליך אסורין.  אסר הניתו עליו, ופירש בין בחיי בין במותי--אם מת, לא יירשנו:  שזה כמי שאמר לו נכסים אלו עליך אסורין.

ז  אסר בנו בהניתו, ואמר ואם היה בן בני זה תלמיד חכמים, יקנה בני זה נכסיי, כדי להקנותן לבנו--הרי זה מותר.  ויהיה הבן אסור בנכסי האב; ובן הבן מותר בהן, אם יהיה תלמיד חכמים כמו שהתנה.

ח  זה הבן האסור בירושת אביו--אם נתן ירושת אביו לאחיו, או לבניו--הרי זה מותר; וכן אם פרעה בחובו, או בכתובת אשתו--וצריך להודיען, שאלו נכסי אבי שאסרן עליי:  שהנשבע שלא ייהנה בו חברו, מותר לו לפרוע את חובו כמו שיתבאר.

ט  מי שנאסר עליו מין ממיני מאכל, בין בנדר בין בשבועה, ונתבשל עם מינים אחרים, או נתערב עימהן--הרי זה מותר במינים המותרין, אף על פי שיש בהן טעם המין האסור.  ואם נאסר בפירות אלו, ונתערבו באחרים--אם יש בהן טעם דבר האסור, אסורין; ואם לאו, מותרין.

י  כיצד:  נאסר בבשר או ביין--הרי זה מותר לאכול מרק וירקות שנתבשלו עם הבשר ועם היין, ואף על פי שיש בהן טעם הבשר או טעם היין, ואינו אסור אלא באכילת בשר בפני עצמו, או לשתות יין בפני עצמו.

יא  נאסר בבשר זה או ביין זה, ונתבשל עם הירק--אם יש בירקות טעם הבשר או טעם היין, אסורין; ואם לאו, מותרין:  שזה הבשר וזה היין נעשה כמו בשר נבילות ושקצים וכיוצא בהן.  וכן כל כיוצא בזה.  לפיכך האומר בשר זה אסור עליי--הרי זה אסור בו, ובמרק שלו, ובתבלין שבו.

יב  נתערב יין זה שאסרו על עצמו ביין אחר, אפילו טיפה בחבית--נאסר הכול:  מפני שיש לו להישאל על נדרו, נעשה כדבר שיש לו מתירין, שאינו בטיל במינו, כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות.

יג  האומר פירות האלו קרבן עליי, או קרבן הן לפי, או קרבן הן על פי--הרי זה אסור בחילופיהן, ובגידוליהן; ואין צריך לומר, במשקין היוצאין מהן.  [יד] נדר או נשבע שאיני אוכל אותן, או שאיני טועם אותן--אם היה דבר שזרעו כולה כשייזרע כגון חיטה ושעורה, הרי זה מותר בחילופיהן ובגידוליהן; ואם היה דבר שאין זרעו כולה בארץ כשייזרע כגון בצלים ושומים, אפילו גידולי גידולין אסורין.  ובין כך ובין כך, משקין היוצאין מהן ספק; לפיכך אם שתה מהן, אינו לוקה.

יד  [טו] וכן האומר לאשתו מעשה ידייך עליי קרבן, או קרבן הן לפי, או קרבן הן על פי--אסור בחילופיהן ובגידוליהן.  שאיני טועם, שאיני אוכל--אם היו פירות מעשה ידיה דבר שזרעו כולה, מותר בחילופיהן ובגידוליהן; ואם היה דבר שאין זרעו כולה, אפילו גידולי גידולין אסורין.  ולמה לא ייבטל העיקר האסור בגידולין שרבו עליו--שהרי הן דבר שיש לו מתירין, שאינו בטיל ברוב כמו שביארנו.

טו  [טז] האוסר פירותיו על חברו, בין בנדר בין בשבועה--הרי גידוליהן וחילופיהן ספק.  לפיכך חברו אסור בגידולי פירות אלו, ובחילופיהן; ואם עבר ונהנה, נהנה.